"חטאנו לפניך, רחם עלינו" / דביר עדני, מסכם שנה

כולנו ציפינו וייחלנו לשנה טובה יותר, אך היא, לא ממש האירה פנים. דביר עדני, חובש ומתנדב ב'איחוד הצלה', מסכם את השנה הקשה שעברה על עם ישראל:

עברה לה שנה. חלפו להם 12 חודשים. 365 ימים. בעצם, כמעט. נותרו עוד כמה ימים…
אבל, בלי להתמרמר יתר על המידה, תנו לי לנחש, אני בטוח שכולנו ציפינו לשנה טובה יותר. בלי הרוגים, בלי מלחמות,
בלי אסונות וטרגדיות נוראיות.

תנו לי להזכיר לכם, תופתעו לדעת שמרוב אסונות חדשים, שכחנו את הישנים. אז אשתדל להתמקד באירועים המשמעותיים ביותר ולאו דווקא לפי סדר המאורעות.

איבדנו אבא. מורה דרך. ענק שבענקים- הגר"ע יוסף זצוק"ל. איבדנו בשנה זו מנהיגים רבים, רוחניים ולאומיים. אנשי רוח, סופרים, זמרים ומשוררים גדולים.

ובכלל, מי יכול לשכוח את הצמרמורת שאחזה אותנו עת הקריין הכריז במהדורת החדשות על חטיפתם ורציחתם של שלושה בחורי הישיבה: נפתלי פרנקל, גיל-עד שעאר ואייל יפרח הי"ד, באזור חברון?

את מבצע 'צוק איתן', ימים בהם, מאות אלפים מתושבי מדינת ישראל חיים בתקופה של 50 יום במקלטים ותחת איומי טילים ורקטות בעוד תושבי קו העימות מסוגרים בבתיהם מפחד המנהרות. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, נהרגו 67 חיילים ו-5 אזרחים,‏ ונפצעו 1,620 חיילים ו-837 אזרחים.

סופת השלגים שהיכתה בעוצמה רבה במדינתנו והותירה ישובים שלמים ללא אספקת חשמל אוכל ומזון למשך מספר ימים.

חייל צה"ל, סמל תומר חזן, בן 20 מבת-ים, נחטף ונרצח סמוך לקלקיליה לצורכי מיקוח. גופתו התגלתה בבור מים לאחר יומיים והחוטף נעצר על ידי השב"כ.‏

שני מחבלים שחדרו לכפר נופש בצפון בקעת הירדן ורצחו את אל"מ שריה (יה יה) עופר, בגרזנים ומוטות ברזל. אשתו שנפצעה באורח קל-בינוני.

חייל צה"ל, גל קובי, בן 20 מטירת הכרמל, נהרג מירי צלף פלסטיני סמוך למערת המכפלה בחברון.

חייל צה"ל, עדן אטיאס, נרצח בפיגוע דקירה בקו 823 בעפולה, על ידי פלסטיני בן 16 ששהה בארץ באופן בלתי-חוקי.‏

ניצב משנה ברוך מזרחי נרצח ואשתו נפצעה בינוני בפיגוע ירי באזור חברון ליד תרקומיא.

פיגוע דריסה של טרקטור בירושלים: הרוג אחד ו-6 פצועים. שעתיים לאחר מכן, חייל נפצע קשה בקמפוס הר הצופים מפיגוע ירי.
שלי דדון, בת 20 מעפולה נרצחה ע"י נהג מונית בדרכה לראיון עבודה.

אסון ההרעלה בירושלים. 2 ילדות בנות 2 ו 4 נפטרו לאחר ששאפו חומר רעיל.

אלפים חלו במחלות שונות ומשונות. ילדים חלו במחלות חשוכות מרפא. ואין ספור כאב וסבל שלא ניתן לתאר, עבר עלינו, על כולנו ועוד אסונות רבים וכואבים שאירעו לנו בשנת תשע"ד.

ומדוע אני מזכיר את כל זה? לשם מה נברתי וחיטטתי בנבכי הארכיונים כדי להציף את כל הכאב הזה לסטטוס ארוך וכואב?

כיון שאמש, גם בני עדות אשכנז הצטרפו לאמירת סליחות. ישנם שמנגנים, אחרים מוחאים כפיים, ראיתי אפילו שרוקדים…
כל אחד מתחבר לבורא עולם באמירת סליחות בדרכו שלו.

אבל המשמעות חשובה.

עכשיו, אחרי ששמעתם קצת צרות, גם אם עינכם, לא דמעה, אני בטוח שהכוונה תתחדד ותזעק מקירות הלב בכל הכוח;

"חטאנו לפניך, רחם עלינו"!

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

***********

דביר עדני הוא חובש מתנדב – הפעיל בארגון 'איחוד הצלה'.
לדף הפייסבוק שלו

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.