חוק השקיות וכדי החלב

שבעים אחוז מאזרחי מדינתנו, תומכים בהפסקת חלוקת שקיות הפלסטיק בחינם. אך במקביל, המחקרים קובעים שרוב האזרחים ימשיכו לצרוך שקיות כבעבר. מה שמצביע על כך שהציבור בעד טיהור סביבתי, אך לא מוכן לשנות את הרגליו וצרכיו, למענם.

יצאתי כדרכי לעוד קניה שבועית שגרתית. נכנסתי לסופר – במקרה שלי 'אושר עד' – העגלה התמלאה כדרכה.
אני פוגש את רפורמת השקיות במחלקת הפירות וירקות. השקיות שהעמידו לרשותנו, שקיות קטנטנות – העשויות להכיל בין שלוש לארבע בצלים, מקסימום – ללא ידיות. נגשתי לקופה ושם פגשתי בשלט הנ"ל: "החל מ1/1/17 ע"פ החוק להגנת הסביבה כל שקית תחויב בסך 10 אגורות". במודעה התלויה בסמוך לזו, נכתב: "ע"פ הסדר המשרד להגנת הסביבה בשיתוף רשת המזון אושר עד, בכל קניה מעל 100 ₪ ועד 250 ₪ יזוכה הלקוח בשקית אלבד רב פעמית, בקניה מעל 250 ₪ ועד 400 ₪ יזוכה הלקוח בשני שקיות אלבד". דירוג הטבלה הוא עד 750₪, כשמעל לסכום הנ"ל הזכאות היא לחמש שקיות ולא יותר.
כלקוח קבוע, היודע לשער פחות או יותר מה תהא התוצאה הסופית של קנייתו, בקשתי את המגיע לי (שקיות האלבד הרב פעמיות) טרם סיום החשבון, בכדי שאוכל לארוז את קניותיי, ללא עמלה נוספת. הקופאית מצדה ענתה שאין באפשרותה וכי אצטרך לחכות עד סוף הקניה, לכשתצא החשבונית. או אז, אוכל להציגה בקופה הראשית ושם לזכות בשקיות האלבד הנכספות.
לא אלבד ולא המשרד להגנת הסביבה, שקיות ה-10 (אגורות) החלו להישלף בזו אחר זו והקניה הועמסה שוב אל תוך העגלה, לא לפני שהקופאית אומרת, שאמנה את מספר השקיות הנשלחות אל תוך העגלה פנימה. ממש מעביר צאנו תחת שבטו.
זהו, סיימתי עם סיוט האריזה, הקופאית גיהצה את הכרטיס (אשראי), אבל אופס… לא חשבנו את השקיות. "מקווה שיש לך כמה מטבעות בכיס", מלמלה הקופאית לעברי. סרקתי את מספר השקיות, 12 בסה"כ, 1.20 לתשלום. הייתי לארג' – 1.50 שיהיה כמה שקיות גם לבא אחריי שיתקע בלי מזומנים.
בדרכי החוצה, עצרתי בקופה ראשית, מי יודע אולי שקיות האלבד האלו שקיות פלא הם. הקופאית הראשית, אומרת לי: "מצטערת, אזלו השקיות, שבוע הבא יתחדש המלאי. בינתיים קח זיכוי לשקית נוספת בקניה הבאה…" אני שומע את הלקוח שמאחורי, ממלמל לעצמו: "מי האמין שבעידן 2017 נקבל זיכוי ל…שקית בסופר".
דמיינתי לעצמי את הסיטואציה שהייתי מסתמך על השקיות שלאחר החשבונית. לא שקיות ולא נעליים. ואז הכתה בי ההכרה: המדינה מכניסה לנו רפורמות בשביל טיהור אויר סביבתי, אך מצד שני את הפתרונות היא איננה מספקת. בסופו של חשבון, האזרח הפשוט מהמעמד הסוציו אקונומי הנמוך, הוא שנאלץ לשלם את המחיר. בגלל קריזה של איזשהו פקיד זוטר מהגנת הסביבה, מחליטים לשבש לכולנו את החיים.
לא השקל וחצי שתיים תוספת בכל קניה זו הבעיה (ובעצם כן. הרבה מאתנו יחשבו פעם ופעמיים לפני שישלפו את שקית ה10). הבעיה היא שבמקום לנקוט באמצעים נכונים, לצורך שמירה על איכות הסביבה (ויש הרבה תחומים, לפני שמגיעים לשקיות), מפנים אותם לכיווננו – הצרכנים הפשוטים – שהנזק של השקיות שאנו צורכים בטל בשישים. בקצב הזה, לא ירחק היום – ונדרש לבוא עם כדים לסופר, כדי למלאותם בחלב.
בערך, כמו שמשרד התחבורה, יחליט למגר את תאונות הדרכים, ע"י העלאת מחירי הדלק. או לחילופין, ע"י הטלת אגרה על כלל כבישי ישראל. עד שהציבור יתרגל לנוע בסוס ועגלה. העיקר לא ברכב מנועי.
~~~
כמה תוצאות שאני צופה בעתיד כתוצאה מהחוק הנ"ל, במקרה שהחוק יחזיק מעמד ולא ישלח למחזור:
• החוק קובע, כי בתום תקופה של שנה מאז שהחוק נכנס לתוקפו, יוכל המשרד להגנת הסביבה להעלות את המחיר עבור כל שקית עד למחיר של 60 אגו'. במקרה זה עגלות הסופרים יהיו דבר המצוי מתחת לבניני המגורים. וזאת, עקב אנשים אשר לא הצטיידו בשקיות מהבית, אך מצד שני גם התקמצנו לשלם את ה30/40/50/60 אגורות לשקית. הנזק ברור: עגלות הסופרים ששווים בין 400 ל500 ₪ יסתובבו ברחבי השכונות. הסופרים יאלצו להפעיל עובדים מיוחדים(!), אשר תפקידם יהיה לאסוף העגלות מהשכונות, כשחציים של העגלות יחזרו פצועות עד מחוסלות. עלות הנזק ברורה.
• מפעלים שלמים של יצור שקיות, יאלצו להסגר ובכך, יביאו לאבטלתם של מאות עובדים.
• משפחות אשר השתמשו בשקיות הסופר לשימוש שני – בתור שקיות אשפה, יאלצו להוציא הוצאה חודשית נוספת – על שקיות האשפה.
• המכשירים האוטומטים לשליפת שקיות, העומדים בסופרים, בעיקרם נועדו למתן את השימוש המופרז בשקיות המרשרשות, עוד בטרם רפורמת השקיות.
עם כניסת הרפורמה לתוקף, עתידים המכשירים הנ"ל להתחבר למחשבי הסופר, כשבכל פעם שהלקוח מעונין לשלוף שקית, הקופאי/ת צריך/ה ללחוץ Enter בשביל לאשר את הבקשה ולחייב את הלקוח מיידית. התוצאה ברורה: לקיחת חשבון תערוך פי כמה מהממוצע העכשווי. התורים בהתאם.
• הפרש המחיר (שהסופרים משלמים ליצרן) בין השקיות שלפני הרפורמה לאחריהן, הוא כמעט כפול. אז 5 אג' לשקית וכיום 9 אג' לשקית – עקב הסעיף בחוק החדש, המחייב את הסופרים לשווק שקיות יותר איכותיות (לפני הרפורמה 13 מיקרון עובי ולאחריה 20 מיקרון), וזאת במטרה לתת לגיטימציה, לצרכנים, למחזר את השימוש בשקיות אלו, אשר אינן נקרעות כ"כ מהר. ועכשיו כולכם שואלים את עצמכם, נו… מה כותב השורות רוצה, לא רק שהסופרים לא הפסידו מהמהלך, אלא הם הרוויחו. לפני הרפורמה הם שילמו 5 אגורות לשקית, ללא תמורה. עכשיו הם משלמים 9 אגורות, אבל תמורתם מקבלים עשר אגורות. לא רק שהם מקבלים החזר על ההוצאה, אלא הם עושים רווח נקי של אגורה לשקית?!
אז זהו שלא. הכסף שאתם משלמים תמורת השקיות לא הולך לרשתות השיווק, אלא לקרן הניקיון של המשרד להגנת הסביבה, אשר ישמש את המשרד – לפרויקטים לצמצום זיהום האוויר ברחבי הארץ ולהסברה על החוק החדש.
התוצאה ברורה: הרשתות יצטרכו לכסות את ההוצאה החדשנית הזו ואנחנו הצרכנים נרגיש את זה בעליית המחירים של כלל המוצרים, אשר יגלמו בתוכם את ההוצאה הנ"ל…
לסיום, ברצוני להציג בפניכם, שני נתונים מעניינים בנוגע לרפורמת השקיות: שבעים אחוז מאזרחי מדינתנו, תומכים בהפסקת חלוקת שקיות הפלסטיק בחינם. אך במקביל, המחקרים קובעים שרוב האזרחים ימשיכו לצרוך שקיות כבעבר. מה שמצביע על כך שהציבור בעד טיהור סביבתי, אך לא מוכן לשנות את הרגליו וצרכיו, למענם.
בינתיים, עם הטור סיימתי. עם התור כנראה שלא…
לתגובות e.rubin1892@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.