חסימת כבישים או ריקודים של בנות סמינר? דב הלברטל מגדיר ליטאי

מהי ליטאיות ולמה צריך להיות ליטאי מאת: דב הלברטל

הליטאיות מתייחדת בשני מאפיינים עיקרים: חשיבות לימוד התורה, וחשיבות התלם. בניגוד לכל שאר המגזרים החרדים, שם לימוד התורה נחשב כמצווה החשובה ביותר מבין המצוות, אצל הליטאים, לימוד התורה אינה רק המצווה החשובה, הוא החיים עצמם.

בתפיסה הליטאית, לימוד התורה הוא מצווה במעמד איכותי שונה לחלוטין מכל מצווה אחרת, והעיסוק בו, הוא עצם הדבקות האדם בשכינה. בכך מעמיד לימוד התורה לא רק את משמעות החיים, אלא הוא תוקף החיים עצמם. במונחים של עיקר ופחות עיקר, אין דבר שישווה ללימוד.

כשהליטאים מדברים על לימוד, הכוונה היא ללימוד הגמרא. הגמרא, ראשונים אחרונים, אך בעיקר הגמרא, רש"י ותוספות. בבריסק ניתן להוסיף גם את הרמב"ם. להתמיד בעיקר בלימוד ההלכה בתקופת הבחרות, זו לא דרכה של תורה ליטאית. הליטאי לא יראה בביטול תורה עבירה רגילה. ביטול תורה יש בו אחד משישים שבמיתה, כי אז פורש מהדבקות ומתוקף החיים.

זו גם הסיבה שליטאי אמיתי, לא יחפש מצוות אחרות. הוא כמעט לא יפקוד קברים, אם בכלל (כגר"א והחזון איש לדוגמא). הוא לא יחפש חסדים כדי למלא את זמנו. איך אמר רבי אבהו, ששלח את בנו ללמוד בקיסריה וסיפרו על הבן שהוא קובר מתים? – המבלי אין קברים בציפורי ששלחתיך לקיסריה. זו הליטאיות במיטבה.

הליטאיות עולה מהמקור המכונן בותר, הגמרא עצמה. בגמרא בכתובות מוצאים את רבי עקיבא שהולך ללמוד שתים עשרה שנה, וכשחוזר אז לביתו, ושומע את רשות אשתו, אפילו לא נכנס הביתה לרגע וחוזר לעוד שתים עשרה שנה. זו ליטאיות.

ליטאיות הוא גם הסיפור על התנא שלא רצה אפילו לחכות עד שחברו רבי שמעון בר יוחאי יסיים את השבע ברכות שלו, והלך ללמוד בלעדיו. וזה שהגיע לביתו רק בערב יום כיפור. וזה שאשתו החזיקה לו את הנר בלילה כדי שיוכל ללמד. ובמסכת הוריות, מי שנתן מיד את בתו לאשה, לאותו שפשט לו ספק הלכתי. זו ליטאיות.

ליטאיות היא גם מה שמסופר על עוד תנאים שלמדו שנים על שנים מחוץ לביתם. ואחד מהם חזר לביתו ולא הכיר את בנו. ועל הגמרא בסוטה שמספרת על שכרן של הנשים בהמתינן לבעליהן. ועל מי שקיבל רשות ללמוד שש שנים מחוץ לביתו, וכשחזר כבר לאחר שלוש שנים, אביו יצא כנגדו ושאל אותו אם נזכר בזוגתו. ועל אותו בר בי רב דחד יומא, שהלך חצי שנה וחזר חצי שנה כדי ללמוד יום אחד, ונקרא על שם אותו יום. זו ליטאיות. כל חייו מתמצים באותו יום בשנה. זו ליטאיות. וכך גם בדורות קודמים, לא מזמן. הורים שלחו ילדיהם לישיבות רחוקות, בגיל שתים עשרה, בידיעה סבירה שיותר לא יראו אותם. זו ליטאיות.

חיפשתי בגמרא, ולא מצאתי חוץ מליטאיות זו. לא מצאתי עיסוק בטישים. לא בפרנצ'ס. לא פקידה של קברים. לא עיסוק בקבלה. לא התעסקות מתמדת בתנ"ך. לא בקבלת קמיעות מצדיקים. מצאתי את העמל הבלתי נתפס בלימוד, בהוויות אביי ורבא, שזו הגמרא. המעמד הגבוה ביותר של איש ההלכה, התלמיד חכם, נקבע ברמ"א כמי שיודע להבין ברוב מקומות הש"ס. שום דבר מעבר לזה. לא ידיעת העניינים הקבליים, לא מומחיות בתנ"ך, לא דרשנות. רק למדנות. זו הליטאיות.

האדם הליטאי לומד גמרא ומחשיבה, לא כדי שיקרא רב או תלמיד חכם, אלא לימוד לשמה, וחזקה שגם יגיע (כדברי התוספות בכתובות). הוא לומד מתוך שהוא מבין שאלו החיים. וזה הניגוד העצום לזרמים אחרים בחרדיות.

הדבר השני הוא התלם. עולם התורה נובע ממסורות. אלה מעתיקי השמועה, המעבירים מגדול תורה לגדול תורה, מראש ישיבה לראש ישיבה. לא בכדי הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה מונה אחד לאחד את מוסרי התורה. התורה אינה עוברת על רק על ידי ספרים אלא בעיקר איש מפי איש. וזה בכל דור. והם יגידו מה לרחק ומה לקרב.

והתלם של עולם הישיבות וצורת הלימוד של דורנו, ניתן בעיקר על ידי הגאון באמצעות תלמידו שהקים את ישיבת וואלוז'ין, אם הישיבות. זו שלשלת המסירה הליטאית. ממעמד סיני עד וואלוז'ין. מעולם לא פסקו ישיבות מישראל, וגם לאבות הקדושים היו ישיבות. ושל שם ועבר. אך עיצוב צורת בן הישיבה, ואופי הלימוד המתקיימים היום, נקבעו בעיקר מאז.

וזה עבר אחר כך בישיבות ליטא המעטירות, ביניהן מיר, סלבודקא, טלז, גרודנא, בריסק קלצק, ועוד רבות. זה מה שיצר את התלם. הן הן המשקפות את המסורת. גם פסיקת ההלכה, היא חלק מצורת התלם הזו. רב מפי רב. וגם זה התפתח בליטא. רק באירופה. המסורת של עולם הישיבות והתלם, באים רק משם. ולכן הישיבות שנבנו אחר השואה בארץ, בעיקר אלה המובילות, הן המגדלור של העולם החרדי והיהודי.

והתלם כולל הכל. המסכתות הנלמדות. צורת הלימוד. הלבוש. הדגשים בעבודת השם. הגדרת היראת השמים הראויה, לא זו שתפגע בלימוד, שהוא המביא ליראה. לפעמים יש כל מיני רעיונות לשינוי. לפעמים מתוך רצון טוב. ואני זוכר את מרן הרב אלישיב זצ"ל שואל: ולא טוב לכם עם מה שהיה עד עכשיו? ברור שדברים משתנים.

אבל גם השינוי בתלם, נובע מתוך הבנה עמוקה של המגדיר את התלם. בליטא לבשו בני הישיבות בגדים בהירים. גם הכובעים. מי שהיום ילבש כך, הוא מחוץ לתלם. כי הוא רוצה להביע בכך משהו, שהוא אחר. ומי קובע את התלם בדור מסוים? אותם גדולי הדור ששאבו את הרגישויות הראויות מהגדולים הקודמים. מתוך הבנה פנימית עמוקה של תהליכים, איש מפי איש. וכל שינוי עובר במסננת קפדנית של גדולי הדורות, שהפנימו את מסורת קודמיהם. לא פעם שומעים: כך ראינו שם, בליטא. או: בליטא לא ראינו את זה.

וכך ניכר בן הישיבה, בהתנהגותו, בהילוכו, במחשבותיו. וזו צורת הישיבה ובן הישיבה. כך התקבל ייסוד בית יעקב, לימוד לנשים. כך גם בדור הקודם נוסד המושג כולל, על ידי החזון איש. התלם, הוא גם הסיבה שיש ישיבות מובילות שמתפללים בהן מנחה קצרה. רק כי כך נהגו בליטא.

וגם חומרות, וגם רעיונות שהם לשם שמים (כמו חסימת כבישים וריקודים של בנות סמינר על רקע ג'ינגלים) זקוקים לתלם. הרבה לשם שמים, בא על חשבון לימוד התורה, וצורת בן הישיבה ואצילותו. ולא פעם מרן זצ"ל, כשהיה שומע על סוג רעיונות כאלה, היה אומר: העיקר שלא ללמוד…

אז זו בתמצית הליטאיות, שתחילתה במעמד הר סיני, והמשכה בימינו. והליטאיות היא המגדירה. וכך צריך להיות. וכך כולם צריכים להיות. לימוד התורה. והתלם.

10 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אוי דב...

    חיפשתי בגמרא, ולא מצאתי חוץ מליטאיות זו.***הנה משפט הזוי לגמרי! בודאי שבגמרא לא מופיע הכינוי הזה! גם בליטא לא קראו לעצמם היהודים-ליטאים, כולל רב חיים. הגיע הזמן להחליף את המונח הזה או לחזור ל"מתנגדים". אני ממליץ לקרוא את זכרונותיו של בעל "שרידי אש" שם הוא מתאר את אופיו והנהגותיו של היהודי הליטאי, האמיתיף לא האברך מבני ברק

    אליעזר יצחקי |
    הגב
  2. כל מילה זהב

    הכותב קלע להגדיר היטיב מיהו ליטאי, ומהי יהדות.

    ליטאי |
    הגב
  3. רבי ישמעאל למד תורה?

    כל חכמי ישראל שעבדו למחיתם ונזהרו מאד מלעשות את התורה קרדום לחפור בה, הם לומדי תורה בהגדרה הליטאית הזו? באיזו מסכת בדיוק כתוב שמותר לאדם ליפול על כתפי הציבור? אה, כתוב ברמב"ם שאסור לעשות כן, אבל מה מבין הרמב"ם בלימוד תורה?

    תורה עך דרך ארץ |
    הגב
  4. המזרוחניקים

    התורניים- מרכז הרב, הר המור- הם הממשיכים היחידים של הגר"א. אהבת הארץ, לימוד ועמל תורה בלתי פוסקים ועיסוק גם בלימודי הפנימיות והאמונה. מושלם!

    אליה |
    הגב
  5. הגאון מוילנה דווקא מצא ענין גדול בתיקון האכילה.

    וחוץ מזה, שהתעסק רוב לימודו לכאורה בתורת הנסתר. מבלי שיש גמרא שממליצה על זה…

    ליטאי כותב על דביקות? יש לך מקור לדיבור כזה מלבד ספרי חסידות? למדתי בישיבות ליטאיות, ולא שמעתי מעולם. אולי פעם בהתועדות חבדית שמעת ציטוט מהתניא..

    יודעי חן |
    הגב
  6. היפך דעת הגר"א לגמרי. והתלם.. אוי נו באמת..

    הגאון היה מגדולי המקובלים של דורו. השקפת עולמו מעולם לא נלמדה אצל ליטאים, מישום שאי אפשר לחיות כך בלי להכיר כתבי האר"י. אין בין הגאון מוילנא לכותב השורות כלום.
    כמובן שהוא לא מצא בגמרא כלום.. כי את הגמרות שהוא ציטט אמרו לו בישיבה קטנה בשיחות מוסר. אבל אם היה מעיין באמת בגמרות, הלא אין לזה סוף.. מיותר פה אפילו לצטט. הדברים ידועים.
    לגבי התלם אני משאיר לו להתבוסס. אם זה מה שחינכו גדולי הדור, על צבע החליפה אופן הריקוד והרדידות הזו, נישאר רק להראות לו באמת אצילות מה היא. אבל קודם שיפתח גמרא ברכות, ואז נטריח אותו לשטיבל חסידי ליד ביתו לתפילת מנחה אחת.

    איטשעמאייר |
    הגב
  7. להיות עורך דין זה שיא ההשקופה!

    אתה אולי דוגמא לצביעות הליטאית הרגילה שמתבטאת בפסוק "אני ואפסי עוד" (ישעיהו מ"ז פסוק ח)

    ארז |
    הגב
  8. כל הכבוד לכותב הכותרת!

    קראתי את המאמר הזה (המכיל הרבה שטויות אבל אין רצוני לעסוק בזה עכשיו) כי חשבתי שיתקוף את חוסמי הכבישים ואת הרוקדות בסמינר, ואני רואה שאין מלה וחצי מלה על זה!

    שלמה |
    הגב