זאת חוקת – המשל הנפלא של ר' שלום

פרשת חוקת

פרשת חוקת
"זאת חוקת התורה"-גם אם לא מבינים"
כתוב בתחילת הפרשה "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" – ה' מבקש לקחת פרה אדומה בתמימות {שלימות} שלא תהא בה אפילו שערה אחת שחורה ואם נמצאו בה שתי שערות הרי שהיא לא כשרה להיות פרה אדומה ותהיה כמו שאר הפרות שברפת. ועוד תנאים לכשרות הפרה שלא יהא בה מום ולא עלה עליה עול ואם העלו עול הרי שזה היה ניכר מיד בכך שעיניה היו פוזלות לכיוונים אחרים. והנה הקשה האור החיים הקדוש- מדוע נקט זאת חוקת התורה והלא מדובר על טומאה וטהרה והיה צריך לומר "זאת חוקת הטהרה" או "זאת חוקת הפרה" ומדוע כינה במצווה זו את כלליות התורה? ומבאר שהנה ידוע שמצוות פרה דומה היא מצווה שלא נתגלה טעמה לאף אדם חוץ ממשה רבנו {כמובא במדרש "ויקחו אליך"- לך אני מגלה טעמה} ואפילו שלמה המלך ע"ה אמר על מצווה זו "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי: רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" ואמרו במדרש שאמר שלמה המלך בדקתי וחקרתי ועמדתי על כל המצוות והחוקים והמשפטים, אולם במצוות פרה אדומה חקרתי ופשפשתי ושאלתי ולא גיליתי את סודה –"אמרתי אחכמה אבל היא רחוקה ממני…". ובאמת שיש הרבה דברים לא מובנים כפי שמונה בספר "דברי מרדכי" {לרה"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל} מדוע דווקא פרה אדומה ולא שחורה? ואיך יתכן שהפרה שמטהרת את הטמאים תטמא את הטהורים? ועל זה טוענים אומות העולם לעם ישראל מה המצווה הזאת ומה הטעם שיש בה וכמו שמסופר במדרש (רבה ותנחומא) ששאל גוי את ר' יוחנן בן זכאי שאתם היהודים עוסקים בכשפים, לוקחים פרה אדומה שורפים וכותשים ומזים את אפרה על טמא מת והוא נהיה טהור? ענה לו ר' יוחנן האם נכנסה בך רוח רעה פעם? אמר לו: לא! שוב שאל: האם ראית מישהו שנכנסה בו רוח רעה? אמר: "כן ראיתי" אמר לו ר' יוחנן וכיצד מטפלים בו? אמר לו הגוי "אנחנו מביאים עשב מסויים ומעשנים תחתיו ושופכים מים והרוח רעה בורחת" אמר לו ר' יוחנן "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר!, כך רוח הטומאה עוברת ע"י מי פרה אדומה" ענו לו תלמידיו רבינו את הגוי דחית בקנה רצוץ מה תענה לנו? אָמַר לָהֶם: "חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". והנה יש לשאול מדוע לא גילה הקב"ה טעמה? והטעם כיון שאנו עבדי ה' והלא עבד המלך נמדד בזה שעושה את מצוות המלך גם בלי לדעת את סיבת הדבר לדוגמא אם המלך יצווה את עבדו ללכת לחפור בור ולכסות אותו. הנה אין הגיון בציווי זה לשם מה עליו לחפור בור ולכסות אותו ולהחזירו לקדמותו? אלא שבכך רוצה המלך לראות האם באמת עבדי הוא נאמן ועושה מה שאני מבקש או שמא רק אם זה מסתדר אצלו בשכל הוא מקיים? ואף אצל עם ישראל שטענו "נעשה ונשמע" רצה הקב"ה לבחון אותנו האם אנו מקיימים את ציווי התורה רק כשאנו מבינים בשכל? ולכן באה מצוות פרה אדומה ובה רצה הקב"ה לבחון את נאמנותנו לקיום כל מצוות התורה וכלשון האור החיים "כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצות הבורא וזה לך האות, ואולי כי לטעם זה רצה ה' שתתמסר להם המצוה בדרך חקה".

הרב מביא משל נפלא בשם הרב שבדרון זצ"ל לאדם שהלך בדרך ובעודו צועד דרך על מסמר חד. המסמר חדר לסוליית נעלו ודקר את כף רגלו. כאבה רגלו של האיש ופנה לרופא כף הרגל לבדיקה. והנה גילה הרופא מיד שיש זיהום ברגלו של האיש ורשם לו "רצפט" הלך האיש ומסרו לרוקח בבית המרקחת ושם ראה שהוא מערבב אבקות שונות. פנה החולה לרוקח ואמר לו: "אדוני מה הכנת לי?" ענה הרוקח: "אלו התרופות שאתה צריך לשתות". אמר לו החולה: "ברצוני שתסביר לי ממה עשוייה כל אבקה וכיצד היא פועלת ומשפיעה על הזיהום ברגלי?". ענה הרוקח: "אדוני לשם כך עליך ללמוד באוניברסיטה מספר שנים" לתדהמתו השיב החולה: "אם לא תסביר לי עכשיו איני לוקח שום תרופה! השיב לו הרוקח: "מבחינתי אתה יכול ללכת לביתך… אך דע לך שאם לא תיקח את התרופה הזיהום יתפשט בגופך ויסכן לא רק את רגליך אלא את כל גופך". והנמשל שעל מצוות התורה נאמר בספר משלי (ג',ח') "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ {טבורך} וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" המצוות הם שיקוי רפואי לאיבריו של האדם רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים וכידוע ליודעי ח"ן ואם יתחכם אדם ויאמר שאינו מקיים את המצוות שאינו מבין אותם, הרי הוא שוטה גמור שכן הוא יסבול ונשמתו תסבול ממה שמנע רפואה לאיבריו ולגופו ולכן עם ישראל מקיים את המצוות על אף שלא מבינים את כל הטעמים {למרות שמי שכן יחקור ויבדוק טעם המצוות יגלה דברים נפלאים כמובא בספר הזוהר הקדוש ובכתבי האר"י הקדוש}.
קוראים יקרים! במה דברים אמורים לגבי הקן המשפחתי הזוגי? – ישנה מצווה בתורה "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כ"א) וזה אחד החיובים שהבעל מתחייב לאשתו בכתובה ופירוש "שארה" היינו מזונות. והרמב"ן מבאר שזה "סיפוק צרכיה הנפשיים" ואם יבוא הגבר וישאל מדוע אני צריך לספק צרכיה שהיא תעשה את צרכי הנפשיים למה אני אוותר על שלי…? לזה נשיב לגבר שאלוקים חקק בבריאה חוק שהגבר הוא המשפיע והאשה היא מקבלת ולטובתו ולטובת הבית קבע אלוקים שהקן המשפחתי יהא כך ואם יאמר הגבר שהוא לא יקיים זאת כיון שהוא לא מבין, נשיב לו שזה חוק ואם הוא רוצה שלום בית שינהג כפי שמורה הבורא יתברך, ואם להפך… גם הבית יהיה הפוך ח"ו. זכור אתה המשפיע וזכרי את המקבלת כך זה צריך להעשות. יש דברים נסתרים… לא תמיד צריך לדעת הכל – אלו דברים ששרשם עמוק ונסתר מבינת אדם… אך נבאר עד כמה שיד שכלנו מגעת שמובא בזוה"ק (ח"א רמ"ט: ) שהאשה נמשלה ללבנה והאיש לשמש וידוע שהלבנה אין לה אור משלה וכל השפעתה ממה שמקבלת מהשמש ולכן הגבר הוא המשפיע "האיש מקדש" ולא האשה מקדשת. תן בשפע!. מאידך האשה צריכה לדעת שתפקידה להיות "מקבלת" ומודה לבעלה על מה שמרעיף ומשפיע עליה וכלשון הרמב"ם "שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי… ותעשה מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות ליבו ומרחיקה כל מה שישנא… ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח! (ה' אישות פ' ט"ו). ה' יזכנו לקיים מצוות התורה בתמימות ובאהבה! אמן!
בברכת שבת שלום ומבורך!- אלירן אליהו נגארי

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.