ח"כ ישראל אייכלר לשר התחבורה: "הרמזור שהופעל בבית חלקיה הוא הצלת נפשות"

בשורה הצומת הדמים: רמזון הוצב במקום בו נהרג הבחור יוסף רוטנר ז"ל ביוזמת משרד התחבורה. ח"כ אייכלר לשר התחבורה: זכית במצווה גדולה, של "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא"

בצומת בית חלקיה החל לפעול הרמזור שמאפשר כניסה ויציאה למושב, בלי להסתכן בתחבורה הסואנת בכביש 3 המוביל לצומת ראם. כזכור לפני למעלה משנה נהרג תלמיד ישיבה קטנה דחסידי בעלזא, אהרן יוסף רוטנר ז"ל.

במושב בית חלקיה פועלות שתי ישיבות עם מאות תלמידים. זאת בנוסף למוסדות החינוך של הישוב ומאות משפחות המתארחות במושב החרדי. עד היום לא פעל רמזור בצומת המושב, בשעה שכל הישובים שעל אותו ציר תנועה סואן מרומזרים, בגלל פיקוח נפש.

ח"כ ישראל אייכלר פנה לשר התחבורה ישראל כץ ולמנכ"ל עוזי יצחקי בבקשה להתקין רמזור באופן מיידי מפני פיקוח נפש. לאחר התאונה גם התקיימה הפגנת תושבים. "לא ייתכן שרק בית חלקיה לא תזכה למכשיר בטיחותי בסיסי כרמזור בצומת דרך בינעירונית סואנת" – טענו. השר והמנכ"ל נכנסו לפעולה במלא המסירות, לתכנון ובניית הרמזור. אך הביורוקרטיה והבעיות התקציביות, גרמו לעיכובים, עד הלום.

השבוע התבשר אייכלר כי המאמצים נשאו פרי והצומת מרומזר ומופעל. הוא הודה לשר התחבורה ישראל כץ, ביום כניסתו לתפקידו בשלישית וכתב: "בכל יום שהנך סולל דרכים ופורץ כבישים ומרחיב מסלולים ומדרכות, בכל רחבי ארץ ישראל, גם הצלת נפשות רבות. אך ביום שנבחרת שוב לשר התחבורה, החל לפעול רמזור אחד קטן במושב לא גדול, שם נהרג תלמיד ישיבה צעיר, לצערנו. בכך זכית במצוה גדולה, של "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא" – כתב אייכלר.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. סיפור לשבת קודש

    "ואם בחקתי תמאסו" [כו, טו] מואס באחרים העושים שונא את החכמים [רש"י]
    כדי להמחיש עד כמה חמור עונשו של המזלזל בכבוד תלמידי חכמים, מובא סיפור נורא שאלמלא הודפס על ספר בידי אחד מגדולי העיר בגדד, אי אפשר היה להאמין שהדברים התרחשו במציאות. בספר "ליקוטי אמרי אבות" על מסכת אבות, מספר המחבר שהיה מגדולי בגדד, בשם ספר מעשי חייא:

    מעשה שהיה באברך אחד, בנו של גביר מופלג וגם חתנו של עשיר גדול, והיה האברך ההוא עשיר בעצמו, והקדיש כל עיתותיו רק לתורה, וכעץ שתול על פלגי החכמה והתבונה היה יושב בתמידות בהתבודדות בחדר סגור ומסוגר במשך כל שעות היום ולא יצא מדלתי ביתו החוצה.

    יום אחד ביקר הקיסר בעיר קראקא ותהום כל העיר לקראתו והכל רצו אל רחובה של עיר לראות את המלך ולברך את הברכה הראויה. האברך ההוא לא רצה לבטל תורתו ולילך החוצה, ורק כאשר רכב המלך ברחוב היער הציץ מחרכי חלון חדרו החוצה, כדי לברך 'אשר חלק מכבודו לבשר ודם'. והנה באותו רגע ממש נפלה פתאום אבן אחת מכיוון ביתו של האברך על סוסו של המלך. הדבר עורר סערה עצומה. הכל חפצו לדעת מי העז לפגוע בחיי הקיסר? מי ההין לעשות זאת? השוטרים עטו על הבית ולא מצאו בו רק אדם אחד, והוא האברך שישב ולמד כל היום. כמובן שהאברך טען שידו לא היתה במעל, אבל המלך בהיותו בטוח שהוא הוא החוטא, לא התחשב בטענותיו וגזר עליו עונש מוות.

    כל יהודי העיר לא נתנו שינה לעיניהם כי הכירוהו מקרוב וידעו בו שהוא צדיק תמים, ומה לו ולפשעים כאלה, שיגרו מכתבים לכל שרי המלוכה, ביקשו והתחננו על נפש האברך, עד שהחליט המלך לשאול את פי רב העיר, ואם ילמד עליו זכות, ישאירוהו בחיים. להפתעת הכל, שתק רב העיר ולא דיבר מילה לזכותו, ויהי לפלא אדיר וכל מי שראה השתומם ונחרד, והאברך הוצא להורג.

    והנה, לאחר ביצוע פסק הדין, ביקש רב העיר להביא את ההרוג אל בית הכנסת וכאשר עמדו נושאי המיטה ליד בית הכנסת, ניגש הרב אל המת ויען בו: מצווה אני עליך בגזירת התורה קום ועמוד ויוודע לעם סיבת מיתתך, למען לא ירננו כל העם, ותשתיק מעלי את תלונות בני ישראל. ולתדהמת הכל, קם וישב המת במיטתו לעיני כל הרואים, ואמר: אנכי נשמת פלוני שזרק את האבן הראשונה על ירמיהו הנביא, ולכן שולחתי לעולם השפל הזה כבר עשר פעמים כדי לתקן את אשר עוותתי, ובגלגול זה תיקנו הכל ונשארה נשמתי זכה ונקיה, לכן צפה זאת הרב ברוח הקודש, ולא לימד עלי זכות למען הביאנו אל מקומי בשלום. כל זאת דיבר הנפטר, ומאז חדלו מלהתרעם על הרב, וידעו שרוח הקודש דיברה מתוך גרונו.

    מוסר ההשכל מהמעשה הנורא הוא, עד כמה חמור עונשם של הפוגעים בתלמידי חכמים, ולכאורה אין הבדל בין זורק אבן לבין משליך חצים בלשונו ומדבר סרה בתלמיד חכם. [טובך יביעו] ואמר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל [קובץ תשובות ח"ג] כידוע בזמן האחרון מתפשטת המחלה שאין לה תרופה.. ["הסרטן"] ומה הפלא, הרי זו מדה כנגד מדה. כדברי המגרא במסכת שבת [קיט ע"ב] כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. ולא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים. ולדאבונינו רואים שיש הרבה מאוד חולים שאינם מתרפאים, אלא מגיעים עד שערי מוות… ומתפלאים על מה עשה ד' ככה, אך בדברי חז"ל נמצאת התשובה, כי אם חז"ל אומרים אין רפואה למכתו, הרי זה כפשוטו אין רפואה למכתו! לא יועילו לא רופאים ולא רפואות! ואם נכשל ח"ו חייב לשוב בתשובה שלמה.

    ובשמים יש דבר יותר גרוע מבזיון של תלמיד חכם, וזה הוא: על אלו שמתחברים לציונים הכופרים בד' ותורתו, ואפ' אלו החכי"ם -החרדים ויועציהם, ומנהיגיהם וכו', עתידין ליתן את הדין, על מה שהם מבזים ומחללים שם שמים ברבים, ומתחברים לרשעים גמורים אפ' רק כדי ליהנות מכספיהם הטמאה.

    למעשה התורה אוסרת להתגייס לצבא הציוני השמד והניאוף, – גם לאלה שאינם לומדים תורה. "המציאות היא שמי שמגיע כחרדי לצבא יוצא משם לכה"פ חצי חילוני" "יהודי, כל זמן שהוא יהודי שרגלי אבותיו עמדו על הר סיני, אסור לו ללכת לצבא, לא משנה כמה כסף יקבלו מכך הישיבות". תראו בקרוב "שאם עד עכשיו הגזירה על עולם הישיבות וגיוס החרדים נחקקה על-ידי החילונים והחרדים נלחמו בזה, תראו עכשיו, שאותו חוק יחוקק ע"י החרדים של רח' חזון איש, ואז הכל יהיה כשר" וע"ז יתנו החרדים הנ"ל את הדין בגיהנום "בצואה רותחת"

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב