זכרונותיי לפני 53 שנים במירון / הרב דרוקמן

הרב דרוקמן בטורו השבועי על המקובל האלוקי המפורסם רבי שלום בוזאגלו זי"ע שנפטר גם ביום ל"ג בעומר ואינו ידוע כ"כ לציבור.

הכל יודעים כי יום י"ח אייר, ל"ג בעומר, הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי. ברם, מה שידוע פחות הוא, כי ביום זה, נפטר, לפני 235 המקובל האלוקי המפורסם רבי שלום בוזאגלו זי"ע.
בספרו הקדוש 'כסא מלך' מעלה הוא – זי"ע נקודה מאד חשובה, שלעניות דעתי, מן הראוי שכל העולים מירונה בל"ג בעומר, והחפצים לאור באור הרשב"י, ייתנו אל ליבם את הדברים.

ובהקדים:

עם ישראל בכלל, וארץ ישראל בפרט, מוקפים כידוע בחבילין של צרות. "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" מתקיים בנו 'עם כל ההידורים'. ואם לא דיי לנו באויבים מבחוץ, לא חסרים לנו 'שועלים' לגמרי לא קטנים, 'גייס חמישי' אשר מחבל בכרמים שבתוכנו.

קיצורו של דבר; אנו זקוקים לרחמים רבים וגדולים. אינני מחדש בכך דבר.

ברור מאליו, שכל העולים בל"ג בעומר למירון, יעתירו ויבקשו נוכח פני הקודש לא רק על 'ר' ישראל' אלא גם על 'עם ישראל' המשווע לישועה וגאולה.

אלא, שבצד התפילות והבקשות, נתן לנו בעל ההילולא רבי שמעון בר יוחאי 'מירשם' ועצה מעשית, הכיצד להקל ולהחיש את ייסורי הגלות וחבלי משיח.

והעצה היא; לימוד בפועל מתורתו של רשב"י.

בטוחני שבשעה שרבבות עם קודש ישירו ויפזזו במירון וכן בכל אתר ואתר, וימללו בשבחי הרשב"י, ויאמרו בשפה ברורה ובנעימה קדושה – "אשרי העם הם לומדיך", דהיינו, אשרי העם הלומד את תורותיו של רבי שמעון. ואם יש לנו עדיין ספק, שמא הכוונה רק למימרותיו של רבי שמעון בש"ס בתורת הנגלה, ורבות הן – ממשיכים ומקלסים: "ואשרי העומדים על סודך", פירוש; לימוד של תורת הסוד, אותה גילה לנו בר יוחאי.

unnamed

* * * *

זכור אזכור ותהמה עלי נפשי, כאשר לפני ג"ן שנים זכיתי להיות כנער פעם ראשונה בל"ג בעומר במירון. לא יאומן: בשעת לילה מאוחרת פרסתי סמיכה, עליה ישנתי, וכל זאת – סמוך ונראה לשערי הכניסה של בנין הציון. ערבה עליי שנתי, ולא נרמסתי… מי שמכיר את ל"ג בעומר במירון של היום, יקשה לו כמובן להבין זאת..

ואתה עומד ומשתאה נוכח העליה ההמונית, ובלעה"ר, באופן דמוסיף והולך, של אנשים, נשים וטף כיום למירון ביום ל"ג בעומר, כאשר חלק מן העניין וה'חוויה' הרוחנית הוא – הדוחק והצפיפות. ושואל אתה את עצמך, בפעם המי יודע כמה, מה סוד המשיכה המסתורית הלזו לציון הרשב"י?

צוהר להבנת התופעה מצינו בזוהר הק' המספר כי אליהו הנביא זכור לטוב ירד מן השמים עם 'חייליו' – נשמות וכמה מלאכים, "ושכינתא עילאה" מעטרת את כולם, וכה אמר אליהו לרשב"י (תרגום חפשי): "רבי, רבי, אתה הוא האילן גדול, ותקיף באורייתא..וכמה בני אדם יתפרנסון מחיבור זה שלך (כלומר; מספר הזוהר), אשר יתגלה למטה בדור האחרון, בסוף הימים, ובזכות זה יתקיים; 'וקראתם דרור בארץ' וגו' "(כלומר, תהיה הגאולה השלימה).

ומבאר המקובל הא'לוקי רבי שלום בוזגלו הנזכר לעיל, שגם ההילולא שלו, כאמור, היא בל"ג בעומר – שזה שאמר אליהו הנביא לרשב"י שיתגלה ספר הזוהר בדור האחרון, היינו בדורנו, אין הכוונה שרק עתה יראו אותו, את הזוהר. שהרי זה כבר כמה דורות שספר הזוהר ידוע לנו! ועל כך בדיוק תמה רבי שלום בוזאגלו איך זה שבכל זאת עדיין לא התקיים בנו "וקראתם דרור" ועדיין בן דוד לא בא – עוד לא יצאנו מגלות לחירות, וזאת למרות שכמה דורות אנו כבר מכירים את ספר הזוהר?!

אלא מבאר בעל ה'כסא מלך', שכוונת אליהו בדבריו לרשב"י היא – לא סתם שיראו את הזוהר – אלא שילמדו אותו דווקא באופן "דיתפרנסון מיניה", הווי אומר: לא 'גריסה' סתם של זוהר, אלא באופן של 'פרנסה'. שכך יהיה בדור האחרון שקרוב לימות המשיח, שהלימוד יהיה באופן של 'יתפרנסון'.. יפורשו מאמריו העמוקים של הזוהר בהקדמות שגילה האר"י זללה"ה, שיבינו… – "כי הלומד גירסא בעלמא הגם שיש לו שכר טוב כו' – עם כל זה, הסגולה דבגיניה 'וקראתם דרור' היא כשיתפרנסון וילמדו פירושי המאמרים כו'".

עד כאן תוכן דבריו ולשונו הקדוש של בעל 'כסא מלך'.

ובעצם נרמז הטיעון הנ"ל – היינו, שלא די 'לגרוס' זוהר, אלא יש ללמוד את סודותיו עם ערבות ומתיקות של הבנה והשגה – בזוהר עצמו, וכה דבריו (תרגום חפשי): "ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא האי ספר הזוהר – יצאו עמו מן הגלות ברחמים".
כלומר,לא סתם הסתכלות 'מלמעלה' על תורת הרשב"י – אלא באופן של 'טעימה', כמו שאדם טועם מזון החודר לגופו ולאבריו הגשמיים. "כשיתפרנסון" – כמו פרנסה גשמית הנקלטת בחושיו הגשמייים של האדם.

ולא סתם כך, אלא שמנבא לנו רבי שמעון בר יוחאי בספרו – שאפילו ילדים קטנים (!) בדורנו זה, דור אחרון לגלות, אפילו הם – "רבייא" בלשון הזוהר, יהיה להם קשר עם הסודות הטמירים של החכמה.

• * * * * *

לאמיתו של דבר, זה מה שמקופל ומסתתר מאחורי הסיפור הנורא, שסיפר מורנו הבעל שם טוב באגרת שכתב לגיסו רבי גרשון מקיטוב (נדפס בסוף ספר בן פורת יוסף לרבי יעקב וסף מפולנאה);
מעיד הבעל שם טוב על עצמו – שהייתה לו 'עלית נשמה' והוא הגיע להיכל המשיח, ושאל את מלך המשיח "אימתי אתי מר? (מתי יבוא אדוני) והשיב לו מלך המשיח; בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה…".

נכדו של הבעש"ט בעל ה'דגל מחנה אפרים' מצא לכך רמז במקרא; "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" ותרגומו "בריש גלי" – ראשי תיבות של "בריש" – רבי ישראל בעל שם. ויתירה מזו; "גלי" מלשון התגלות, כשתתגלה תורתו של הבעש"ט בעולם – יצאו ישראל ביד רמה. והוסיף תלמידו המגיד ממעזריטש כי "בריש" – ראשי תיבות – רבי שמעון בר יוחאי. וכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש אמר כי "ברי"ש, ראשי תיבותיו: רבי יצחק בן שלמה, היינו האריז"ל.

המורם מן הנ"ל, כי תורתו של הבעש"ט כפי שהנחילו לנו תלמידיו ותלמידי תלמידיו הק', היא בעצם גילוי פנימיות התורה של הרשב"י והאריז"ל, אבל בסגנון הכרוך בהבנה והשגה.
לא עוד מושגים מופשטים גרידא ו'קודים' בעלמא של תורת הקבלה, אלא הבנה פנימית. על אחת כמה וכמה כשמדובר בלימוד ספר התניא קדישא וממשיכיו בקודש במהלך שבעה דורות עד דורנו האחרון – שהיא היא תורת הרשב"י והאריז"ל כפי שהתלבשה בחכמה בינה ודעת, בהבנה והשגה, משל היו סוגיא בתורת הנגלה – בגמרא.

• * * * *

לא ייפלא אפוא שהמוני בית ישראל נמשכים כמו פרפרים אל האור לציון המצויינת של הרשב"י. כי אף מי מהעולים שאינם מרגיש במודעות חושיו את הקשר בין היציאה מהגלות לתורתו של הרשב"י, הרי ה'מזל' שלו כן חש בזה, כדברי הגמרא "אע"ג דאיהו לא חזי, מזליהו חזי" – יש ואדם שבחושיו איננו רואה וקולט, אבל שורש הנשמה שלו למעלה הנקרא 'מזל' – רואה גם רואה, וזה משפיע בעקיפין על עשיותיו ופעולותיו של האדם באופן דעל-מודע.

במילים אחרות: הני חבריא קדישא מעתיקי שמועה ומעבירי תורת הבעל שם טוב עד לעידננו – דור האחרון של הגלות ודור ראשון של גאולה, 'תרגמו' לנו את תורת הרשב"י, באופן שניתן להגות בה ולחדור לתוכה, באפן לימוד שכזה, משל הייתה זו שקלא וטריא ישיבתית ליד דף גמרא.

בצורה הזו ובאופן הזה, כפי שרמז על כך הקדוש רבי שלום בוזאגלו – נצא מן הגלות הלזו ברחמים כהבטחת אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי, ויתקיים בנו "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" בגאולה האמיתית והשלימה על ידי גואל צדק במהרה, ובחסד וברחמים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.