"זוגות פירקו את החבילה – בגלל שיצאו לעבוד עם נשים"

"אקטואליק" חושף על שורה של מקרים שאירעו לאחרונה במגזר החרדי בו נאלצו בני זוג להיפרד בשל החיכוך שנוצר במקומות עבודה

"אקטואליק" חושף על שורה של מקרים שאירעו לאחרונה במגזר החרדי, בו נאלצו בני זוג להיפרד בשל החיכוך שנוצר במקומות עבודה בו עובדים במעורב גברים לצד נשים.

מחקר, שהתפרסם בחודשים האחרונים בעיתון TheMarker, מצביע על ירידה מסוימת ברמת הדתיות בקרב החרדים שמתדפקים אל בין כתלי האקדמיה ועל גישה סובלנית שקיימת בקרב החרדים העובדים במקומות מעורבים עם נשים וגברים.

"אני מתמודדת עם הרבה סוגיות הלכתיות, בעיקר בנוגע לעניינים החברתיים בתוך הארגון", צוטטה רבקי (שם בדוי), רואת חשבון מאזור ירושלים בכתבה. "אני עובדת עם קולגות גברים, שיש לי איתם קשרים חברתיים. זה לא מקובל כשמדובר באישה חרדית. עצם זה שיש לי נקודות מבחן ושאני מתמודדת עם מצבים שאם לא אחזיק חזק באמונות שלי אני אכשל — עושה אותי דתייה פחות. אני עדיין שומרת מצוות, אבל ברור לי שאני בסכנה רוחנית גבוהה יותר".

מסיפורים ועדויות שהגיעו לידי המגזין של 'אקטואליק' עולה כי התופעה חדרה גם למקומות העבודה, ואף הביאה לכך שזוגות חרדים נאלצו לפרק את החבילה, לא פחות.

הסיפור הבא שהתרחש בחברת הייטק גדולה במרכז הארץ בה עובדים אלפי גברים ונשים בעירוביה, שופך אור על "ההתפרקות" הקיימת במקומות העבודה, ועל החיכוך המתמיד בין גברים לנשים שמביא למכשולים רבים שאחריתה מי ישורנה. איציק (שם בדוי) מתמיד של אחד הישיבות הנחשבות במגזר החרדי התארס עם עב"ג בשעה טובה ומוצלחת. השניים הקימו בית לתפארת שם גידלו את ילדיהם על אדני התורה והיראה.

אילוסטרציה (צילום מרים אלסטר פלאש 90 )

 

"איציק, הגיע מבית שנחשב שמרני או "חניוק" (כמו שנהוג לומר במחוזותינו)", מספר לנו עובד בחברה. "הוא נכנס לחברה ידועה שם עובדים גברים לצד נשים. אט אט, המפגשים האקראיים בין גברים לנשים בחברה הביאו את איציק שהגיע מבית סגור לשוחח עם נשים חילוניות בחברה. אותן נשים שאיציק שוחח מתלבשות באופן פרוץ שעשוי בעתיד לגרור אותו מחוץ לגבולות בני ברק. לאחר כמה חודשים, איציק החל לשנות את אורחות חייו, ולהגיע למקום העבודה עם בגדים צבעוניים, משם הוא גלש גם לאינטרנט הפרוץ ולהתכתבות יומיומיות עם נשים, וכל זאת מאחורי גבה של אשתו. "הוא התחיל לזלזל בקיום מצווות", נזכר אחד החברים. "הוא כבר לא קם בבוקר לתפילות. הוא ישר היה מגיע לעבודה ומתערה בחברתן של הנשים החילוניות". ההתנהגות של איציק, החלה לתת את אותותיה גם בין כותלי "השלום בית".

איציק, הראה לרעייתו את הדרך החוצה ושהוא לא "מעוניין" בה,  על פי סגנון הדיבור שלו – היא הבינה את הרמז וביקשה לפרק את החבילה. לפני כחודש, איציק ורעייתו לשעבר נפגשו על מדרגות הרבנות, ולמרבה הצער התגרשו. איציק, הסיר את הכיפה – הסממן היחידי שהזכיר את היותו חרדי, וכבר הספיק מאז להכיר בת זוג חילונית.

"אל תשחקו באש"

המקרה המצער שנחשף פה לראשונה, מביא אותנו לשוחח עם איש חינוך מוכר, מראשי ארגוני הצניעות בבני ברק, שכבר שנים מתריע מעל כל במה על התופעה שרבים חללים הפילה.

אותו איש חינוך, נוהג לפקוד את אולפני החדשות מידי כמה חודשים, הוא בחר לשוחח עימנו באנונימיות מתוך מטרה להציל נשמות תועות. "אנו נאבקים במשך שנים רבות בתופעה הנלוזה", הוא מדגיש בפתח השיחה. אם זה ביתד או זה בעלונים שאנו מפיצים, וחשוב מאוד דווקא באקטואליק – בו גולשים בין היתר גם חרדים שעובדים, ובכדי להביא לידי ציבור הגברים העובדים את הסכנות הטמונות במקומות העבודה גם כאלו שאין להם אינטרנט".

"אל תשחקו באש", הוא מתריע. "ראשית, לא לעבוד במקום שיש אינטרנט פרוץ. אתם תגררו. אותו איש חינוך מתכוון בדבריו על החרדים שמגיעים מבתים סגורים שמחפשים ריגושים שלא חוו בילדות. "זה ציבור סקרן, כשהוא מגלה משהו חדש – הטבע שלו מוביל אותו למחוזות לא רצויים בעליל", הוא סבור. "רצוי מאוד שכל אחד ישים לב באיזה סביבת עבודה הוא עובד. "זה מינורי", הוא טוען לגבי מספר החרדים שמתקלקלים במקומות העבודה אבל מודה כי תמיד "יש פנצרים".

מה יעשה הבן ולא יחטא?

אני מציע שכל אחד ישאל את הרב האישי שלו, שיודע בדיוק מה מבדיל בין קודש לחול.

זוג חרדים (צילום: נתי שוחט פלאש 90)

 

בכדי להמחיש לנו על גודל הסכנות במקומות העבודה, לוקח אותנו איש החינוך הרבה שנים אחורה. לפני יובל שנים. ר' משה שושן היה גר בבן זכאי בבני ברק. הוא הגיע כפליט מליטא, הוא היה עובד למחייתו בפיתוחים טכנולוגיים. יום אחד הכניסו לו נשים לחדר העבודה הפרטי שלו. ר' משה החליט לעשות מעשה, ולמחרת טבל את כל הבגדים שלו ב"מים מטונפים". כשהגיע עם הבגדים למקום העבודה החלו כולם לתהות לפשר המעשה. לאחר שהם הבינו את הרמז, הם דאגו שלא תכנס אף אשה לחדר שלו. "מאז ועד סוף יומו. הוא היה ספון בחדר נפרד", הוא מספר.

איש החינוך סבור כי כל בן תורה צריך "לסמן" לעצמו כללים וגדרים במקום העבודה. "יש לי עדויות מזעזעות על חרדים שעובדים לצד חילוניות שכלל לא לבושות", הוא אומר. "לפני שאני מגיע לפאנלים חילונים אני מתריע בפניהם שאם תהיה לצידי אשה לא צנועה – אני פשוט ילך", הוא מעיד על עצמו. אותו איש חינוך(שכולכם מן הסתם מכירים) מעיד כי הוא לא נכנס למשכן הכנסת בגלל "הלבוש הפרוץ" של הח"כיות והעוזרות של חברי הכנסת "שמסתובבות בכנסת כאילו זה חוף הים".

לחברי הכנסת החרדים מותר?

"הם מצילים אותנו מפני הרשעים".

אותו איש חינוך טוען כי רוב התלונות שמגיעות למשמרת הצניעות שבראשה הוא עומד היו בעיקר על נשים. "לאשה זה הרבה יותר מסוכן", הוא סבור, האיש רודף אחר האשה, והאשה מכל מחמאה מתפתה", הוא מאבחן ומוסיף: "ולכן אני מתריע לכול אותם נשים וגברים שרוצים לצאת לעבוד, היזהרו – העיירה בוערת! .

לסיום, הוא מספר על "מעיישה" שהיה באירופה ומתאים גם לימינו. "החפץ חיים" בזמנו קרא ליהודי שמכר ספרי מינות וביקש ממנו לבוא לבית הכנסת. אחרי מעריב, הוא ניגש אל החפץ חיים והחל להציג את גרסתו לשמועות שנפוצו בעיירה ראדין."איך אני אפרנס את בני משפחתי?, טען להגנתו. החפץ החיים אמר לו שהוא ישיג לו עבודה. למחרת הוא נכנס שוב אל החפץ חיים וביקש להתעניין על מקום העבודה החדש. דיברתי עם הכומר של הכנסייה והוא הציע לי עבודה בשבילך "הוא ביקש שתצלצל בפעמון", היהודי הנבוך השיב לחפץ חיים באופן נחרץ "בשום פנים ואופן", החפץ חיים ניצל את ההזדמנות והשיב לו ברוך: "ספרי המינות שלך בהרבה יותר גרועים מאשר לצלצל בפעמון – כי כאן אתה מחטיא את הרבים.

משפט הסיום של 'איש החינוך' מתמצת את הצורך לקבוע סייגים וגדרים: "בנפשו יביא לחמו ולא בלחמו יביא נפשו".

מנגד, מנכ"ל (אנונימי) בעמותה ציבורית גדולה, עימו שוחחנו סבור כי מדובר במקרה חריג, וכי אין הפרט משליך על הכלל. "כמעסיק של עובדים ועובדות רבים – רובם חרדים, אני נוכח לראות שניתן לעשות קידוש שם שמים דווקא מהפוזיציה הזו, בהתנהגות צנועה ומכבדת". הוא אומר בפתח השיחה.

חז"ל כבר הזהירו: "רווק משום אמהתא דינוקי, אשה משום אבהתא דינוקי" (בבלי קידושין פב ע"א). לא ראינו שאנשי החינוך יצאו נגד מקצועות ההוראה, המלמדים והגננות.

לא מזמן הזדעזעה הארץ ת"ק על ת"ק פרסה, כשהוגש כתב אישום נגד אחד המשגיחים בישיבה, והלז לא התבייש להופיע להקראת כתב האישום בזקנו ומעילו הארוך. מעיל המסתיר גוף מטונף של מפלצת דורסנית.

אני מעדיף את מנהגו של 'איציק' בלבושו. לפחות שומר על תוכו כברו. אנו לא מחפשים אתגרים ביראת שמים, אך הפתרון לא יכול להיות איסור גורף על עבודה במקומות מעורבים.

גם במשרדו של איש החינוך מבקרות נשים ממשרד החינוך, וגם הוא נאלץ לבקר לעיתים במשרדן ולו כדי 'להצילינו מן הרשעים'. ראוי למצוא פתרונות למציאות בה הנשים מקדשות את בטלנות בעליהן, ומתנאות בישיבתם בבית ה'.

האופציה האידיאלית היא משרת חינוך בסמינר , אך אין הקומץ משביע את הארי (לצערינו, לא כולנו "אנשי חינוך" מקושרים), ויש לתת לנשים לעבוד במקצוע מכובד ומכבד בהתאם לכישוריהן.

לדבריו, דוגמה לפתרון ראוי אפשר לקחת מחברת מטריקס במודיעין עילית, שם השכילו חברי ההנהלה להבין שיש למנות מורה הוראה שיכריע בשאלות הלכתיות, ויציב גבולות שנדרשים לפי גדרי הצניעות וההלכה.

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. תגובה ל-4

    זה ממש לא נכון – זה תופעה שקיימת במיימדים גדולים מאוד הרבה שנים…..
    לצערנו יש הרבה כאלה שצריכים להתגרש לפי ההלכה (גם אם הם לא רוצים…)
    בעבודה מעורבת (במיוחד במקום חילוני) צריך זהירות גדולה מאוד….
    ומי שיכול עדיף מאוד שלא יעבוד במקום מעורב.

    פ.א. |
    הגב
  2. להביא את מטריקס כדוגמא

    זה לעג לרש חברה שמשלמת לעובדות שכר עבדים.
    בטח לא שכר של מורה בסמינר.

    משה |
    הגב
  3. האשה מכל מחמאה מתפתה

    חח…היית רוצה שיהיה לכם כזה קל…כמה חוסר הבנה בסיסי

    מי |
    הגב
  4. גירשו אותנו מגן-עדן, אי אפשר לחזור, צריך להתמודד

    כל עוד היה האדם בגן עדן הוא היה מוגן מידיעת רע. כשנזרק מגן עדן, התחילה ההתמודדות. וזה הקושי בחיים, לבחור בין טוב לרע.
    חייבים כל הזמן להתאמן על השריר המבחין בין טוב לרע, ואח"כ על השריר המשתדל להימנע מרע, ואח"כ על השריר המפתה לרע. וכו' וכו'.
    לא חייבים להיכנס לרע, אם מבחינים בו. אלא, שזו מלחמה אישית של כל אחד.
    מאז שהחברה החרדית נעשתה קולקטיב, ה"פרט" פטור לכאורה מהתמודדות אישית. כי הכלל, יעני הציבור, הקים גן עדן מוגן.
    אלא מה, גורשנו מגן עדן, איננו יכולים להקים גן עדן, ועלינו ללמוד לחיות מחוץ לגן עדן ולפתח את כלי ההבחנה, הזהירות וההתמודדות.
    אל תספרו סיפורי עליבאבא, אלפים רבים עבדו ועובדים ברחבי הארץ והעולם, לא בסביבה סטרילית. ומתמודדים יפה ובקומה זקופה.
    צרות, הפרות, שינויי חיים – יש בכל מקום ומסיבות אישיות לגמרי.

    אורי |
    הגב
  5. בובקעס , תופעה בקושי קיימת וגם זה ממש בשוליים

    מספרים סיפורי אימה כדי להעלות רייטינג

    רוני |
    הגב
  6. הסיפור של ח. א. מבני ברק שכמעט פירק תחבילה

    ח. שמוקרב לגדולי ישראל מבני ברק יודע ומוכא ממשפחה של אנשי רבנים ותיקה ממשפחה גילה לפני שנה וקצת שאשתו שעובדת בחברת הייטק גדולה ומוכרת סמוך לבני ברק מנהלת קשריי פירלטוט קרובים עם בכיר בחברה. למזלו הדבר התגלה במקרה ע"י חוקר פרטי שעקב אחרי אישה דתיה אחרת שעובדת במקום ומנהלת רומן מול אותו בכיר. שבמקרה זה הוביל לגירושים. וכאן במקרה דנן ניצל הבית ברגע האחרון רגע לפני שהעסק התחמם ובדקה ה 90.

    בני ברקי שיודע |
    הגב