התקיפה בסוריה: למנוע התבססות איראנית • פרשנות

האם אנו לפני הידרדרות ללחימה מול סוריה וחיזבאללה? ומה בעצם היה שם, בתקיפה הישראלית – לפי פרסומים זרים – בסוריה בליל שבת? אבישי אפרגון במאמר פרשנות

ע"פ דיווחים רבים בוצעה בליל שבת קודש תקיפה בסוריה. התקיפה בוצעה ע"י מטוסי קרב של חיל האוויר ששיגרו טילי אוויר-קרקע (ו/או פצצות ארוכות טווח) אל הבסיס האיראני שקיומו הודלף לתקשורת הבינ"ל לפני כשלושה שבועות. ניתן להעריך כי הדלפת קיומו של הבסיס – שבוצעה ככל הנראה ע"י גורמי בטחון בישראל בהוראת הדרג המדיני – הינה חלק מהפעילות האינטנסיבית שמנהלת ישראל על מנת למנוע את ההתבססות האירנית בתוך סוריה.

הבסיס שהותקף ממוקם כ- 15 ק"מ מדמשק בירת סוריה, והוא מרוחק כ- 50 ק"מ מגבול ישראל. בסיס זה מיועד לאכלס בתוכו כמה מאות לוחמי מיליציות שיעים הפועלים בשליחותה של איראן בסיוע למשטר הסורי נגד המורדים. בצילומים של הבסיס נראים כמה עשרות מבני מגורים, מחסנים וכו', שניתן לאכלס בתוכם כמה מאות לוחמים על ציודם וכלי רכבם. כפי הנראה הבסיס האיראני הופצץ טרם שאוכלס במלואו, וזאת על מנת למנוע פגיעה רחבת היקף שתגרור את איראן וסוריה להגיב על התקיפה (ישנם דיווחים על מספר קטן של נפגעים).

ע"פ הדיווחים השונים נראה כי רק חלק מהמבנים בבסיס הושמד (כנראה מתוך רצון לא להגיע להסלמה נרחבת), ויתכן שגם מצבור תחמושת גדול – ככל הנראה של אמל"ח מתקדם המיועד לחיזבאללה – הותקף והושמד אף הוא, וזאת בהתאם למדיניות הישראלית שלא לאפשר העברת נשק מתקדם ואיכותי לחיזבאללה.

הסורים טענו כי כוחות ההגנה האווירית שלהם שיגרו טילי נ"מ לעבר המטוסים הישראלים, וכי הם הצליחו ליירט ולהפיל 2 טילים ששיגרה ישראל לעבר הבסיס. יש לציין כי על אף העובדה שרובו של מערך הנ"מ הסורי הוא מיושן מאוד, וכולל בעיקר מערכות שנרכשו לפני 30-40 שנה, הרי שבעשור האחרון נרכש גם מספר מצומצם של מערכות נ"מ חדישות – כדוגמת הפנטסיר 22-SA  וה-  BUK-M2- שיש להן יכולת מסוימת ליירט גם טילי שיוט, כך שיתכן ואכן נערכו נסיונות ליירט את הטילים ששוגרו לעבר הבסיס. יחד עם זאת, הסבירות המעשית להצלחה של יירוט כזה (שבוודאי גם נלקח בחשבון ע"י מתכנני התקיפה) היא נמוכה.

 

ישראל פועלת למנוע התבססות איראנית בסוריה

התקיפה מגיעה לאחר שבתקופה האחרונה העבירה ישראל מסרים תקיפים, במספר צינורות – פומביים וחשאיים – להנהגה הסורית. עיקר תוכנם של המסרים הוא באזהרה ישראלית חריפה על כך שלא תינתן לאיראן שום אפשרות להתבסס בסמיכות לגבול ישראל. נראה כי בישראל עומדים, ובצדק, על כך שאין לאפשר לאיראן להקים בסיסים קבועים בסוריה, ובפרט לא בסמיכות לגבול ישראל ברמת הגולן. זהו קו אדום ישראלי, ונראה כי התקיפה בשבת הינה מסר ברור כי ישראל לא תאפשר זאת לאיראן.

החשש בישראל הוא כי לאחר תבוסתו של דאעש בסוריה ובעיראק, תנסה איראן להרחיב את נוכחותה בסוריה. בסיסים איראנים בסוריה עלולים לאפשר לאיראן לפרוס שם כוחות ים, אוויר ויבשה, יחידות נ"מ, מתקני מודיעין, וכן להקים מפעלי טילים ורקטות, ומפעלי חימוש מתוחכם ומדויק.

ישראל הביעה את דאגתה בנושא גם מול האמריקנים, ומול הרוסים, ומענה חלקי לכך ניתן בסיכומים על הרחקת הכוחות הזרים מגבול ישראל ברמת הגולן. חשוב להדגיש כי הסד"כ האיראני הפרוס כיום בסוריה אינו מהווה איום משמעותי על ישראל, ואין לה שם כיום כוחות אוויר, ים או יבשה משמעותיים, אלא כמה מאות של יועצים ומומחים, ומספר מצומצם של חיילי "משמרות המהפכה".

יש לציין, כי ישראל אינה צד פעיל לסיכומים שונים שהושגו בין ירדן, רוסיה וארה"ב, ועובדה זו מאפשרת לה לפעול, באופנים רבים, ולסכל את ההתבססות האיראנית. ישנן דרכים רבות לעשות זאת, באופן חשאי ובאופן גלוי. עוד נראה, כי המדיניות הישראלית בסוריה זוכה לגיבויו של הנשיא טראמפ, שמוביל קו אנטי-איראני תקיף, הן בנושא הסכם הגרעין, והן בענין פעילותה החתרנית ומעורבותה של איראן בנעשה בסוריה, עיראק, תימן ומדינות המפרץ.

התקיפה בוצעה ככל הנראה מהתחום האווירי של הלבנון, וזאת על מנת לצמצם ככל האפשר את החיכוך האפשרי עם כלי הטיס ומערכות הנ"מ של הצבא הרוסי הפרוסים בסוריה.

 

האם אנו לפני הדרדרות ללחימה מול סוריה וחיזבאללה?

ככלל, למרות האירועים הבטחוניים בצפון, נשמרת באזור זה יציבות יחסית, ולא נראה כי צפוי עימות צבאי קרוב עם חיזבאללה וצבא סוריה, וזאת בעיקר בשל העובדה שחיזבאללה עדיין שקוע עמוק בביצה הסורית, ובשל ההחרפה החמורה ביחסים בין סעודיה לבין חיזבאללה ואיראן, שמדרדרים והולכים מדי יום.

זהו גם אינטרס מובהק של רוסיה, ואפילו של סוריה עצמה ושל איראן, שלא להסתבך בלחימה בתקופה זו, בה הם מנסים לדחוק סופית את דאעש (שעדיין מזנב בהם באזורים רבים, ביחד עם עשרות אלפי מורדים מארגונים אחרים, וביחד עם הכורדים ששולטים למעשה על חלק נכבד מצפון-מזרח סוריה).

ביחד עם זאת, ולאור הדיווחים הרבים בכלי התקשורת על העוצמה הרקטית שבידי חיזבאללה, ראוי לבחון מקרוב את עוצמתו של ארגון החיזבאללה ויכולתו לאיים על ישראל.

 

הערכת הכוח של חיזבאללה

חיזבאללה מפעיל מספר מערכים קרביים – לרשותו מספר קטן של חטיבות לוחמות, כמה יחידות יעודיות, כוח מילואים מוגבל (שחלקו מופעל כרגע גם בסוריה), וכן מערך מל"טים. אולם, עיקר כוחו של חיזבאללה הוא ללא ספק במערך האש – המערך הרקטי.

על פי נתוני צה"ל שפורסמו בחודשים האחרונים, לחיזבאללה יש כ- 120,000 רקטות [וזאת בניגוד להערכות מוגזמות אחרות]. חשוב מאוד לציין, שכמעט  95%  מהרקטות של חיזבאללה הינן קצרות טווח, דהיינו שכמה עשרות אלפים מתוכן מגיעות לטווחים קצרים מאוד של 8-12 ק"מ בלבד, וכמה עשרות אלפים נוספות יכולות להגיע רק עד למרחק של 45-40 ק"מ. יש לציין כי הרקטות קצרות הטווח מוצבות בעיקר בכפרי דרום לבנון, במרחקים של 5-20 ק"מ מהגבול, ומכאן נובעת המסקנה כי הטווח המעשי היעיל שלהן קטן אף יותר.

לכן, לרובן המוחלט של הרקטות של חיזבאללה – בערך 110,000-115,000 (מתוך 120 אלף כנ"ל) – אין שום יכולת לאיים על אזור המרכז, וגם אין להן שום יכולת לאיים אפילו על עומק אזור הצפון (חיפה והקריות)!

זהו גורם הערכה חשוב ביותר, אשר משום מה לא זוכה להתייחסות הראויה בשיח הציבורי, שמבוסס בעיקר על הפחדות (שפעמים רבות נובעות מאינטרסים שונים ומשונים שאין כאן מקומם). משמעותם הגדולה של נתונים אלו היא בכך שמספר הרקטות שמאיים על ריכוזי האוכלוסיה הגדולים בישראל הינו מצומצם יחסית, ועומד על כמה אלפים בלבד.

 

רקטות לטווח בינוני וארוך

סביר להעריך כי רקטות אלו, שנחשבות ל"נשק אסטרטגי", ממוקמות רחוק יותר מאזורי הגבול. לקראת מלחמת לבנון השניה הקפיד חיזבאללה למקם את המשגרים של הרקטות לטווח ארוך ובינוני, הרחק מגבול ישראל – והן רוכזו והופעלו בעיקר בשלושה מיקומים:

  1. אזור העיר צור.
  2. דרום איזור בקעת הלבנון (ה"בקאע").
  3. מצפון לנהר הליטני.

סביר להניח כי גם כיום ממוקמים המשגרים הנ"ל בריחוק משמעותי מהגבול, ויש להתחשב בכך בשרטוט "קשת הטווחים", ובדיקת האיום המעשי על ריכוזי האוכלוסיה (דהיינו שהאיום המעשי שלהן הוא קטן יותר).

ככלל, ניתן להפריד בין רקטות לטווח בינוני של 75-130 ק"מ, שלכל היותר "מגרדות" את קצהו הצפוני של אזור גוש דן, לבין רקטות לטווחים ארוכים יותר של 160 ק"מ ומעלה, שמסוגלות לאיים על רוב או כל אזור המרכז.

ניתן להעריך כי מספר הרקטות מהסוג הראשון הינו כ- 5000  (בעיקר פאג'ר 5 ונאזעת האיראניות, וכמה דגמים של רקטות סוריות).

הערכת מספר הרקטות מהסוג השני:

כ-2000-3000 רקטות בלבד (בעיקר פאתח-110 וזילזאל 1-2 האיראניות, ורקטות סוריות כמו 600M  ומספר דגמים של 302M ).

 

קצב שיגור יומי מעשי

תיאורטית, יכול חיזבאללה לשגר מדי יום אלפי רקטות (כפי שמובא ברוב התיאורים התקשורתיים המוגזמים…),  אולם, יכולת השיגור המעשית והאמיתית של החיזבאללה תושפע מהרבה גורמים – ביניהם פעילותו המוחצת של חיל האוויר שמסוגל להשמיד אלפי מטרות מדי יום ויפגע קשה מאוד במשגרים ובמחסני הרקטות, החדרה מהירה של עשרות אלפי חיילים לעומק השטח הלבנוני וחיסול מאות משגרים (שבלעדיהם הרקטות חסרות שימוש…), פשיטות של יחידות מיוחדות ושל חטיבות הקומנדו והצנחנים בעומק שטח לבנון, וכן הפעלת לוחמה אלקטרונית, לוחמת סייבר, ומגוון אמצעים מיוחדים ומסווגים (גם של חיל הים). גורמים משפיעים נוספים על קצב השיגור הינם תקלות טכניות, קשיים לוגיסטיים, חיסול מפקדים ופעילי שיגור של חיזבאללה וכו'.

קצב השיגור המעשי, בהתבסס על נתוני פיקוד העורף וחומרים נוספים, יהיה בימי הלחימה הראשונים:

כ- 1000-1500 רקטות ליום,  מתוכן כ- 100 לעומק אזור הצפון (וקצהו של אזור המרכז), וכ- 50-80 לטווח שיכול להגיע לאזור ת"א.

יש להדגיש כי ההערכה המקובלת היא שכבר לאחר ימים בודדים של פעילות צה"לית יצטמצם משמעותית מספר השיגורים, וזאת בשל הפגיעה הקשה שתוסב למשגרי ומחסני הרקטות, לפעילי השיגור, מערכות הפיקוד והשליטה, תשתית טכנית ולוגיסטית וכו'.

במלחמת לבנון השניה, וגם במבצע "צוק איתן", הצליח צה"ל להשמיד בערך שליש מהרקטות שהיו במחסני האויב. כמו כן, במלחמת לבנון השניה, חוסלו במהלך מפתיע (מבצע "משקל סגולי"), שקדמה לו עבודת נמלים מודיעינית, כמעט כל משגרי הרקטות לטווח ארוך ובינוני של החיזבאללה, תוך 34 דקות בלבד. בהמשך הלחימה, כמעט כל משגר של חיזבאללה ששיגר רקטות, הושמד מיד לאחר השיגור הראשון!

בנוסף לכך, התכנית הצה"לית, כפי שתורגלה לאחרונה בתרגיל הענק בצפון, היא להשתלט בזמן קצר עם עשרות חטיבות שריון ורגלים על שטחים המרוחקים עשרות ק"מ מהגבול, ובכך לצמצם מאוד את יכולת השיגור (בעיקר של הרקטות קצרות הטווח שמאיימות על הצפון), תוך כדי פעילות מסיבית מאוד – מהים מהאוויר ומהיבשה, עם כוחות ואמצעים מיוחדים, נגד המשגרים לטווח בינוני וארוך, שמוצבים בעומק.

יותר משלושת רבעי מהרקטות – נופלות בשטחים פתוחים

במלחמת לבנון השניה, ובמבצעים ברצועת עזה (עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן) הוכח כי דיוקן של הרקטות הינו נמוך ביותר. כ- 80%-75% מהרקטות נופלות בשטחים פתוחים (עובדה שהתבררה כנכונה גם באזור המרכז), ואינן מהוות שום סכנה. מערכת כיפת ברזל, למשל, מתוכננת לא להתייחס לרקטות אלו, ולכן לא מבוזבזים עליהן שום טילי יירוט.

מחישוב פשוט עולה, כי מתוך ה- 50-80 שיתכן וישוגרו בכל יום לחימה (היל"ת), לאזור ת"א, כ- 40-60 יפלו בשטחים פתוחים, ולא יהוו שום סיכון, ורק כ- 10-20 יהוו איום שבו יטפלו בסייעתא דשמיא מערכות היירוט המצוינות של ישראל.

במלחמת לבנון השניה, למשל, שיגר חיזבאללה כ- 20-25 רקטות סוריות לטווח ארוך מדגם 302M. לרקטות אלו ישנו טווח של עד כ- 100 ק"מ, והן הרקטות ארוכות הטווח ביותר שעמדו לרשותו באותה מלחמה (היה גם מספר לא גדול של רקטות זילזאל איראניות – שכמעט כולן הושמדו ע"י צה"ל).

העובדה הפשוטה היא שאף אחת מהרקטות ארוכות הטווח הללו לא גרמה לשום נזק!

בחסדי ה' כל הרקטות הללו נפלו בשטחים פתוחים (את השרידים של חלקם אפילו לא מצאו…), והשאר התפוצצו או התפרקו במהלך מעופן, בחסדי ונסי ה'.

כיהודים מאמינים בני מאמינים, חשוב לזכור ולהזכיר, ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", וכי על עם ישראל בכל מקום, ובפרט בארץ הקודש ישנה השגחה אלוקית מיוחדת.

בטור הבא:  מהי יכולת היירוט של כיפת ברזל ו"שרביט קסמים",  וגם:  מהן ההפתעות שמכין חיזבאללה לצה"ל, ומה מכין לו צה"ל?

הכותב שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, והינו פרשן לעניני צבא ובטחון, ראש ישיבת כפר סבא, ומרצה בכיר בנושאי יהדות.

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.