חטיבת הצנחנים נפרדת מבני ברק

לאחר כחודש של פעילות התנדבותית וסיוע לעיריית בני ברק בהתמודדות עם משבר הקורונה, עוזבים היום חיילי חטיבת הצנחנים את העיר, כאשר את מקומם יתפסו חיילי חטיבת גבעתי.

לאחר כחודש של פעילות התנדבותית וסיוע לעיריית בני ברק בהתמודדות עם משבר הקורונה, עוזבים היום חיילי חטיבת הצנחנים את העיר, כאשר את מקומם יתפסו חיילי חטיבת גבעתי.

במסגרת הפעילות של עיריית בני ברק, סייעו הצנחנים בחלוקת עשרות אלפי ארוחות ומצרכים בסיסיים וחיוניים לתושבי העיר שאינם יכולים לצאת מביתם, מבוגרים, מבודדים, ומשפחות רווחה.

החיילים – שנענו לכל משימה ועמדו בה בהצלחה רבה – הביעו את התפעלותם מהמשמעת והצייתנות של התושבים להוראות הקפדניות בשמירה על הבריאות, וכן את הערכתם למסירות הרבה של ארגוני החסד המקומיים עימם עבדו יד ביד כדי להקל עד כמה שניתן על התושבים, שכזכור, היו נתונים בחלק מהזמן תחת הסגר מלא.

כמו כן, תושבים רבים הביעו את הערכתם ותודתם לחיילים המסורים שזכו ליטול חלק בפעילות הענפה והביאו מזור ושמחה למשפחות רבות.

בתוך כך, נכנסו היום (א) נציגי החטיבה, נפתלי סמולר ואוריאל ביבי, אל לשכת ראש העיר, אברהם רובינשטיין, על מנת להיפרד. ראש העיר הודה לנציגים בחום והעניק להם ספר תנ"ך יוקרתי ומהודר, ואות הוקרה מכל תושבי העיר.

כמו כן, נפרדו נציגי חטיבת הצנחנים מבכירי העירייה ונציגי הארגונים, ביניהם; האלוף במיל' רוני נומה, שכזכור נקרא אל הדגל ע"י ראש העיר לסייע בהתמודדות עם המשבר, גזבר העירייה, אריק אדלר, מנהל צוות לוגיסטיקה במטה החרום, טל מטולה, מתכלל מערך מתנדבי החרום, שלמה בנזימן, ונציגי המתנדבים למען כלל האוכלוסייה בעיר.

"החטיבה הוכיחה שבזמני משבר כולנו אחים", אמרו סמולר וביבי. "זה היה מחזה מרהיב לראות את החיילים עובדים כתף אל כתף עם ארגוני החסד. נוכחנו לראות עיר מיוחדת בה "איש לרעהו יעזרו" זו לא סתם סיסמה אלא דרך חיים. אנחנו מקווים לחזור ולסייע לעיר רק בשמחות".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. קל נקמות השם - חייבים לזכור!!! ואסור לשכוח!!!! הילדה החרדית

    .
    קל נקמות השם – חייבים לזכור!!! ואסור לשכוח!!!! הילדה החרדית משחזרת: "הרגשתי שאני נשרפת" "אני מאד חלשה, הרימון התפוצץ ונכנסתי לתוך ענן עשן. הרגשתי שאני נשרפת", משחזרת הילדה זיסל מרגליות שנפצעה מרימון הלם במאה שערים.

    אביה תקף: "שוטרים רשעים" התקרית החמורה, במהלכה נפצעה מרימון הלם שהשליכו שוטרים כדי לפזר מפגינים חרדים, מספרת הילדה זיסל מרגליות: "אני מרגישה מאד חלשה, הרימון התפוצץ ונכנסתי לתוך ענן עשן. הרגשתי שאני נשרפת", היא משחזרת ברגעים הראשונים כמעט לא ראיתי עם העין שלי. ועל זה כתיב קל נקמות השם.

    ואין סיבה בעולם שבמרכז הבימה בתל אביב [החילונית] יוכלו מאות אנשים להתכנס ביחד בלי שום פיקפוק ובלי משטרה ובלי שום חיילים וכו', אבל [אצל החרדים לדבר ד'] התלמוד תורה, והחיידר, והבית יעקב, והישיבות, הכוללים ובתי הכנסת שהם הבסיס לקיום כל העולם לא יוכלו ללמוד תורה ולהתפלל בציבור. כמובן בהתאם להנחיות ולשמירה על בריאות הציבור.

    קל נקמות השם |
    הגב