"והיא שעמדה" / טור לילדה מיוחדת

פסח, חול המועד. במרכז הרובע היהודי, בינות לאלפי אנשים, ישבה ילדה שונה ו"מיוחדת" שניגנה באקורדיון וזכתה לאהדה מצד העולים לכותל- הטור הזה מוקדש לה באהבה והערצה

היא עמדה שם בתוך המון החוגגים ונגנה. נגנה באוטומטיות. והתווים יצאו כבמתוך עצמם. לא חשה בושה או מבוכה עד שסיימה מנגינה זו. הנוכחים כמהופנטים החלו למחוא כפיים, ואז חייכה בביישנות והסיטה את שיערה במבוכה קוסמת.

חול המועד פסח. יצאנו את ביתנו לכוון שריד בית מקדשנו, והרחוב כמו קושט במיוחד עבורנו. שמש עמדה במרומי הרקיע ציפורים צייצו בעליזות, פרחים הבהיקו בשלל גוונם, והמוני אדם לבושי חג לכוון אחד, בדרך העולה, יחד עם העולים לרגל.

צעדנו רגלית, ממש כמו בימים ההם בזמן הזה. עברנו את רחובות ירושלים המתחדשת, המשכנו אל עבר זו העתיקה, חישבנו צעדינו בין הרחובות הצרים ההומים מאנושיות יתר, הבטנו ברחובות עיר הקודש, הפנמנו את רחובותיה החוגגים, באנשים, נשים וטף, את הרגשת החג באוויר והריח הנקי. נקי מבעיות אי אימון ופוליטיקה מתחסדת, בריח הטהור של אהבת ה' ועמו, בריח המתרגש והמרגיש את הגאולה המתקרבת.

אנשים מכל הגוונים והסוגים, כולם למטרה אחת, ללא הבדל כיפה או שבכלל לא, כולם קמו ויעלו ציון. כאיש אחד בלב אחד, אל שריד בית מקדשנו, ממש כמו בימים ההם בזמן הזה.

כוחנו כעם, כעם היהודי, השייך למורשתו ולדרך אבותיו, היה כמעט מוחשי. מוחשי שאפשר היה לגעת בו.

בליבנו גאתה הגאווה, להיות חלק מהעם הנבחר מעם הסגולה… וגם היא הייתה שם. יושבת במרכזו של הרובע היהודי, במרכז חיי העם הזה ובליבו, ומנגנת שירי הלל ותודה לקב"ה.

המנגינות זרמו בקצב מסחרר, נותנות דרור להרגשתנו הנרגשת ואנחנו נעצרנו. מבט בפניה גילה שגם היא נרגשת.

מסביבה יהודים מכל הגוונים והיא במרכז, מיוחדת, שונה, אבל כל כך מחברת, מאחדת… לרגע ריחמתי עליה- יושבת כך לבדה, שונה, "מיוחדת", מנסה למצוא חן בעיני הקהל…

אך שגיליתי את סוד קיסמה, את חיוכה הכובש ואת עדינותה, ומצד שני את שמחתה וכוחות נפשה המיוחדת, ואת מנגינותיה המחברות והמאחדות כל לב ונפש- הערצתיה. ודימיתיה.

דימיתי לראות את שריד בית מקדשנו, יושב שם בדד, שונה בנוף, מוזר משהו, כותל בודד, ישן נושן שעומד במרכז העולם, ומסביבו כל כך הרבה אנשים מכל הסוגים, מיוחד, ייחודי ומאחד. בעיקר מאחד ומחבר בין דעות, פוליטיקות ואמירות שונות, מאחה שברי נפשם של היהודים בצרתם לאורך כל הדורות בתפילה לק-ל אחד במנגינת לב דומע ונרגש, בשתיקה ועמידה אימתנית של אלפיים שנה הוא שעמד לאבותינו ולנו, עומד ומעתיר בעדינו, מעלה תפילתנו לשוכן מרום, מנסה שנמצא חן בתפילתנו לריבון העולמים… משהו כל כך יהודי… כל כך ייחודי…

ממש כמוה!

נהרות אדם, אלפי חוגגים וילדה אחת.
מיוחדת.
בין כולם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.