חיה בסרט: מבקרת הקולנוע החרדית • ראיון

היא חרדית ואם לשבעה, מבקרת הקולנוע החרדית הראשונה בארץ ובעולם. מרלין וניג, שעשתה דרך ארוכה מהעולם החילוני לעולם החרדי, בראיון מיוחד ל'אקטואליק'

חוקרת קולנוע חרדי? בהחלט יש כזה דבר!

מרלין וניג, חרדית חסידת בעלזא, היא חוקרת קולנוע חרדי, אז כן יש כזה דבר.

וניג, פמיניסטית חרדית, אבל מהמקום של הצניעות, "כי כאישה טוב לי שגברים לא פולשים למקום שלי".

מי את מרלין וניג?

"זאת שאלה קשה, ועד היום, גם בגיל 37, אני לא בטוחה שאני יודעת את התשובה. נולדתי באוסטרליה לזוג הורים ישראלי שחזר ארצה כאשר הייתי בת 3. גדלתי בירושלים בבית הספר הפתוח "הניסויי". עד היום יש לי חברות שהיו איתי מגיל 4 בגן. אח"כ שרתתי בעיתון צה"ל "במחנה" ולמדתי לימודי ערב במכינה למשחק של "ניסן נתיב" בת"א. משם המשכתי לחדשות ערוץ 2 כאשר בשלב הזה פחות או יותר, אני מתחילה לגלות את היהדות ביחד עם בן הזוג שלי ארז (לימים, שלום) שחזר מארה"ב וחידש איתי את הקשר. הסיפור של איך התגלגלנו לחסידות בעלז, הוא סיפור מלא התגלות שתחילתו במפגש מקרי באוטובוס. עבדתי בכתה יא' על הצגה שבמרכזה דימוי של נמלים מפוסלות מברזל. הן הובילו לדיאלוג מקרי עם מישהי שלימים התחתנה עם חסיד בעלז. כשבעלי חזר אחרי כמה שנים, התארחנו אצלם. בבעלז בעלי הרגיש כמו דג במים ובשלב מאוחר יותר גילינו שסבא של בעלי היה חסיד בעלז עד פרוץ מלחמת העולם ה-2. הוא גוייס לצבא הרוסי כדי להינצל מתופת המלחמה, איבד את כל משפחתו שנרצחה והתרחק מהמוצא שלו. הדבר המדהים הוא שבבעלז ישנה הבטחה שמי שנולד חסיד בעלז ימות חסיד בעלז, והוא אכן חזר בחזרה לעולם החסידות, בעקבות בעלי, בגיל 80. במשך כעשור נעתי מהבית לעולם האקדמיה, בשנים אלו נולד שבעת ילדי וסיימתי שני תארים. כשעבודת התזה שלי "הקולנוע החרדי", פורסמה כספר בהוצאת רסלינג, מוניתי לכהן כחברת מועצת הקולנוע וחזרתי לפתע לשיח הישראלי על קולנוע. זו הייתה תקופה מלאת משמעות עבורי, במהלכה גיליתי את הלהט שלי ליצירה ואת האינדיבידואליות שלי. התחלתי לעסוק מעבר למחקר על קולנוע גם בכתיבת ביקורות קולנוע ופרסמתי שני ספר שירה; "אז מה היה לנו פה" ו"פאניקה בסגנון חופשי".

מה למדת על המגזר החרדי בתהליך הזה? אני מבינה ממך שנכנסת לתוך חסידות די סגורה. זה לא פשוט.

"הציבור החרדי הוא ציבור מיוחד מאוד. אני אוהבת את הפשטות שאנשים משדרים, את ההסתפקות במועט, את התמימות והענווה שמרבית האנשים אוחזים בה ויחד עם זאת, אם להיות כנה, ישנם דברים מסוימים שאם לא גדלת בתוך העולם החרדי, לעולם לא תצליח לחלוטין להפנים; ההקרבה, הסיזיפיות, שהם יפים בהרבה מובנים אבל קשים למדי למי שהתחנכו על ברכי ה"זרימה החופשית". ילדיי היום הם חרדים מבית והם לחלוטין שונים מאיך שאני הייתי ילדה. בחרנו בעולם החרדי כדרך חיים כי בחרנו להכניס "קדושה" לחיינו ו"אמת". אגב, בעלז היא לא חסידות כ"כ סגורה כמו שאת חושבת. ישנן היום 3 חסידויות גדולות שמקרבות חוזרים בתשובה: חב"ד, ברסלב ובעלז. ובעלז היא הטובה ביותר עבור בעלי תשובה מהסיבה החשובה שיש לה אדמו"ר".

 

מה יש לך להגיד על הקבלה של המגזר החרדי את השונה?

"המגזר החרדי הוא לא מקשה אחת. ישנם המוני סוגי אנשים בצביון החרדי בדומה לצביון החילוני. ככל שאני מתבגרת יותר, עיני נשואות לגדולי ישראל ופחות לאלו ששופטים את ה"אחר" במובנים חיצוניים ובפרמטרים של הרחוב כמו עובי הגרביון והצווארון הסגור. כאינדבדואל, זכיתי למקום שמעטים זוכים לו, וזו הסכמה שבשתיקה למהלכים מנתבי דרך. לרוב, מתנגדים או מגבים את מי שיוצרים שינוי ומעטים זוכים לחולל שינוי באופן של הנכחה. במובן הזה, זכיתי להמשיג את האקסימורון 'קולנוע חרדי' ולהפוך להיות מבקרת קולנוע על אף היותי אישה חרדית וזו שליחות גדולה, זכות ואף מחמאה עבורי".

"קולנוע חרדי", יש כזה דבר?

"בוודאי, זהו קולנוע שראשיתו בשנות התשעים של המאה הקודמת. מראשיתו של הקולנוע החרדי-נשי ועד ימינו, נוצרו סרטים עלילתיים. הסרטים הופקו באופן עצמאי, רובם על ידי נשים חרדיות והופצו בלעדית על ידן, לקהל נשים חרדיות בישראל ובקהילות אורתודוקסיות בעולם.

"הקולנוע החרדי-נשי, מוקרן בישראל, באולמות פיס, אולמות ספורט, אולמות חתונה, מתנ"סים וסמינרים חרדיים בערים וריכוזים חרדיים; ירושלים, בני ברק, מודיעין, קריית ספר, בית"ר, בית שמש, צפת, חיפה, אופקים, קריית גת ועוד.

"סרטי הקולנוע החרדי, מוקרנים במהלך ארבע תקופות מרכזיות בשנה; חול המועד סוכות, חנוכה, חול המועד פסח וחופשת בין הזמנים (חופשת הקיץ). הסרטים מוקרנים באולמות מאולתרים וסמינרים חרדיים בארץ ובחו"ל. מידי שנה צופות בקולנוע הסקטוריאלי, כמיליון וחצי נשים ונערות חרדיות ברחבי הארץ והעולם בטווח גילאים מאפס ועד 120. זהו קולנוע רב גילאי שמאפשר חוויה נשית קולקטיבית במרחב הציבורי-חרדי הבטוח והמוגן מפני השפעות חיצוניות. כיום אגב, יש גם קולנוע דוקומנטרי חרדי, הרבה בזכות התרומה העצומה של היוצרת הדוקומנטרית ובעלת התשובה, ויולט מנדלסון".

איך הילדים שלך גדלים לתוך עשייה של אמא חוקרת קולנוע?

"תתפלאי, אבל כחוקרת קולנוע חרדי אני ניזונה המון מהידע של הבנות שלי. הן הראשונות להגיד לי מה הולך לצאת ואיך סרטים מסוימים התקבלו או לא בסביבה שלהן. מעבר לזה הבנים שלי שקועים בעולמה של תורה וכלל לא מוטרדים או עסוקים בעיסוק שלי. מידי פעם כשזה עולה, הם מלאי הערכה לחוסר ההתפשרות שלי ושואלים שאלות נקודתיות על תחום הידע שלי. במשך השנים למדתי לאזן בין הבית לחוץ באופן של הפרד ומשול. אני מאוד משתדלת להיות במאה האחוז שלי בהווה וזה בכלל העשייה שלי, כשאני בבית וכשאני בפרויקטים השונים".

 

ואמא מבקרת קולנוע?

"אולי הסיפור של איך התחלתי להיות מבקרת קולנוע ימחיש לך עד כמה התשוקה והלהט חשובים בסיפור הזה. חזרתי בתשובה בראשית שנות העשרים ובמשך עשור נולדו שבעת ילדי ונעתי בין עולם האקדמיה לבית. בתקופה הזו לימדתי בסמינרים ובמכללות דתיות (במכללה ירושלים אני חלק מהסגל גם כיום, וזו המכללה הכי מעוררת השראה בעיני). אחרי פרסום הספר "הקולנוע החרדי" קיבלתי מינוי מהשרה לימור לבנת לכהן כחברת מועצת הקולנוע הישראלי. החברות במועצה החזירה אותי בבת אחת לשיח הישראלי על קולנוע ואז, התחלתי לקרוא יותר ויותר על סרטים ושמתי לב שרוב מבקרי הקולנוע הם גברים. ואני כולי בלהט לכתוב, כל סרט שראיתי רציתי לנתח ולהגיד עליו משהו אבל ידעתי שאם אפנה למערכות תקשורת חילוניות, העורכים יראו אישה חרדית ואם לשבעה וירימו גבה ומאידך שאם אפנה למערכות תקשורת חרדיות יגלגלו אותי ואת הרעיונות שלי מכל המדרגות, אז החלטתי ליזום במה כדי לאפשר לעצמי לכתוב ביקורות קולנוע. וכך הקמנו ליאור אלפנט, לימור פנחסוב – מפורום הקולנועניות ואנוכי את אתר "המבקרות". כתבתי באתר הזה שנה ופרשתי לאתר "סלונה" והיום אני מבקרת הקולנוע של האתר. אני זוכרת שאחרי יום עבודה עמוס, הייתי משכיבה את הילדים לישון ויוצאת להקרנת לילה של סרט. אח"כ הייתי יושבת לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה כדי לכתוב ביקורת, לעמוד בקצב שהצבתי לעצמי: ביקורת לשבוע. בהמשך יזמתי עם ליאור אלפנט את טבלת המבקרות שמוזגה לטבלת המבקרים של אתר הארץ וזו הייתה היסטוריה קטנה כי הצלחנו להרחיב את השיח ולהנכיח עוד מבקרות על המפה. אז אני יותר אמא ומבקרת קולנוע מאשר אמא מבקרת קולנוע, כי אני משקיעה בכל אחד מהתפקידים האלה בפני עצמו".

כפמיניסטית, מה יש לך להגיד על הנשים במגזר החרדי?

"אני חושבת שבמובנים שונים הפמניזם שלי הוא אחר. אני למשל חושבת שלהתלבש צנוע זה פמניסטי. שלהיות בעולם שכולו נשים, זה פמניסטי, שהפרדה באוטובוסים זה פמניסטי – כי אני לא אוהבת שגברים זרים פולשים למרחב שלי. אני אדם מאוד רב מגזרי ומוקף ידידים ועדיין אני מאוד קשוחה בגבולות שלי. בעיני פמניזם זה לנהל משפחה. זה סותר בהמון מובנים את הפמניזם המערבי אבל זה פמניזם טהור. פמניזם זה לאפשר העצמה נשית בכל מרחב, זה להעניק לנשים הזדמנויות שוות, זה לנצח את הפערים של השכר ועוד ועוד. ומעבר לזה, הפמניזם שלי זה החיבור שלי לנשיות שלי ולא הניסיון להדמות לגבר. במהלך השנים אני יותר ויותר מבינה שהניסוח למהו פמניזם הוא מאוד אישי".

את חושבת שהתקדמנו המון מבחינת קריירה ושאיפות בקרב נשים בציבור שלנו?

"זה מה שאולי לא מבינים. קריירה ושאיפות זה דבר אחד, זה עדיין לא דיוק במובנים הפנימיים האמיתיים שלך – שם צריך יותר להעז. במגזר החרדי נשים רבות מתעלות את הקריירה והשאיפות שלהן למה שמקובל. חוששות לפלס דרך לתחומי עניין חדשים, ליצור, ליזום. בדבר הזה יש עוד הרבה דרך".

את מפיקה בפועל סרטים או רק חוקרת אותם?

"הייתי מעורבת בכל מיני סרטים ובין השאר ביימתי עם רוחמה מנדליאל סרט חרדי קצר. ביימתי גם סרטון ילדים ושלל הצגות אבל כיום אני בעיקר כותבת תסריטים. בשנתיים האחרונות כתבתי פיצ'ר עם ערן ריקליס ופתחתי סדרת טלויזיה עם מתן גוגנהיים.כעת אני בפיתוח תסריט חדש עם הבמאית יעל קיים והבמאי אודי אלוני".

את בחו"ל כעת, בפסטיבל.

"נכון, שהיתי בורוצלב בפסטיבל סרטים יוצא מן הכלל ונשאתי הרצאה על "קולנוע חרדי-נשי". בין השאר חשפתי גילויים חדשים מעבודת המחקר הנוכחית שלי במסגרת הדוקטורט. בפסטיבל הוקרן לראשונה, בפסטיבל סרטים בינלאומי, סרטה של דינה פרלשטיין. זו הייתה זכות גדולה לעמוד שם ולספר על הקולנוע הסמוי מן העין וההרצאה והסרט זכו להצלחה רבה. זו ההזדמנות להביע את הערכתי הרבה לדינה פרלשטיין שהיא אחת הנשים המוכשרות שאני מכירה, אשת אמת וחברה טובה. דינה בעיני היא פורצת דרך, מפיקה ובמאית מהחשובות בענף.

"הקהל הפולני גילה המון עניין ב"קולנוע החרדי" ואפילו לראשונה בחיי ביקשו ממני חתימה. מיד אחרי ההרצאה התקשורת המקומית שם גילתה עניין גדול מאוד. זה היה מאוד מרגש. שגרירת ישראל בפולין לא התפלאה וסכמה את העניין בזה ש"מבקרת קולנוע חרדית זה נורא מגניב". אבל שוב, אני מבחינתי מבקרת קולנוע וחרדית ומשקיעה בכל אחד מהתארים האלה בנפרד".

מרלין וניג בסינמטק ירושלים (הדס פרוש / Flash90)

 

תרבות וחרדים הולך ביחד?

"בוודאי שזה הולך ביחד. הפריחה בשנים האחרונות היא מדהימה. הוקם גם מרכז תרבות חרדי שנותן את אותותיו וישנן גלריות לאומנות. בתי ספר לדרמה, מחול וכתיבה מוכיחים את הביקוש ואת אופי החלומות.

"אספר לך סיפור, כשפרסמתי את ספרי הראשון "הקולנוע החרדי" חשבתי לתומי שחרדים לא יקראו אותו. מסתבר שהוא היה פופולרי מאוד דווקא במגזר החרדי. עד היום, רבים מהמגזר עוצרים אותי ברחוב ושואלים שאלות על קולנוע חרדי ועל ביקורות הקולנוע שלי. כשלפני שנתיים, במסגרת עונת התרבות נערכו 4 ערבי "פסטיבל בבית" עם שפרה קורנפלד אצלי בסלון, הגיעו גם חרדים. בשנתיים האחרונות פרסמתי שני ספרי שירה וגילית קהל חרדי עקבי ומפרגן שעוקב לא רק אחרי הביקורות שאני כותבת אלא גם אחרי השירה שלי. למשל, זוג חרדי שאני לא מכירה הגיע להשקה של הספר והגבר כתב מאמר פרשנות מעמיק על כמה מהשירים. בהתחלה לא ידעתי איך להתייחס לזה וקצת נלחצתי מהמחווה הזו אבל בהמשך הבנתי שיש צימאון אדיר לתרבות אנוש, שתיתן מענה לנפש.

"היום כשכותבים לי מכתבים ומאמרי מחווה אני רואה את זה כמחמאה גדולה. סטודנטית שלי לשעבר שלומדת כיום ספרות לתואר שני באוניברסיטת באר שבע, בחרה לכתוב עבודה על אחד מספרי השירה שלי. היא שלחה לי את העבודה ומאוד ריגש אותי הניתוח המעמיק שהיא עשתה לשירים. כשמו"ל ספרי השירה שלי ד"ר חיים נגיד מנתח את השירים, אני בכל פעם מופתעת מחדש.

"אני חושבת שמה שמסכם את העשייה שלי בתחומי התרבות זו הבחירה של תכנית הטלויזיה "מועדון תרבות" בתאגיד החדש בי, אישה חרדית, ככתבת תרבות. עבורי זו שמחה גדולה להראות שזה בכלל אפשרי".

 

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חרדית ? הצחקתם

    חרדית בעיתון הכי כופר איזה דור תהפוכות

    מיכל |
    הגב