חינוך הילדים בראי הפרשה • בנערינו ובזקנינו נלך

הבאת ילדים לבית הכנסת

פרשת בא
חינוך הילדים-בנערינו ובזקנינו נלך
פרשת השבוע הינה פרשה שאפשר ללמוד ממנה רבות על חינוך הילדים, על השקפת העם היהודי לעומת ההשקפה של הגויים.

הנה כאשר משה רבנו מתייצב לפני פרעה ומצוה אותו לשלוח את עם ישראל, ומאיים עליו במכת ארבה, מגישים עבדי פרעה נגדו הצעת "אי אמון" ואומרים לו "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹקֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".(שמות פרק י' פסוק ט') וכששומע פרעה את דבריהם, הוא קורא למשה ולאהרן ואומר להם "לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים". ועל זה עונה לו משה רבנו "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ". אך פרעה מתנגד ואומר למשה רבנו (שם, יא) "לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעה". וצריך להבין מהו הויכוח בין פרעה למשה רבינו אם הילדים ילכו אתם או לא? ועיין ברמב"ן שכתב ביאור נפלא: היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו, ומצוה על כלנו לחוג לפניו, אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים, כי הם לא יזבחו, אבל ישלח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר, וישארו הטף והנשים.

וביאר הרב מרדכי אליהו זצ"ל (דברי מרדכי) – ביאור הויכוח ביניהם הוא בתפיסה האמיתית של חינוך הילדים. משה רבנו אומר לפרעה שהנערים ילכו עם הזקנים, כי הם צריכים ללמוד מהם את דרכי עבודת ה', את עבודת הקרבנות, את קיום המצוות, ובלי הנערים, לא נלך, כי אין שום תועלת בעבודת ה' אם לא ילמדו אותה לדורות הבאים. ופרעה מתווכח, כי הוא אינו מבין בתועלת שישנה כששולחים דור חדש עם דור ישן, והוא אומר למשה אדרבה עליהם להשאר במצרים ואני אשבץ אותם ב"מסגרות חינוך" במצרים, ולכן רק הגברים ילכו, ועל זה עומד משה רבנו בכל תוקף שאם אין חינוך לנוער ולקטנים (בבנינו ובבנותינו), לא ילכו כלל. יש הבדל עצום בין עם ישראל לאומות העולם. אצלנו "זה אלי ואנוהו" – עובר במעי אמו אמר שירה. ילד נולד, כבר צריכים לדאוג שלא לתת לו אוכל שיש בו ספק אם הוא כשר או לא. אלא אם כן אין בררה והוא חולה ואז נותנים לו את זה, אבל אם הוא מרגיש טוב והוא בריא, לא נותנים לו לאכול אפילו דבר שיש בו איסור דרבנן. כך נפסקה הלכה. שמא תשאל, תינוק בן יומו, מה יש להקפיד בו?! בשלמא ילד בן עשר שנים ויותר שכבר מבין בחינוך מובן, אבל תינוק בן יומו מה יועיל לו הדבר? לזה אומרים, שזה אכן בעל השפעה לעתיד לכשיגדל.

ועל זה אומרת התורה "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

ודרשו חז"ל (מס' חגיגה ג.) ובמדרש (במדבר רבה פרשה י"ד אות ד') תָּנֵי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִים, אָמַר לָהֶם מָה חִדּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִדּוּשׁ, שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה, שַׁבָּת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם, אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל, וּמַה דָּרַשׁ בָּהּ (דברים לא, יב): הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמֹד וְנָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה? אלא כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם. אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיֶדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי. לכאורה שיקחו שמרטפיות שתשמור עליהם וישאירו אותם בבית, לשם מה צריכים להביא אותם?! עדיף שהגדולים יבואו וישמעו דברי תורה, אבל התינוקות יפריעו, יבכו, ירעישו! אלא מחדש ר' אלעזר שכל זה כדי להרגיל אותם להיות במקום שיש בו דברי תורה, כדי להיות במקום בו יש קדושה, במקום בו יתחנכו בקדושה. כמו כן ילד שהולך לישון, ואמו פועה ומזמרת ושרה בפניו שלא תשמיע ברקע "שירי ערס" בעלמא אלא יש היום ברוך ה' שירי קודש לרוב, וכך ישן מתוך קדושה. שמא תאמר, וכי מה מבין תינוק קטן בענייני קדושה?! זה פרעה טוען, הוא לא מבין מדוע הטף צריכים לצאת ולהיות במקום של גדולים, מקום בו יש קדושה! הוא לא מבין מדוע טף צריך לצאת לזבוח. ועל זה אומר לו משה רבנו מה פירוש למה לוקחים את הטף, אנחנו לוקחים את הטף כדי שיתחנך ויראה קדושה! למרות שהוא לא מבין כמו שהגדולים מבינים, אבל הוא צריך להיות במקום בו מתחנכים על קדושה, "בנערינו ובזקנינו נלך". וזו המטרה שלנו, לחנך אותם למרות שהם לא מבינים, הנשמה שלהם מבינה. הגע עצמך, וכי הגדולים מבינים כל מה שלומדים? קוראים זוהר, קוראים משניות, האם מבינים?! אלא שהנשמה שלנו מבינה, כך גם נשמתם של התינוקות מבינה. וכתב אור החיים הקדוש (דברים ל"א) כי כשהקטנים מתחנכים מתחילתם ליראה –יתייסד בהם יראת ה' כל ימיהם. והנה כתבו התוס' (שם בחגיגה ד"ה כדי ליתן), "ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת". אמנם המשנה ברורה בסימן צ"ח סק"ג כותב "בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבית הכנסת, והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך, מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבית הכנסת ומחללים קדושת בית הכנסת וגם מבלבלים דעת המתפללים, ועוד, גם כי יזקינו, לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בית הכנסת. אבל כשהגיעו לחינוך, אדרבה, יביאנו איתו לבית הכנסת וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה". בעל הכלי יקר (דברים ל"א) מבאר שמדובר בקטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך והטעם שמביאים אותם לבית ה' זה משום ש"הקהל" זה זמן תשובה אחר שבע שנים בשנת שמיטה בחג הסוכות, ובזמן שישראל עושים תשובה אז מבקשים תחנונים מלפני ה' יתברך על מחילת העוון ואומרים שאם לא למענינו יענה ה', א"כ יענה ה' למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו וכמו שאומרים בנוסח אבינו מלכינו- חמול עלינו ועל טפינו ועל עוללינו.

וזוהי המרגלית הטובה שלמד ר' יהושע לתת שכר למביאי הטף, לומר לפני ה' יתברך עשה למען הטף הללו המובאים בית ה'. וגם תפילתינו לבורא עולם בעת צרה עשה למען תשב"ר שלא חטאו אמן כן יהי רצון!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.