צפו בוידאו מיוחד – חזנים רבים עולים היום לקברו של החזן העולמי יוסל'ה רוזנבלט – 'קוקר' מגיש סיפור חייו

קוים לדמות החזן האגדי הבלתי נשכח 

80 שנה בדיוק מלאו היום (ב') לפטירתו של החזן האגדי, "מלך החזנים" יוסל'ה רוזנבלט, ונדמה שהשנים הרבות לא הספיקו ולו במעט להשכיח את זכרו של החזן האהוב, זה שיצירותיו מושמעות עד היום מידי שבת בבתי כנסת רבים מספור ברחבי הגלובוס, זה שגדולי החזנים בדורנו מתרפקים על יצירותיו לפני בוא הימים הנוראים כדי להיכנס לאווירה, וזה שהוכיח לעולם היהודי כי חזן יהודי לא צריך להיות ירא-שמים פחות מכל יהודי אחר.

בכל התמונות של רוזנבלט, מלבד כובע החזנים המפורסם, ניכר גם זקנו היהודי הארוך על-פי מידותיו. רוזנבלט גם ויתר על לא מעט הצעות שונות בחייו, והעיקר לשמור על אמונתו היהודית כפי שהיא, מבלי לשנות מגדרי ההלכה. בשורות הבאות, נביא בעזרת ד"ר מוטי פרידמן, חוקר אקדמי מוכר וחובב חזנות מושבע בכובעו השני שחקר את תולדות חייו העמוסים של רוזנבלט, את קורותיו המרתקים של "מלך החזנים", בהם גילויים חדשים וסיפורים שאינם-ידועים ממהלך חייו.

יוסל'ה רוזנבלט, גדול החזנים בכל הדורות, נולד בכ' בחודש אייר תרמ"ב, בעיירה ביאלה-צרקוב, אוקראינה.

מהו בעצם הרקע עליו צמח "מלך החזנים" יוסל'ה רוזנבלט, אשר על גאונותו כמלחין וכמבצע אין עוררין בין יהודים ושאינם יהודים כאחד?

על כך מנסה להשיב ד"ר מוטי פרידמן, שחקר את תולדות חייו: "המעגל הראשון והמיידי היו הוריו. יוסל'ה בזיכרונותיו תיאר את אמו שהיתה מוזיקלית מאד ושרה לו רבות בילדותו. באשר לטכניקה, יוסל'ה התברך באב שאמנם היה בעל תפילה פשוט, אך ידע לקרוא תווי נגינה. ממנו למד יוסל'ה לקרוא ואף לכתוב תווים. המעגל השני היה משפחתו המורחבת, עמה נמנו חזנים ידועי-שם כירוחם הקטן, ניסי בלזער, ודודיו: גדליה משטפנשט – עליו אמר הרבי משטפנשט כי 'נימה מכינורו של דוד המלך נתגלגלה אל גרונו' – ור' טודרוס, אשר שימש חזן ראשי בסקווירא במשך 55 שנים. עם המעגל השלישי נמנתה מולדתו, אוקראינה הרוסית הספוגה בחזנות, שבה צמחו החזנים הגדולים גרשון סירוטה, מרדכי הרשמן, זבולון קוורטין, פנחס מינקובסקי, שמואל מלבסקי ועוד.

"המעגל הרביעי", ממשיך פרידמן ואומר, "הוא 'עולם הנגינה החסידי'. יוסל'ה גדל במשפחה חסידית המקורבת לחצר רוז'ין. הוא עצמו היה מקורב בשנות ילדותו לאדמו"ר מסדיגורא ובבחרותו לאדמו"ר מצ'ורטקוב. הוא אף הוזמן להתפלל לפני העמוד בבתי מדרשם ולשיר בטישים בחצרותיהם, ושם אם-כן ספג את נשמת הניגון החסידי, אותו אנחנו יכולים למצוא שנים לאחר מכן ביצירות כגון 'בריך שמיה'".

יוסל'ה רוזנבלט היה "גאון חזנות" מלידה. כבר בגיל 4 החל יוסל'ה ללוות את אביו בבית הכנסת. כבר אז סיפרו כי היה חוזר בדייקנות מפליאה על כל התפילות ששמע מפי אביו, ששימש כאמור בעל תפילה בקלויז, אחד מהקטנים בביאלה-צרקוב. עד מהרה יצא שמעו של ילד הפלא למרחוק ומשפחת רוזנבלט – האב ר' רפאל, יוסל'ה ואחיו הקטן לוי יצחק – החלה לצאת לסיבובי מופעים בעיירות אוקראינה ולהרוויח סכומי כסף לא מבוטלים.

אך לא לעולם חוסן. ב-1889 הצטוו בני משפחת רוזנבלט לצאת מגבולות רוסיה, משום שהיו נתינים אוסטריים, והמשפחה נדדה לסדיגורא שבבוקובינה. שירתו של יוסל'ה בחצר הרבי מסדיגורא התקבלה בהתלהבות רבה. ר' שלמה, החזן הראשי, ביקש ממשפחת רוזנבלט להיות משוררים במקהלתו, אך יוסל'ה בן השמונה לא הסכים להיות משורר של חזנים, ובברכת הרבי נסע עם אביו לעיר צ'רנוביץ, בירת בוקובינה. הופעתו הראשונה של ילד הפלא בעיר הגדולה צ'רנוביץ הייתה כה מוצלחת, עד כי בהופעתו השנייה היה צורך בשישה-עשר שוטרים, שמונה מכבי אש ושני מפקחים כדי לשמור על הסדר ולמנוע מהקהל הרב לפרוץ לבית הכנסת. באופן רשמי שימש האב ר' רפאל כחזן, מכיוון שיוסל'ה היה בן שמונה בלבד ולא יכול היה כמובן, על פי ההלכה, לשמש כשליח ציבור. אך למעשה, יוסל'ה היה זה שביצע, כבר בגיל הזה, את רוב קטעי התפילה ואילו אביו, יחד עם לוי האח הקטן, רק סייעו לו.

כאשר היה בן תשע הופיע יוסל'ה לראשונה בבירת גליציה בעיר לבוב, הלא היא למברג הנודעת. הצלחתו הגדולה בלבוב הביאה למשפחתו פרסום רב ושפע כלכלי. כבר כשהיה בן שתים-עשרה, קיבל רשות לערוך תפילה (כאמור כשאביו הש"ץ אך והוא נותן את קטעי-החזנות) בבית הכנסת הגדול בקראקוב. חזנים אורחים, ולו המכובדים שביניהם, הורשו להישאר ולהתפלל לפני העמוד שתיים ואולי שלוש שבתות בלבד, ואילו יוסל'ה הופיע שם שבע-עשרה שבתות רצופות.

גם את ווינה כבש, לאחר מכן, בסערה. בווינה הוא אף פגש לראשונה את החזן הנודע זבולון קוורטין, שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים. "בזיכרונותיו מספר קוורטין", אומר ד"ר פרידמן, "כי הנער יוסל'ה התעניין לדעתו – של קווארטין – בקשר לעתידו עצמו, של יוסל'ה, כחזן".

כנער פלא היה יוסל'ה מיוחד בכמה מובנים, בין השאר גם בכך שלא הפסיק להופיע ולשיר גם ב"תקופת המעבר" מילדות לנערות ומנערות לבגרות, אז בדרך-כלל הקול משתנה. קולו המשיך והתפתח, ובגיל 18 הוא קיבל את משרתו הקבועה הראשונה בעיר מונקאטש שבקרפטים, לאחר שכבר התחתן ונשא לאישה את רעייתו.

לאחר שעזב את מונקאטש, כיהן יוסל'ה כחזן העיר פרשבורג, קהילת הפאר של הונגריה, במשך חמש שנים. בשנתו האחרונה בפרשבורג, בקיץ 1905, הוקלטו תקליטיו הראשונים על ידי חברת "אדיסון". שנה לאחר מכן, בשנת 1906, עבר יוסל'ה להמבורג שבגרמניה, שם כיהן כחזן הראשי של העיר.

בהמבורג התוודע יוסל'ה לסגנונות שונים של שירה וחזנות, והשתלם עוד עוד במקצוע שעוד לפני כן נודע בו כפורץ-דרך של ממש.

לא עבר זמן רב, ויוסל'ה, ששמעו הלך בכל המדינות וכבר עבר את האוקיינוס, הוזמן לשמש כחזן קבוע בבית הכנסת "אוהב צדק" בניו-יורק. אמריקה מלאת המהגרים המזרח-אירופאים, התאימה לאופיו של יוסל'ה רוזנבלט. אמריקה הייתה אז בעיצומה של תקופת תור הזהב לחזנות, ויוסל'ה היה ללא ספק כבר אז, המלך הבלתי מעורער של עולם החזנות. האופרה של שיקגו פנתה אליו מספר פעמים והציעה לו להופיע בתפקיד מפתח בהצגת-אופרה יהודית, אך יוסל'ה סירב, באומרו כי מקומו של חזן אינו באופרה.

יוסל'ה אף הופיע עם קטעי-חזנות ידועים באולמות הקונצרטים בהצלחה רבה, כאשר חלק גדול מהופעותיו באולמות הקונצרטים היו בהתנדבות, למטרות צדקה. גם אז הוא לא התפשר על עקרונותיו, וויתר על הון עצום בסך 100,000 דולר שהוצעו לו, תמורת השתתפותו בסרט המדבר הראשון. "לא אוכל לחלל את מלאכת הקודש שלי בהופעה על במה או על בד הראינוע", פסק יוסל'ה, וסירב להצטלם עבור אותו סרט כ"שחקן".

שנים לאחר מכן, בשנת 1933, הוצע ליוסל'ה לקבל על עצמו להצטלם בוידאו כשהוא שר על רקע נופי ארץ-ישראל. יוסל'ה, שאהב את הארץ ואת ההצעות הקשורות אליה, שמח על ההצעה הזו ונענה לה ברצון, כשהוא רואה בכך הזדמנות לבדוק אפשרות לעלייתו ארצה.

"בארץ ישראל", מספר ד"ר פרידמן, "מצא יוסל'ה רק טוב. הוא שר אז זמירות ליד שולחנו של האדמו"ר מסדיגורא בצפת ובתל-אביב, ובעוד בתים של גדולי-ישראל, אדמו"רים ורבנים ידועים. יוסל'ה אהב גם לשבת בסעודה השלישית בבית הראי"ה קוק, ולהנעים מקולו לרב ולתלמידיו".

למחרת חג השבועות תרצ"ג, יצא יוסל'ה לצילומי השירה שלו על רקע נופי הארץ, כפי שסיכם מלכתחילה עם המפיקים. הוא עמד במימי הירדן ושר את המילים "מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור". באותו יום הוא צולם גם בים המלח. החום היה קשה מנשוא, ויוסל'ה התלונן על מיחושים. הוא חזר למלון אמדורסקי בירושלים, שם שהה, ולשם הובהל רופא אל מיטת חוליו והזריק לו סם הרגעה. יוסל'ה נרדם מיד, ומת בשנתו, כשהוא בן 51 בלבד.

הלוויתו, שנערכה למחרת, ביום שני כ"ה בסיוון תרצ"ג, הייתה מהגדולות שידעה ירושלים. על קברו הטרי בהר-הזיתים בירושלים נשא הראי"ה קוק דברי הספד לדמותו, ואת תפילת "א-ל מלא רחמים" השמיעו שניים מחבריו החזנים, זבולון קוורטין ומרדכי הרשמן.

"על אדם כמו יוסל'ה, שנכתבו עליו עד היום כבר כמה וכמה ביוגרפיות מכל מיני חזנים שהכירו אותו, קשה לציין תחנות בחייו שאינן מוכרות", אומר ד"ר פרידמן. "אך אני חושב שיש כמה נקודות שכן ניתן לספר עליו, מעבר למה שציינו: קודם כל, המענטש'קייט שלו, הפן האישי שלו כאדם – הייתה בו פתיחות וטוב-הלב גדול לשני, מזג שבגללו לא נשאר במקומות בהם התחיל ועבר כמה מקומות עד שהגיע לאמריקה, מאחר שהיה קשה לו עם צרות-העין המדכאת באותם מקומות. הוא היה איש חי של 'מה רבו מעשיך ה". לא הייתה לו מנטליות צרה של אנשים שונים ואולי אף של חזנים אחרים הלוקים בחוסר פרגון. הוא היה איש שמח ומפרגן, וגם אף פעם לא ראה סתירה בזה שהוא משתמש בכלים מוזיקליים חדשים יותר כדי להנעים את התפילה ולהטעים יותר את פירוש המילים. בנוסף, הוא היה בעל צדקה אדיר, אך מאידך הייתה בו תמימות גדולה, שאפשרה לאנשים 'לעבוד' עליו וגרמה לו, כידוע, לפשיטת רגל עד שהגיע כמעט לחרפת רעב. מצד אחד הוא היה אדם וחזן חם ומבצע בחסד עליון ואיש רעים להתרועע, אך מצד שני היה שומר על קלה כבחמורה.

"שאלו אותו פעם למה הוא גובה כל-כך הרבה כסף על הקונצרטים שלו, הרבה יותר מחזנים אחרים מפורסמים בני דורו? אז יוסל'ה השיב שהוא גובה גם בשביל התפילה בלחש של שמונה-עשרה… זו אמנם הייתה מליצה ובתור בדיחה, אך האמת היא שהוא היה בין היחידים שתפילתו באמת נבעה מעומק הלב, כאדם ירא-שמים ולא רק מהשפה ולחוץ בשביל להרשים את הקהל בקטעי חזנות מרשימים. חזנים רבים באותו הדור לא היו יראי-שמים, ולצערנו עד היום גם זה קיים בעולם החזנות, שיש חזנים קלי-דעת. אבל יוסל'ה, כאמור, עשה קונצרטים של צדקה הרבה יותר מכל חזן אחר שאנו מכירים. את ההכנסות של קונצרטים רבים הוא הקדיש עבור פליטי מלחמת העולם הראשונה באירופה. גם כשהוא היה במשבר הכי גדול, שכל פרוטה שהגיעה לידיו הוא היה ממש צריך, אז הוא יכול היה להכריז על פשיטת רגל ולהימנע מלשלם חובות, אך אפילו שלא הוא יצר את החובות, הוא עבד מאד קשה להחזיר אותם, ולאיפה שרק יכל ללכת שיר ולהופיע – הלך".

ד"ר פרידמן מוסיף ומספר מעשה מאותם ימים שלדבריו הוא די ידוע. "הייתה פעם באותה תקופה שיוסל'ה התחייב לשנתיים מראש לבוא ולהופיע בקונצרט צדקה מיוחד שהתקיים בניו-יורק. מאידך, בדיוק באותו יום עליו התחייב, האמרגן שלו ארגן עבורו קונצרט בפילדלפיה ורצה שהוא יופיע שם. יוסל'ה היה בבעיה, מה עושים עכשיו? איך הוא יכול להופיע באותו ערב בניו-יורק ובפילדלפיה? מה שהוא עשה הדהים את כל מכריו: הוא פתח באותו ערב את הקונצרט בפילדלפיה, ואחרי שביצע את הקטעים שלו, הוא שכר רכבת, שהוא שילם את כולה (!), והרכבת נסעה במהירות שיא וכך הוא הצליח להגיע, כמופיע האחרון, לקונצרט הצדקה בניו-יורק".

מעבר לביצועיו המיוחדים, מה היה המיוחד שבו על פני שאר החזנים?

"אני חושב שיראת השמים שלו, היא הייתה הדבר הייחודי לו, על פני שאר החזנים שבדורו, תור הזהב של החזנות. החזן הנודע דוד רויטמן, למשל, שהיה חזן מעולה, באירופה הוא גידל זקן ארוך ויפה, אך כשהגיע לניו-יורק – הוא כבר היה מגולח לגמרי. חזני תור הזהב, ליבל'ה ולדמן, זבולון קוורטין ומרדכי הרשמן היו ללא זקן. מעטים החזנים ששמרו על הזקן, כסימן ליראת-שמים. יוסל'ה היה ירא-שמים אמיתי. הוא הרי הוכיח, כאמור, שבמצב הכי גרוע שלו כספית הוא לא הסכים לקבל את מאה אלף הדולרים כדי להשתתף כ'שחקן' בסרט המדבר הראשון, מפני שזה לא מתאים לחזן יהודי ירא-שמים, וכך גם הוא לא הסכים להשתתף בערבי 'אופרה', כאשר לכל ערב כזה הוא יכל לקבל כמעט משכורת שנתית! יוסל'ה היה ירא-שמים בסתר ובגלוי, וזה היה דבר מאד נדיר בעולם החזנים של אז. לחזנים גם יש, גם בדורנו, 'אגו' גדול, ואילו הוא תמיד פירגן לכל החזנים. כאשר קוורטין בא פעם מחו"ל, קולו היה הרוס ושמעו את זה היטב בקונצרט שבו הופיע, והיו רבים שריכלו עליו לרעה. הלך יוסל'ה ואמר להם: 'עזי פנים! אתם מדברים על גדול החזנים!'. פרגון כזה, היה באמת דבר נדיר. כמובן שגם היכולת שלו הייתה ברמה עולמית. הזמרים העולמיים הכי גדולים הסתכלו עליו בהערצה. היו לו יכולות מוזיקליות נדירות, אך עם זאת הוא היה נטול אגו. אדם עניו ונחמד, וזה מה שאותי מרתק מעבר לזה שהוא היה מבצע בחסד – שהוא היה מענטש".

על גדולתו של יוסל'ה כמלחין וכחזן, אין עוררין. יותר מכל חזן אחר הטביע יוסל'ה רוזנבלט, "מלך החזנים", את רישומו על עולם החזנות. יוסל'ה היה אף החזן הראשון שלמדנותו בלימוד הגמרא עמדה לו, והוא זכה להלחין ולהקליט קטעי חזנות בניגון הלימוד התלמודי.

"גם בקטעי נתפילה מברכות השחר הוא הכניס נשמה משלו", אומר ד"ר פרידמן. "יותר מכל חזן אחר, אפשר לומר על יוסל'ה כי תקליטיו הביאו אל המוני בתי ישראל בתפוצות השונות את תחינת שליח הציבור, המביא את משא שולחיו לפני ריבון העולמים".

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. '…יום לפני פטירתו עבר יוסל'ה לפני התיבה בבית הכנסת בחורבת רבי יהודה החסיד, היה זה בשבת מברכים חודש סיון. הרב נשא דרשה ואמר כי מלאכים שרים מתוך גרונו של יוסל'ה. למחרת נסע יוסל'ה רוזנבלט לים המלח ולקה בהתקפת לב ממנה נפטר.

    הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה בעל נפש פיוטית ומנגינה התנגנה בנפשו. הוא עצמו חיבר פיוטים ושירים ולחלקם אף חיבר מנגינות. חלק משיריו הולחנו על ידי המלחין גבריאל גראד והוקלטו מפי החזן בנימין אונגר ונשמרו בפונותיאקה הלאומית באוניברסיטה העברית בירושלים. הסופר יעקב אדלשטיין מתאר בספרו "רב ומנהיג" (הוצאת הסוכנות היהודית תשנ"ט) מוצאי שבתות בבית הרב "במוצאי שבת, שלפי המסורת תבוא בשורת הגאולה, הזמן המיועד להבעת כיסופי גאולה, זימר את הזמר למוצאי שבת פרי רוחו "ישמח לבי וקרבי, ויגל דמי וחלבי"… חיבר ניגון לשיר זה, ניגון משלו, ניגון של הנשמה העורגת לאחר צאת השבת, ניגון של חלום ושל כיסופים. מהלך היה בחדרו ושר בניגון את השיר שחיבר למוצאי שבת. ידידים שנמצאו בביתו, הצטרפו לשירתו" (עמ' 252). לעתים הצטרפו לשרים גם חזנים אורחים שפקדו את ארץ ישראל וישבו לשולחן הרב אם ב"שלוש סעודות" ואם ב"מלוה מלכה". ביניהם החזנים זבולון קברטין ויוסף רוזנבלט. כאשר הרב התפלל ביחידות התפלל בנעימה מיוחדת…

    ידידות נפש כנה ואמיתית היתה בין הרב והחזן יוסף רוזנבלט שהגיע לארץ ישראל בחודש ניסן תרצ"ג ונפטר בירושלים ביום כ"ה סיון תרצ"ג. בבואו לארץ בילה רוזנבלט כל זמן פנוי שהיה לו במחיצת הרב. הוא הפקיד בידי הרב קוק למשמרת ספר תורה קטן ותיכנן להתיישב בארץ. בשבתות בהן שהה בירושלים נהג יוסל'ה לבקר בשלוש סעודות בבית הרב ויחדיו זמרו מזמירות השבת.
    יום לפני פטירתו עבר יוסל'ה לפני התיבה בבית הכנסת בחורבת רבי יהודה החסיד, היה זה בשבת מברכים חודש סיון. הרב נשא דרשה ואמר כי מלאכים שרים מתוך גרונו של יוסל'ה. למחרת נסע יוסל'ה רוזנבלט לים המלח ולקה בהתקפת לב ממנה נפטר. הרבנות הראשית הכריזה אבל כללי וביטול מלאכה כללי בעת הלויה. הרב קוק נשא דברי הספד ליד הקבר בהר הזיתים. מי שהיה נוכח בתפילה וגם בלויה היה הרב הצעיר דאז משה צבי מנקין, לימים משה צבי נריה. הרב רשם חלק מהדברים שהשמיע הרב קוק בלויה ובשולי רשימתו כתב "הדברים נמסרו באי דיוק. מרב ההמונים המלווים לא נשמעו כהוגן".
    הרב קוק אמר בין השאר "מזועזעים אנו מהאסון הנורא שקרנו לפתע פתאום מסילוקו של אדם כשר וירא שמים. רק בשבת האחרונה שמענו את קול זמרתו הנפלאה של החזן הנפלא ר' יאסעלע רוזנבלט זכר צדיק לברכה, זמרה שיצאה ממעמקי ליבו הטהור, בידעו לפני מי הוא עומד ובעד מי הוא מתפלל, והיום אנו עומדים לפני ארונו ומלווים אותו לבית עולמו. "ויהי לאבל כינורי ועגבי לקול בוכים" המוסיקה מתחלקת לשני צדדים: הצד המדעי, המדע המוסיקלי שהוא רחב לאין חקר והצד הרגשי. רגש השירה עמוק הוא לאין ערוך. הכנור מסמל את הצד המדעי כמו שכתוב "אפתח בכנור חידתי" החידה שלפתרונה צריכים לאמץ את השכל והמחשבה נפתחת בכינור "עלי הגיון בכינור" העוגב מסמל את צד הרגש שבמוסיקה. על הנפטר הגדול שלנו, על ר' יאסעלע רוזנבלט זצ"ל אנו יכולים להגיד את שני הדברים. הוא היה גאון במדע המוסיקלי ויחד עם זה מלא רגשות קודש. רגשו היה עמוק מפנימיות הלב"…'

    Israel Kramer |
    הגב
  2. כל הכבוד . כחובב חזנות הכתבה מאוד מושקעת ויפה

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב