חוק הלאום: האם הוא נחוץ בכלל? / עו"ד דוד דרור

"אופייה של מדינה נקבע על ידי מהותם של אזרחיה ועל ידי משקלם היחסי באוכלוסיה, ושום הצהרה על משהו שאיננו תואם את שני הנתונים האלו לא ישנה לטווח הארוך לכאן או לכאן". עו"ד דוד דרור על חוק הלאום

הרשת לא נרגעת כבר שבוע מחוק הלאום הזה. אז, אגיד עוד משהו קטן. הניסיון לקבוע את אופייה ה**מהותי** של המדינה באמצעות חקיקה או פסיקה – הוא מגוחך. אופייה של מדינה נקבע על ידי מיהותם של אזרחיה ועל ידי משקלם היחסי באוכלוסיה, ושום הצהרה על משהו שאיננו תואם את שני הנתונים האלו לא ישנה לטווח הארוך לכאן או לכאן. מדינת ישראל קמה כמדינה דמוקרטית, וכמדינתו של העם היהודי. דומה שאין על כך חולק. נגזרת מכך שהיא דמוקרטית היא צריכה לשאוף למתן זכויות שוות לכל אזרחיה הנאמנים לשתי הרגליים עליהם היא מושתתת.

כל ניסיון לכפות או לצייר ערכים, מלמעלה, מגבוה, דרך הפרלמנט – דינו להיכשל. כך בדיוק קרה עם 'המהפכה החוקתית' מבית מדרשו של ביהמ"ש העליון אשר קידם באגרסיביות ובדורסנות ערכים שרוב הציבור לא באמת רצה וכך בהדרגה ירד קרנו של ביהמ"ש בעיני הציבור והפך למוסד לא רלוונטי מבחינה ערכית, ובכך הוא בעצם איבד את הנכס החשוב ביותר שהיה לו, שהוא אמון הציבור.

כך בדיוק קרה ויקרה כשהמדינה ניסתה לקדם בכוח חקיקה דתית. התגובה הייתה ותהיה מיאוס בדת, ותגובת אנטי. וכך בדיוק יקרה בכל חקיקה המנסה לקבע 'מגבוה' את הציבוריות הישראלית ואין זה משנה אם זה בעניינים דתיים, לאומיים, ערכיים (זכויות אדם – היקפם, איזון בין זכויות אדם וערכים מתנגשים) ועוד ועוד ועוד.

זה אגב, אחד השיקולים אשר אמורים בעיניי להוביל את הציבור החרדי דווקא לתמוך במשנה ליברלית. תפיסת מדינת ישראל בדווקא, ככלי אינסטרומנטלי לסיפוק צרכי האזרח, היא-היא התפיסה היסודית של הציבור החרדי ובכך אנחנו יכולים ליישר קו באופן מוחלט עם רוב הציבור החילוני ולחיות זה לצד זה בשלום. זו תפיסה בריאה ונכונה. החרדים לא הולכים לשום מקום, וגם החילונים לא. ברגע ששני הצדדים יפנימו את זה, אבל באמת – יהיה פה שקט בהקשר הזה. רוב החילוניים כיום, מהיכרות די טובה הייתי אומר, יכירו בזכותם של החרדים לאוטונומיה פרסונלית במרחבים בהם הם חיים, כל עוד אנחנו נכיר בזכותם לחיות את חייהם כאוות נפשם (וזאת להבדיל מהחילוניות האידאולוגית של פעם מבית מדרשם של בן גוריון וחבריו, אשר כמעט פשה מין העולם). כך פשוט וקל. אם וככל שהרכב האוכלוסייה ישתנה באופן קיצוני בעוד מאה שנה, אזי ממילא הציבוריות תלבש אופי שונה, ולא יהא צורך בשום חקיקה בעניין. זה דבר טבעי אשר תואם את הרכב האוכלוסייה המתגוון.

וכל זה, כמובן בניגוד גמור כמובן לתפיסה הדתית-לאומית הרואה במדינה ומוסדותיה מעין אל שצריך לעבוד אותו, לברך אותו כל שבת בבית הכנסת לאחר קריאת התורה, ולספק צרכיו. הוא יישות של ממש, בעלת קדושה וערך משל עצמו (וכך גם צריך לדאוג תדיר שדתיותו העצמית לא תיפגע חלילה), והערך שלך כ**אדם** נמדד לפי מידת אזרחותך הטובה. כך, **אזרח** לא יצרן הוא לא **אדם** טוב. כך, **אזרח** ששירת בסיירת מהוללה הוא **אדם** יותר טוב. כך, **אזרח** שמאלן לא עלינו הוא בזוי כ**אדם**. התפיסה הזו כל כך מושרשת ומאפילה על התפיסה הדתית בציבור הזה עד שבאופן טבעי חסיד סאטמר לדוג' נחשב יהודי בזוי, למרות שהוא מקפיד על קלה כבחמורה, וזאת היות והוא בז לאל הציוני. כפי שאמר חגי סגל כמדומני, הציבור הדתי לאומי סלח מזמן לחילונים על חילולי השבת, אבל לא סלח לחרדים על חילול קודשי הציונות.

******

בכל האמור לעיל, אין כמובן שלילה של מאן דהוא באופן אישי, ומדובר על תפיסות עולם.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הציבור הדתי לאומי רוצה להתקרב לחרדי למרות הבעיטות שהוא מקבל.
    חוק הלאום חשוב מבחינה הצהרתית והצגת היעד.
    הוא חשוב בהרבה מחוק כבוד האדם וחרותו אשר נותן לבג"צ לעשות ככל העולה על רוחו.
    עצם העובדה שהשמאל מתנגד – מראה שהוא חשוב.
    בעזרת ה' נעשה ונצליח

    יצחק |
    הגב