חטא העגל -הכיצד?

למה נותנים מחצית השקל?

פרשת כי תישא
 -חטא העגל!

בפרשת השבוע אנו רואים שעם ישראל הגיעו למדרגה שחטאו בחטא העגל, ואמרו אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאך מארץ מצרים. ולכאורה לא מובן. איך יתכן שהגיעו למצב כזה שפל. עד כדי כך לכפור בה'? הרי זה היה דור דיעה שיצא ממצרים. וראו ניסים גלויים עין בעין. את כל המכות של מצרים, וקריעת ים סוף. ואפילו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזראל בן בוזי.
וא"כ איך יכול להיות שחטאו בחטא כזה?
ועוד לא מובן- שבאו אל אהרון ואמרו לו כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו? ואמרו חז"ל בשבת (פח.) שהראה להם השטן דמותו של משה רבינו. ולא האמינו עד שהראה להם את מיטתו. איך יתכן שעם שלם שהאמינו בה' ובמשה עבדו, רואים שהוא מת. ולא מתאבלים ולא בוכים??
אלא אומרים-לא ידענו מה היה לו??? הרי לפי החשבון שהם עשו הם טעו בשש שעות בלבד. כמו שכתוב-בשש משה. ודרשינן התם, בא שש. וא"כ לא מובן איך אבדו את הכל וחטאו?

ועוד שואל הגאון מוילנא –למה הקב"ה ציווה לתת מחצית השקל, כדי לכפר על נפשותיכם. למה דוקא מחצית השקל, ואיך זה בדיוק מכפר? כתוב שמשה רבינו התקשה בזה-עד שה' הראה לו מטבע של אש ואמר לו –כזה יתנו! איך עכשיו הבין משה כיצד צריך להיות המטבע? ולמה דוקא של אש?

אלא אומר הגאון מוילנא- שכל מה שהיו צריכים להביא רק מחצית השקל, משום שהם לא עשו את החטא בשלימות. שהרי הגמ' אומרת בסוטה( ג. ) אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסת בו רוח שטות.
וממילא מה שאדם עושה עבירה זה לא בשלימות. אלא רק כאילו חצי ממנו עשה את העבירה. וממילא לפי"ז מובן למה היו צריכים להביא מחצית השקל, כנגד החצי שהם חטאו.
ועוד אפשר לומר-שהרי הגמ' אומרת בברכות לב. על הפסוק –ודי זהב. שמשה אמר לקב"ה בגלל זהב וכסף שהשפעת להם, הם עשו עגל מסכה. שהרי מה יעשה הבן ולא יחטא. וממילא זה לא אשמתם אלא כל מה שחטאו כי היה להם כ"כ הרבה כסף שלא ידעו מה לעשות איתו.
ולכן היו צריכים להביא רק מחצית השקל, כי העבירה לא הייתה מושלמת.
כשאדם נופל ועובר עבירה, אבל עדיין בתוך תוכו הוא בצער מהמצב שהגיע אליו. והוא בכאב על כך שנפל, העבירה היא לא מושלמת כביכול.
כי כשאדם עושה עבירה והוא מצטער עליה, אז הוא מראה שהוא אנוס, ותקפו היצר הרע. אבל עדיין כל רצונו לעשות רצון ה'. וכמו שהגמ׳ אומרת–בברכות יז. גלוי וידוע לפניך שכל רצוננו לעשות רצונך ושאור שבעיסה הוא מעכב.
אבל אם הוא שמח בשעת העבירה, הוא מראה שלא איכפת לו מהקב״ה, ולא כואב לו שהוא מכעיס את בורא עולם.

וכמו שמסופר על אותו תלמיד שהגיע לר' ירוחם ממיר- ואמר לו שהוא לא לומד כלום, והוא בקושי מתפלל והמצב הרוחני שלו מאוד ירוד. והוא ממש שבור מכך. אמר לו ר' ירוחם- תהיה שמח, שלפחות כואב לך מהמצב שלך. אתה עוד במצב טוב. יש אנשים שלא כואב להם ולא איכפת להם מהמצב שלהם אפילו שהוא ירוד.
כי כשאדם נופל בעבירה וכואב על זה. וכועס על עצמו שעשה עבירה פלונית, אז יש סיכוי שיום אחד הוא יחזור בתשובה ויעזוב את דרכו. וכמו שכתוב בחז"ל-כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו.

וזאת הסיבה שכתוב-לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו.
זאת אומרת -שהקב"ה לא מביט על העבירות של עם ישראל, משום שגם בשעת העבירה, ה' אלוקיו עימו. ותרועת מלך בו-גם כאשר אדם מריע, ונופל למטה, הוא נזכר במלך. שזה הקב"ה. (בשם האדמו"ר מסלונים) .
אבל כאשר אדם שמח בעבירה, אז מראה שלא באמת איכפת לו.
וזה המבחן שיש לאדם, כי כשנופל בעבירה מתוך אונס או מתוך משבר –הוא לא יתבע על כך. כי אנוס רחמנא פטריה (ב"ק כח : ) אבל ברגע שיזדמן לו אותה עבירה כשהוא לא אנוס, ובכל זאת יעשה זאת שוב, או שיהיה שמח בשעה שעושה את העבירה אז יתגלה למפרע שבאמת עשה זאת בכוונה. ויתבעו אותו גם על האונס .

וזאת הסיבה שעם ישראל שבאותו הדור של אחשורוש נתחייבו כליה-כדאיתא במגילה יב. שנהנו מסעודתו של אותו רשע. הם לא נתבעו על זה שהם אכלו שם. אלא נתבעו על כך ״שנהנו״ מסעודתו. כי זה הראה שבאמת לא היה איכפת להם שהאוכל לא כשר ומשתמשים בכלי המקדש.
ולכן שמשה רבינו שבר את הלוחות כי ראה שהם שמחים ורוקדים. כי נניח שראו שמשה מת. ורצו שיהיה להם מישהו ממשיך שיקשר בינהם לבין הקב"ה. ולכן עשו עגל. אבל הייתם צריכים לבכות ולהראות צער וכאב. הרי לפי שיטתם מדובר בימי השבעה על משה רבינו- שהיה המנהיג שלהם שהוציא אותם ממצרים. אז מה אתם שמחים??? ולכן הוא שבר את הלוחות.
וזאת הסיבה שאמר לו הקב"ה-כי תישא את ראש בני ישראל. אם אתה רוצה להרים את קרנם, ואת ראשם. צריך לקחת מהם –מחצית השקל לכפר עליהם. ולמה הראה לו מטבע של אש?
כי רצה לומר לו –שאם אדם עושה עבירה אבל הוא לא-כל כולו בלהט של העבירה, כמו אש. אז זה מראה שבאמת לא נוח לו בעבירה הזו. ולכן כתוב במדרש-שהם עשו זאת בחצי היום, שהיו מעורפלים ולא בדיוק התכוונו לכך.
ויש מבארים –שהמטבע של אש, רצה לרמוז לו, שאדם צריך להיות אש בעבודת ה'. ואדם שהוא שמח וכל כולו בוער בקרבו אהבת ה'-אז לא יפול בעבירה. כי המצוות שלו מחממות אותו.

לומדים מהפרשה כמה אנחנו צריכים להזהר לא ליפול ח״ו, וגם אם יש נפילות, לפחות לא להיות שמחים בכך, אלא להרגיש צער וכאב. ולבקש סליחה מבורא עולם, ולהתפלל שיעזור לנו לשוב בתשובה שלימה.

ה׳ יזכינו! שבת שלום ומבורך!

הרב יצחק לסרי
לוס אנג'לס -ארה"ב
הכנסו לאתר www.haravlasry.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.