האם אצל חרדים אין אהבה? – דעה לרגל ט"ו באב

ט"ו באב, " לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" ימים אלו מסוגלים למהפך מרע לטוב גם אם איננו ראויים. עצם היום מכפר ומושיע. לזמנים האלו יש משמעות מיוחדת, מציאות ייחודית וכל זה מתוך   אהבת הקב"ה אותנו.

מדרש חז"ל מספר: שבט' באב. בחצות היום בזמן שבית המקדש החל לבעור באש ומציאות החורבן כבר הייתה עכשווית, באותן שעות ממש של הרס וחורבן, ירדה אהבה ענקית לעולם, דווקא שעות הבעירה הללו הן שעות מלאות ברחמים ושפע שנשפך לעולם.

עכשיו, לאחר ימי הצער, זהו הזמן לאהבה, לתיקון השנאת חינם- לאהבת חינם. נחמו נחמו עמי…, הקב"ה נותן לנו זמן מיוחד, שמעצם היותו הזמן הזה, הרוגז בו הופך לרחמים ואהבה וכל זאת מאהבת ה' אותנו ולכן לא היו ימים טובים כימים אלו וזוהי העוצמה המיוחדת שבהם.

בשורות האהבה

ביום הזה לאורך הדורות נתבשרו עם ישראל בבשורות של אהבה.

בט"ו באב, לאחר בחינה ובדיקה של האיסור להשיא בנות היורשות את אביהן לבני שבט אחר וכן בעקבות מקרה פילגש בגבעה ושבועת בני ישראל שלא להשיא את בנותיהן, לבני שבט בנימין, הכריעו חכמי ישראל שאיסורים אלו חלו רק בדור ההוא שכבש את הארץ ונשבע את השבועה ולא על צאצאיו.

ביום זה הוסרו השומרים מהדרכים בהם הוצבו, כדי למנוע מבני ישראל לעלות לירושלים, בגלל חששו של ירבעם בן נבט שעליית יהודים לירושלים תגרום להיחלשות שלטונו. בט"ו באב התבטלה הגזירה ועמ"י יכול לעלות לבית, לירושלים.

ביום ט"ו באב, הובאו לקבורה הרוגי ביתר ששבע שנים היו גופותיהם מוטלות בשדה בגלל גזירת הרומאים.

וביום זה אנשי דור המדבר, ידעו שהתבטלה מעליהם גזירת המוות והם מתחילים דף חדש.

בשורות אלו מסמלות אהבה, שמסמלת את החיות ואת התקומה. בעזרת האהבה ניתן לקום מההריסות ולצעוד קדימה, להפיל מחיצות ואת שומרי הכעס ואת נוטרי הטינה, לבחור באדם הרצוי ולבטל אבדון, לצאת מתוך דכדוך והרגשת ייאוש ולהביט קדימה בתקווה ואהבה מחודשת….

ט"ו באב הוא זמן אדיר וקדוש ונודעו סגולות רבות ליום זה, ובפרט לזיווגים ולאהבה.

אהבה ונתינה

אהבה היא מילה נשית, וכן המילה ברכה, גאולה, חדווה וכו'… כל הטוב הוא נשי, וגם התורה מתייחסת בהיבט זה אל האישה "לא טוב היות האדם לבדו". האישה היא מצב של טוב, וכל מילות הטוב מגולמות באישה.

אהבה אמתית שבונה ומקיימת קשר, מבוססת על נתינה. ובידוע הוא "שאחרי הפעולות נמשכין הלבבות". וככל שניתן ונשקיע באחר, הפועל היוצא יהיה של אהבה, אהבה אמתית וללא גבולות "ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".

אהבה בחרדית

במאמר שנכתב בווינט ומתיימר להסביר את "עסקי השידוכים" אצל החרדים המכפיש ומוזיל את שמם, הובאו תובנות מוזרות הטוענות שאצל החרדים אין אהבה וכל מטרת השידוכים היא עסקית, עניינית וללא רגשות.

בניגוד למה שכותב השורות שם סובר והמנוגד לדעת תורה, אהבה היא מילה מותרת ומחויבת המציאות, והמעלה הגבוהה ביותר בתשובה, היא אהבת הקב"ה, "וגדולה תשובה שבאה מאהבה".

כך גם ב"מוסד הנישואין החרדי" שיש המתיימרים להציגו כנטול רגשות ורצונות.

מוסד הנישואין

הנישואין בחברה החרדית וביותר מכל חברה אחרת, שואפים לאהבה אמתית ונתינה משני צדי המטבע.

אהבה כזאת שבנויה על רגשות אמתיים של להרגיש את השני ולרומם אותו, "להתהלך בתאוות ליבו".

כשאהבה שואפת לאמת, היחיד ירגיש את צורך השני גם ללא מילים, ויעשה כל שביכולתו לרצות ולשמח את בן/בת הזוג, וזוהי אהבה שאינה תלויה בדבר.

שמח תשמח רעים אהובים, השמחה שורה בבית שבו יש רעות וחברות אמת, וממילא הם אהובים אחד על השני ואוהבים אחד את השני.

מוסד השידוכים

מוסד השידוכים (שלא אחת מושמץ), דוגל בהתאמה בסיסית קודם הפגישה, על מנת שלא יוצר מצב שבו רק "נדלקים" על החיצוניות, אך לא באמת אוהבים. פועל יוצא של תאוות הגוף ללא הבנה והכלה של השני, וברגע שמצב זה ימאס, יהיו האחד לשני ככלי שאין בו חפץ ותרומה וממילא יגררו למריבות ותככים.

ההתאמה הראשונית במנהגים, בהתנהגות וכן גם בכסף, יוצרת אידיליה מ"מבט ראשון". כמובן, שגם מציאת ונשיאת חן, חשובים לא פחות, ולכן נועדו הפגישות. לא מעט שידוכים נדחו/התבטלו/ נשברו בגלל שהמיועדים הרגישו ש"זה לא זה", ולא היה קליק ראשוני.

אבל ההתאמה הערכית(יש שיקראו לה גזענית, מחוסר רצון להבין את משמעותה), היא גורם לעתים מכריע בחיי הנישואין, כדי למנוע חיכוכים. אמנם "על כל פשעים תכסה אהבה" אבל עד שאהבה מכסה יש מריבות וחיכוכים על דברים שוליים והתנשאות. אם אין התאמה בסיסית, ראשונית, הקושי להגיע לאהבה גדול יותר.

האהבה כפשוטה, לאהוב אחד את השני בגלל אופיו, יופיו תכונותיו, והרגשת הצער והשמחה של האחר והשיתוף עימו, היא הבסיס הנכון לאהבה. אהבה אין פירושה התערטלות וחוסר צניעות אלא פירושה קשר בריא, יוצר, מבין ואוהב.. באמת אוהב, כל הזמן ולא רק כלפי חוץ אלא גם בבית פנימה, במעשים הקטנים, לכאורה, הפשוטים.

רומנטיקה במיטבה, קיימת לא רק עם נרות, יינות ושאר אביזרי תפאורה מושקעים, הרומנטיקה קיימת בחיי היום יום, בלדעת מה בן/בת הזוג חושב, מרגיש ולהקל מצערו ולהסב לו אושר, גם בדברים הקטנים, לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. ולא בתזמון מראש. אהבה היא בכל רגע ובכל שעה, ולזה שואף מוסד זה.

רבים הם הספרים בעולם הספר החרדי, המדברים על אהבה והיסוד לקשר נאמן, ורבו המדברים והנואמים בחשיבות האהבה וביסוסה, ומילה זו חוזרת בדבריהם ומותרת לכולם.

בחג האהבה כמו באהבה, יש צורך להגביר אהבה בעולם, להראות ולראות את הצד היפה, הטהור והתמים של האהבה בבתינו, ארצנו ובעולמנו…

ולאהוב, פשוט כך!

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.