מקור ההשמנה בעולם בגלל החיה הטמאה

פרשת שמיני

זהירות! "מאכלות אסורות"
בפרשת השבוע נקרא על הציווי שלא לאכול מאכלות אסורות. וכך נאמר "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם" (פרק י"א פסוק ד'). ובהמשך נאמרה הסיבה לציווי הזה "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ"… "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹוקים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (פס' מ"ד).

רבותינו נתנו לציווי זה כמה סיבות: בעל ספר "החינוך" כתב ששרש המצווה היא- לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה באמת כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל, נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכון לאחז בו הכלים, יעשם האמן טובים. ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעלת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האסור בתורה בכל מאכלות האסורות. ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם, וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא… וידוע הדבר מדרכי הרפואה שבשר כל הטרפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו מחמת שהטרפות מורה חלי בבהמה.- מבואר בדבריו שהסיבה לאסור מאכלות אסורות היא משום שהיא גורמת נזק לגוף. {כך כתב במצווה ע"ג שאסור לאכול טריפה ועם יסוד זה הוא מבאר גם בפרשת שמיני}. והרמב"ן מוסיף נקודה נוספת- מה הטעם לאסור עופות טמאים כמו נשר וכדו'- "והסימן הגדול בעופות היא הדריסה שכל עוף הדורס לעולם טמא כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס ומוליד המרירה השרופה השחרחורת ונותן אכזריות בלב". ובפרשת משפטים כתב יסוד גדול- "שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים, וכך אמר (ויקרא יא מג~מד) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה".- מבואר מהרמב"ן שכיון שיש במאכל תכונה של אותה חיה ישנה השפעה ישירה על הגוף כמו אדם שיאכל בשר נשר שהוא טורף ודורס באכזריות, זה מוליד בדמו של האוכל תכונה של אכזריות והקב"ה חפץ שאדם יתנהג במידות טובות כמו ענווה ועדינות. ועל כן גם את החזיר יש לאסור לדעתי משום שיש לו טבע של זללנות ותאווה למאכלים וכן דרכו להתלכלך בתוך הבוץ והתורה רוצה להרחיקנו מכל התכונות השליליות. וראיתי שכך ביאר הרמב"ם "ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים" (מורה נבוכים, חלק ג, פרק מח).
לתוספת ביאור אעתיק מה שראיתי בעלון "הידברות"- מבחינה בריאותית, חכמי הרפואה דווקא מתנגדים לאכילת חזיר.

רבים טוענים שרק בגלל שבשר החזיר הוא שמן, אזי שיעור ההשמנה, התחלואה והתקפי הלב במדינות ארצות הברית הוא מהגבוהים בעולם. תאי השומן שבחיה זו רבים על תאי השריר, ולכן גם מבחינה חיצונית הוא שמן ונפוח, ומשתמשים בדמותו כדי לתאר אנשים תאוותנים וזללנים. יתירה מזו, יש לזכור שהחזיר היא חיה מלוכלכת, ולעיתים קרובות גם מזוהמת. אף שבטבע אינה בהכרח מלוכלכת, הרי שבתנאי-שבי היא מתלכלכת מאוד ומתפלשת ברפש, ונוהגת לאכול מאכלים מזוהמים מכל סוג. לא במקרה החזיר מייצג בלשון בני האדם גם ריח רע ולכלוך… אלא שמוסיף נקודה חשובה- מחקרים מרתקים הראו שבעלי החיים הכשרים אינם מרגישים כאב בהריגתם, כי מרכז העצבים עובר בגרון, בעוד אצל החזיר והבהמות הטמאות – העצבים עוברים דרך העורף, ואין אפשרות שלא יחושו כאב בהריגתם. בשחיטה הכשרה של הבהמות הטהורות, איבוד ההכרה מתרחש תוך 2 שניות ותחושת הכאב אינה קיימת. כך קובעת ד"ר טמפל גרנדין הנחשבת לאחת המומחיות הבכירות בעולם בנושא המתת בע"ח. הרחמנות כלפי בעלי חיים נוגעת לא רק לרגע השחיטה, אלא גם לרמת האינטליגנציה של בעל החיים המובל להריגה. נראה שהתורה התירה לנו לאכול אך ורק את החיות הטיפשות והתמימות ביותר בטבע, כלומר את אלו שיחושו הכי מעט כאב והבנה בהריגתן.

קוראים יקרים! למדנו אם כן שאכילת מאכלות אסורות מולידה תכונות לא טובות באדם האוכל ולכן יש פתגם עממי "האדם הוא מה שהוא אוכל" ולכן כל אדם וכל משפחה צריכים מאוד להזהר במאכל שאינו בהכשר מספיק וכמו שכתב הפרי חדש שנפסק להלכה שיש להמנע מלשכור מיניקת נוכרייה שניזונת ממאכלים אסורים שיולדו טבע רע בנפש התינוק… וכתב הרב- שהואיל ולא נזהרים בכך "רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבבם, ואף אם יוכיחום לא יקבלו מוסר!" הדברים מבהילים שאפילו למטרנה של התינוק יש חשיבות רבה לרוחניותו של הילד. ואם בתינוק כך שאינו אוכל בפועל מאכל שאינו כשר אלא רק ממניקה גויה, על אחת כמה וכמה שצריך להזהר ממאכל שכשרותו מפוקפקת… וכיום ישנם הרבה מאכלים מחו"ל שיש בהם הרבה ספיקות בכשרות כמו תמציות וחומרי טעם וג'לטין שעשוי מעצמות וסחוס של חמורים {ואפילו שהרבנות התירה זה משום שיש בהלכה כאלה שהתירו בדיעבד שהעצמות יבשות והם כמו עץ וכך פסק מרן הגרע"י זצ"ל (יביע אומר ח' יו"ד סי' י"א) ויש שאסרו כיון שיתכן ולא התייבשו לגמרי וכדו' ( הגר"מ פנשטיין זצ"ל הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד) עכ"פ זה לא חלק כ"כ ועל פי הנתונים 50% מהגלט'ין עשוי מחזירים… האם היית נותן לילדיך ומשפחתך מאכל שיש בו ספק רעל ויכול לגרום חלילה למחלה?… ומדוע בדבר שעלול לגרום חולי הנפש במידות רעות ומושחתות ומטמטם את השכל, אנשים מקילים בכך?… פשוט יש כאן חוסר ידיעה ולכן מי שרוצה שכל בריא לעבודת הבורא צריך להקפיד להכניס לפיו רק מאכלים בכשרות מהודרת של הבדצי"ם שבודקים היטב כל מאכל לפני שנותנים עליו הכשר… ומסופר על משפחה שהשתתפה בסמינר של "ערכים" שהיה קשה עליהם לשנות דרכם וחיפשו רק מצווה אחת בשלימות ופנו לרב שך זצ"ל והוא פסק שיקבלו שמירת כשרות מלאה משום שהם שמעו את האמת ומה שמונע מהם לקבל זה המאכלים האסורים שאכלו שטמטמו את ליבם, אבל מאכל כשר יפתח את ליבם ויקבלו עול תורה במלואו… ה' יזכנו לשמור את גופנו ממאכלות אסורות ונזכה לקדושה וטהרה אמן כן יהי רצון!
בברכת שבת שלום ומבורך!- אלירן אליהו נגארי

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אז איך נסביר שמליוני בני אדם ה ז כוללים חי שיר נשארים רזים? ישנם כל מיהי שרלטנים הנוגעים בדיוק מה אלוהים חושב. אומר. רוצה וכו' הטלפון שלהם מקושר ישר אליו. (טלפון רגיל כי טלפון חכם בה וא טמא)

    אופיר |
    הגב