חורבן בית המקדש וחורבן הבית היהודי

חורבן בית המקדש – אם נתבונן בו מחדש נגלה שחורבן ביתו של האדם זהה לו עד מאד – הרב ליאור סיבי במאמר המקביל בין חורבן בית המקדש לחורבן הבית היהודי

תענית י"ז בתמוז – להיות מיצר ודואג על החורבן

בימים אלו נכנסים אנו לימי 'בין המצרים', המה ימים של צרה מיום י"ז בתמוז ועד ט' באב, שבהם [בי"ז תמוז וט' באב] אירעו צרות רבות לעם ישראל.

ידועים דברי חז"ל (ר"ה יח:) שביום י"ז בתמוז הובקעה חומת העיר ירושלים בחורבן בית שני, על ידי חיילי רומא, שהיו תחת פיקודו של טיטוס. לאחר הבקעת החומה, נכנסו החיילים אל תוך ירושלים, הרגו המונים בחרב והשחיתו רכוש. ולבסוף, ביום המר והנמהר; תשעה באב, חדרו לבית המקדש והעלו אותו באש.

ומני אותו יום בו נחרב הבית "נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות" (כך דיבר המלאך מתוך גרונו של מרן ה'בית יוסף' בשם השכינה הק' בליל שבועות כמובא בשל"ה מסכת שבועות חלק א כט:), ועל כן נפסקה ההלכה (שו"ע או"ח סי' א ס"ג): "ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש".

בזהירות רבה ניתן לומר כי חורבן בית המקדש דומה הוא להבדיל לחורבן ביתו הפרטי של האדם; א. חוסר הצער על חסרונם נובע מחסרון ידיעה על הטוב האדיר שיש בקיומם. ב. בחורבן שניהם נחרב גם ביתה של השכינה. ג. על שניהם יש להתאבל. ד. מאותה סיבה הם נחרבים. ה. על ידי אותו תיקון הם נבנים. ו. תהליך היווצרותם זהה. ז. להקמת שניהם אנו מייחלים:

א. אם בדורות ראשונים ניתן היה לראות יהודים מתאבלים על חורבן הבית מתוך צער ויגון אמיתי, בדומה לאדם העומד מול ביתו העולה באש, והוא מצעק ומקונן עומק ליבו, הרי שכיום לא שכיח מחזה שכזה. ומדוע?
דורות ראשונים חיו בעולם רוחני יותר, חוו הם את חורבן ירושלים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. הבינו כי לא מליצה הם דברי חז"ל (ירושלמי יומא פ"א ה"א): "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". ידעו הם מה איבד עם ישראל בחסרון הבית, וממילא יכלו להצטער על חורבנו ללא הרף.
גם בחורבן הבית היהודי כך הוא הדבר. ניתן לראות זוגות המפרקים את ביתם מתוך קלות דעת ללא שום מחשבה כמה אושר עלאי מפסידים הם בזה, לוּ היו יודעים איך לחיות נכון. ומאידך, כמה צער גורמים הם במעשה זה: לקב"ה, לעצמם, לילדיהם ולהוריהם. לוּ היו מכירים בגודל האבידה אולי היו משתדלים יותר לשמור עליה [כמובן שאין הכוונה למקרים חריגים בהם קיבלו הזוג הנחיה מרב מוסמך לעשות זאת].

ב. כשם שמיום שחרב בית המקדש אין בית לשכינה הקדושה, כך גם ביום בו נחרב ביתו הפרטי של האדם "מפסידה" השכינה עוד בית לגור בו, שהרי אם זכו שכינה ביניהן (סוטה יז.).

ג. באותה מידה בה יש להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, כך גם צריך האדם להיות מיצר ודואג על חורבנו של ביתו שלו, זאת מפני שמסיר הקב"ה שכינתו מהם ומפסיד "מעון" ראוי להשרות שכינתו בו, ועד כדי כך שאפילו מזבח מוריד דמעות על המגרש את אשתו הראשונה (גיטין צ:).

ד. בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם (יומא ט:). גם הבית היהודי עלול להיחרב מפני סיבה זו; אם אין בני הזוג אוהבים זה את זה, וכל שכן אם חלילה שנאה יש ביניהם, הרי שהקב"ה מסיר שכינתו מהם ואש אוכלתן (סוטה שם), כשם שאכלה האש את בית קודשנו ותפארתנו.

ה. אם אמרו חז"ל שבגלל שנאת חינם נחרב הבית (יומא שם) הרי שתיקונו ובניינו יהיה על ידי אהבת חינם. גם בבית היהודי כך הוא הדבר; אם שנאה גורמת לפירוקו, הרי שאהבה היא המתכון לבנייתו.

ו. מובא בשם צדיקים, שעם כל מעשה טוב שאדם עושה נוספת לה אבן בבית המקדש השלישי. כך גם עם כל מעשה טוב שיעשו בני הזוג זה לזה, תתווסף עוד קומה בבנין ביתם, תגדל ותתרבה אהבתם.

ז. מובא ב'כלי יקר' (בראשית כו, יט): "כי בית המקדש השלישי ייבנה על ידי מלך המשיח", והרי לביאתו אנו מצפים בכיליון עיניים זה כמה מאות שנים, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא. אכן, בדיוק כך אין לנו להתייאש אם עדיין לא מתנוסס ביתנו בגאון, ואם כי לא נחכה לו, כי לא יוקם הוא מעצמו, אלא בעבודה נכונה ועקבית – נעמידו על תילו לתפארה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.