ט"ו בשבט: תפילות, סגולות וענייני היום • פרויקט מיוחד (וידאו)

לא רק פיצוחים ופירות יבשים: מדוע אוכלים שבעת המינים? איזו תפילה אומרים לזרש"ק? ואיך כל זה קשור לאתרוג של סוכות? סגולות ותפילות לט"ו בשבט – פרויקט מיוחד VS וידאו

בחודש שבט כשאנו מתקרבים ל "חמשה עשר בשבט" כלשון חז"ל [ולא טָוּ בשבט ואכמ"ל] החנויות ב"ה מלאות כל טוב בפירות מפירות שונים, ונראה כאילו איזה חג פיצוחים לקראתינו, נשתדל ליצוק תוכן ומשמעות לחג החשוב הזה.

נכון הדבר שעולם התעשיה החומרני מנסה כל טצדקי לעשות שרווחיו יעלו כי לזה הוא נוצר, ועלינו לנסות לא להסחף, ולהשתדל כמה שיותר להעביר את המסר והנשמה שבכל עת וזמן.

היות וחמשה עשר בשבט היא ראש השנה לאילנות, נקדים מספה"ק "מאור ושמש"(בקטע האחרון מאמרי ר"ה), וכותב דברים כדרבונות וממנו ניקח לעבוד את ה', מה הי' הכוונה באכילה זו, וזל"ק: "המגן אברהם מביא, שמהרש"ל לא אכל דגים בראש השנה, כי היו חביבים עליו עד מאד, ורצה למעט תאותו. ונראה לבאר, דהטעם שלו היה כך, כי הגם דאיתא (כריתות ו א) ליכל אינש בריש שתא קריא ורוביא ותמרא וקרא וכו' – הטעם משום סימנא טבא, כדאיתא בגמרא. דהיינו שיכוין בכל הסימנים שהם ציונים לדברים עליונים שבעולמות העליונים. והנה באוכלו הסימנים הטובים – יכוין לציון וסימן לשלמעלה, דהיינו באוכלו 'רוביא' – יכוין לסימן וציון שלמעלה שירבו זכיותינו, וכן בקרא וכן בתמרי – לציון וסימן שלמעלה, ואחר כך יכוין להמשיך הדבר למטה דבר ההיא המרומז בו. והנה, בודאי דגים הם סימן וציון לדברים טובים למעלה ולהמשיך דוגמתן למטה, כגון לפרות ולרבות כדגים, ומרמזים גם כן על 'עינא פקיחא', שדגים אין להם עפעפים. והנה כשהאדם רוצה לכוון כנ"ל, הוא מחויב להפשיט עצמו מכל התאוות, דהיינו למשל באוכל רוביא ורוצה לכוין לציון וסימן שלמעלה ולהמשיך דוגמתו לתתא – צריך למשוך עצמו שלא לאכול לתאוה גשמית, רק לפשוט עצמו מתאוות גשמיות, ולכוין שרוביא הוא ציון וסימן לשלמעלה, וימשיך אז דוגמתו לתתא שירבה זכיותינו. מה שאין כן באוכלו לתאוה גשמית – שאז אינו פועל כלום להמשיך דוגמתו לתתא. והנה המהרש"ל ז"ל, מחמת שהיו הדגים חביבים עליו עד למאד, היה ירא באוכלו הדגים שלא ימשוך אותו התאוה לתתא, ולא יהיה יכול להפשיט עצמו מהתאוה גשמית, על כן משך עצמו מהם ולא אכל אותם, שירא שלא יהיה פועל באוכלו הדגים שימשוך כן לתתא דוגמתם, כי שמא ימשוך עצמו אחר התאוה, ושוב לא יהיה פועל כלום וקל להבין".

א. יתכן שחמשה עשר בשבט זה הזמן שאנו מסובים עם צאצאינו סביב, להחדיר לילדים שאנו אוכלים בכוונה שיהא לנו כוח לעבוד את השי"ת, אכילה של יהודי היא מרוממת, נשתדל כמה ששייך לאכול לשם שמים כחסידים קדמאי שלפני זה כל מה שהכניסו לפה היו שומרים זאת בדביקות, שאכילה היא בשביל שיהא כוח לעבוד את השי"ת. כל אכילה שלהם היה עבודת ה' כמובא בצעטיל קטן של הרבי רבי אלימלך זי"ע… ואחר אכילת המוציא יאמר בזה הלשון לשם יחוד קודשא ברוך הוא ושכינתיה, אין אני אוכל להנאת גופי ח"ו, רק שיהיה גופי בריא וחזק לעבודתו יתברך שמו (עיי"ש בסעיף א' הההמשך) והיא עבודה כללית של יהודי שהולך לאכול- כי לאכול בלי כוונה הוא דומה…

יש בתים שהנהיגו לאכול בצוותא פירות חמשה עשר בשבט, זה ההזדמנות להעלות על השולחן הלכה למעשה דין קדימה בברכות איזה פרי ראשון כדלהלן:

א. ברכותיהן שוות: לפניו שבעת המינים, שלם, חביב, גדול. ב. אין ברכותיהן שוות: המוציא, מזונות, הגפן, אורז, העץ ואדמה, שהכל. ג. בורא פרי העץ בורא פרי האדמה מקדימים בחביב, שבעת המינים, שלם, העץ, האדמה (עיין משנה ברורה ושער הציון סימן רי"א סקכ"ה- וכן קיצושו"ע סימן נה).

כשיש דיבורי תורה על השולחן של חמשה עשר בשבט, הכל מקבל צורה של "זה השולחן אשר לפני ה'" – ומה טוב ומה נעים כשמעיינים בפרטים אלו להיות מוכן ומזומן וד"ל.

אפשרי לחזור ולשנן עניני תרומות ומעשרות, שמרוב פשיטתם לפעמים חסרים לילדינו הדברים הבסיסים איזה שנה מעשר שני ומה עושים בה, באיזה שנים חל מעשר עני מה עושים בה מה זה טבל, דמאי, כיצד מפרישים תרו"מ, להדגיש שעכשיו הוא ר"ה לאילנות- לענין איזה מעשר צריך לעשר מעשר שני או מעשר עני.

מהיום והלאה עד ט"ו שבט הבעל"ט משתנה המעשר עני, וזה עיקר- הראש השנה- ולא יום הדין שהיא "בעצרת נידונים על פירות האילן" (ר"ה טז.) הגאון בעל האדר"ת היה נוהג ללמוד בט"ו בשבט הלכות מעשר ברמב"ם וכן מס' ר"ה יד: והיה מתפלל "שיזכנו ה' לזכות לקיים בפועל מצות תרו"מ מהתורה, ומסיים שיתכן שלכן קבעו הראשונים ליו"ט שלא אומרים תחנון להזכיר מצוות הפרשת מעשר אילנות (ע"פ לוח דבר בעתו להרה"ג רבי מרדכי גנוט שליט"א)

כשאוכלים ועוסקים בבירור הלכה למעשה שולחן חמשה עשר בשבט.

*

מהסתכלות על חמשה עשר בשבט אנו מתמלאים תוכן רוחני

ב. אחרי שדנו בשולחן נושא ההלכה "דין קדימה בפירות" דיני תרומות ומעשרות", ופירוש ר"ה לאילנות.

אפשר להוסיף: מובא בספה"ק צמח צדיק בשם מחותנו הרה"ק מרוז'ין זיע"א שאמר: שהיו צדיקים שלבשו בגדי שבת בחמשה עשר בשבט – כי יש ביום זה מקדושת הימים טובים ומסגולת הימים טובים. מהחידושי הרי"ם מובא בספר הזכות שכותב: השפע הנובע מר"ה הוא בט"ו בשבט.. ועדיין הדברים חיים וקיימים בכל נפש ישראל שנפתחים בו מעיינות באר התורה, עכל"ק.

כולנו התפללנו בראש השנה, עכשיו יש את השפעות והשפע שנשפע מראש השנה-. בשו"ת ארץ הצבי(ח"ב דרוש א') מביא שהגה"ק האבני נזר זיע"א היה מרגיש אחרי חמשה עשר בשבט שינוי גדול בחידושי תורה שלו מלפני חמשה עשר בשבט ואח"כ שומעים דברים מופלאים אלו זה מרומם ומרגש, ננצל את המתנה הגדולה הזאת למשוך מעיינות התורה.

ואפשר עוד להוסיף לפני שאוכלים הפירות בזה"ל: אתם יודעים: הרה"ק רבי צדוק הכהן בספרו "פרי צדיק" כותב באריכות שביום זה אפשר להגיע לכזה מדריגה גדולה לאכול כרצון אבינו שבשמים, כל החודש מסוגל לזה –

ובפרט בט"ו שבט שאז החודש בתוקפה- ובספר מגן דוד אומר שאפי' רשעים שכל השנה הולכים אחרי התאוות שלהם, ביום זה יכולים להתעלות. ברוב השנים חמשה עשר בשבט הוא ארבעים וחמש יום לפני ר"ח ניסן והוא דומה לט"ו אב שהוא ארבעים וחמש יום לפני ר"ה, ועליו נרמז מ"ה ה' אלוקיך שואל מעמך- (מאור ושמש)

ונכון לעורר דיבורים שמעוררים את הלב בחשיבות וגודל יום זה, ועיצומו של יום והדיבורים הקדושים חודרים ללב ליבות השומעים, ומקבלים השקפה מרוממת

חוזרים ומשננים המפורסם בדברי הבני יששכר: בחמשה עשר בשבט מתפללים על אתרוג יפה מהודר ו.. ורבותה"ק היו נוהגין תמיד להתפלל על גידולין נאים "פרי עץ הדר" והם אומרים אתרוג הוא לפי התפילה בחמשה עשר בשבט- ורמז גדול רמזו להתפלל על הצאצאים שיהיו גידולים נאים במעשים טובים כידוע בארבעת המינים.

צפו: הרב יצחק פנגר על ט"ו בשבט

======

 סגולה לתפילה על אתרוג נאה לחג הסוכות הבא עלינו לטובה:

אתרוג

ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, על כן טוב ונכון לומר ביום ט"ו בשבט בשחרית פסוקים אלו ובקשה זו
וידוע הוא שיש קבלה ביד חכמי אשכנז ז”ל שצריך לבקש ביום ט"ו שבט בפרטות על האתרוג
שיזדמן לישראל אתרוג טוב ויפה בחג
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בֶחָג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחָיַיִם טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ ע"י מֹשֶׁה עַבְדְּךָ 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עֲבוֹת'. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקּוּנָהּ בִּזְמַנָּהּ בַּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְיַמִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בַּשִּׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ
וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה שְׁמָנִים וְטוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לְרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבַיָּמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אָחִינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "לֵךְ אֱכֹל בַּשִּׂמְחָה לַחַמְךָ וְשֶׁתֵּה בְּלֵב טוֹב יֵינְךָ כִּי כְּבָר רָצָה אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׁמַי אָכַלְתִּי יַעֲרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׂכְרוּ דּוֹדִים
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרִי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי 

 

ט"ו בשבט סגולה לזרע של קיימא

הרה"ק האמרי חיים זצ"ל בספרו הק' כותב בזה"ל: "בחמשה עשר בשבט "פירות" מרומז לבנים להתפלל על בנים טובים שיהיו מעוטרים באהבה יראה חסד ורחמים…

וזה דאיתא בסה"ק להתפלל בט"ו על אתרוג כשר ויפה, שהפרי תהי' נקי מכל מום ופגם בנים טובים אתרג נוט' א'ל ת'בואינו ר'גל ג'אווה שיהי' הבנים שפלי רוח (אמ"ח עמוד ע"ר)

עוד כותב בעמוד רע"ח: "שההורים יעמיקו להבין ולחשוב תמיד האיך מוציאים פירות מתוקים וטובים זרע ברוכי ה' ולזה נדרש חמימות ואש שורף בלבות האבות להסב לב בנים אל האבות וזה שפירשו ועלה השרף באילנות עיי"ש עוד בדברים המתוקים.

האתרוג הוא המובחר ביותר שחז"ל רמזו לאדם שיש בו תורה ומעשים טובים טעם וריח,

ועל זאת יתפלל החסיד תמיד לעת מצוא [ומובא שאחד הזמנים שאפשר לבקש זה בעת אכילה – כי כשעוסקים בגשמיות היצה"ר פחות מפריע להתפלל].

מנהג ישראל לאכול שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל, ואפשר לשלב בעת אכילתם מדרשים על מה שרומזים לנו שבעת המינים ומה מלמדים אותנו לעבודת ה':

א. חיטה רבי אלעזר בשם רבי סימאי אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת ואקחה פת לחם- שנתן למלאכים- חייך שאני פורע לבניך שנא' הנני ממטיר לחם מן השמים (שמות) לומדים מזה שיש על כל דבר מדה כנגד מדה (רבה בראשית מח, ב).

ב. זית אמר רבי יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בחורף ולא בקיץ אף ישראל אין להם בטלה עולמית (רבה שם) מתחננים אנו לה' שאכן כן יה"ר, והן אצל נח היונה חזרה "והנה עלה זית טרף בפיה" היונה אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידיך ומסורין בידיך- ולא מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם, זו הזדמנות לעורר ולהעמיק בכוונה כל פעם בברכת המזון "ונא אל תצריכיני לא לידי הלוואתם ולא לידי מתנת בשר ודם".

ג. תמר רבי לוי אמר כתמר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד- אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאבינו שבשמים (סוכה מה:), נתפלל ונכוין וטהר לבנו לעבדך באמת וכו', ואפשר להוסיף כמה חשוב ויקר הוא "לב טוב" לזולת ואהבת חברים, וגם שעצי הלולב יצמיחו לולבים מהודרים לחג הסוכות. [אפשר לשורר "וטהר ליבנו" וכדו'].

ד. גפן בפסוק "ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה" (בראשית מ) רבי ירמיה בר אבא אמר 'גפן' אלו ישראל וכה"א גפן- ישראל ממצרים תושיע (תהלים פ) "שלשה שריגים" אלו שלשה רגלים פסח, שבועות, סוכות שישראל עולין בכל שנה ושנה לבית המקדש… עלתה נצה – הגיע זמנן של ישראל לגאולה (ילקו"ש ישעיהו) וכמובן זה משאלת לב של כל עם ישראל, שנזכה בקרוב ממש לגאולה השלימה (אפשרי לשיר איזה ניגון המעורר לגאולה השלימה על השולחן).

ה. תאנה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה למה נמשלו דברי תורה לתאנה דכתיב "נצר תאנה יאכל פריה", (משלי כז,יח) מה תאנה זו כל זמן שהאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים (כי אינם מתבשלות מהר) אף ד"ת כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם (עירובין נד:), אפשר להוסיף לילדים אין כזה דבר 'גמרתי לחזור אני כבר יודע' כי התוה"ק כמה שיותר לומדים אותה יותר ההבנה רבה יותר, כדאי' (ילקוט שמעוני יהושע ב) מאמר למה נמשלה תורה לתאנה כל הפירות יש שם פסולת גרעין, או קליפות, תאנה, כלה יפה כך ד"ת אין בהם פסולת שנאמר כי לא דבר ריק הוא מכם (אפשר לנגן "והאר עינינו" ועוד הקשור לאהבת תורה).

ו. רימון ידוע מאמר רבי שמעון בן לקיש "כפלח הרמון רקתך" (שה"ש ד) אל תקרי רקתך אלא ריקתך שאפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון. איזה חיזוק נפלא הוא שאין יהודי ריק אלא כולם בכללם מלאים מצוות.

ז. חרובין לאלו שאוכלים (דיש בהם בעיות תולעים) מזכירים את רשב"י ששלש עשרה שנה היה מאכלו חרובין ומים, מרוב אהבת התורה שהיתה בו, ללא צורך כלל במעדנים וכדו' למיניהם. באחד השנים של מחרת חמשה עשר בשבט. אמר הרה"ק האמרי חיים זיע"א לפתע 'שכחתי לאכול חרובין' שהוא מאכל רשב"י במערה- וביקש להשלים אותו בט"ז שבט. ומזה ראינו כמה כיוונו הצדיקים שבכל מאכל ומאכל בחמשה עשר בשבט, והעיקר הוא הפנימיות.

ח. אגוז אפשר להזכיר המדרש עה"פ "אל גינת אגוז ירדתי" (מדרש שה"ש) מה אגוז האבן שוברו כך התורה קרויה אבן- ואתנה לך את לוחות האבן (שמות כד) יצה"ר נקרא אבן "והסירותי את לב האבן מבשרכם" (יחזקאל לו) אמר ריב"ל תורה קרויה אבן יצה"ר קרוי אבן, שאבן התורה תשבר את אבן היצה"ר.

ט. תפוח עם ישראל נמשל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פח.) וכעת אנו קריבים לשבוע של יתרו קבה"ת, והקריאה מעוררת הזמן, לחיות עם הנעשה ונשמע. כשדברים אלו נשמעים אזי כל הבית חי עמו וזה חודר לעצמות הרכים. "ישמע חכם ויוסף לקח"!

יה"ר שנזכה כולנו לפירות מתוקים ברוחניות וגשמיות כרצון אבינו שבשמים אמן. (ע"פ קונט' "פרי העץ" תשנ"ז ליקוט מדרשים, לוח דבר בעתו, שיחות התחזקות ועוד).

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.