חפצים בחיים? מדור חדש! הלכות שמירת הלשון – הלכה יומית בוידאו ובטקסט (5)

הלכות רכילות כלל א – ו

אֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה, יְסֻבַּב לוֹ (יב) הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּעִנְיָנָיו, כְּגוֹן, שֶׁהוּא תַּחַת רְשׁוּת אֲחֵרִים, וּכְשֶׁהֵם מְבִינִים אֶת הַדָּבָר וְעוֹמְדִים עָלָיו, שֶׁיְּגַלֶּה לָהֶם, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶּה, יַחְשְׁדוּהוּ, שֶׁגַּם יָדוֹ הוּא עִם פְּלוֹנִי, וַעֲבוּר זֶה יְסַלְּקוּהוּ מִמִּשְׁמַרְתּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ (יג) בַּמֶּה לְפַרְנִס אֶת בְּנִי בֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כְּכָל שְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין, שֶׁמְּחֻיָּב לִתֵּן כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, כַּמְבֹאָר בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן קנ"ז סָעִיף א' בהגה"ה. אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁבּגִּלּוּי תִּהְיֶה תּוֹעֶלֶת לְסַלֵּק הַנְּזָקִין וּלְהַשְׁבִּית הָרִיב. אֲבָל אֵין לְמַהֵר לִסְמֹךְ עַל זֶה הַהֶתֵּר, כִּי צָּרִיךְ לָזֶה פְּרָטִים רבִּים, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר, אִם יִרְצֶה ה', לְקַמָּן בִּכְלָל ט' בַּאֲרֻכָּה.

(יב) הפסד. ולא תשיג על זה דהלא אפילו במלשין גמור שבודאי חמור מזה ואפ"ה פסק הש"ך בח"מ בסימן שפ"ח ס"ק כ"ב דאפילו לא היה לו להמלשין רק אונס ממון אפ"ה יכול לומר קים לי כהני פוסקים דפטרי בו מלשלם. דזה אינו, חדא דאפילו באונס נפשות דלכ"ע מיקרי אונס ופטור מלשלם כמבואר שם בח"מ, אפ"ה כתב הסמ"ע שם בס"ק י"ב דרק מתשלומין פטרוהו מטעם אונס נפשות, אבל איסור יש עליו משום דהיה לו ליתן ממון עצמו והיה ניצול מהסכנת מות ולא להראות על אחרים, ואפילו להט"ז שכתב שם בד"ה הרי זה פטור, דאפילו לכתחלה מותר, היינו דוקא שם דאיכא סכנת נפשות, אבל באונס ממון בודאי לכ"ע איסור גדול עשה ורשע מיקרי עבור זה, אפילו להני פוסקים דפטרי אונס ממון, כדמפורש בביאור הגר"א שם בס"ק כ"ח שהביא שם ראיה ע"ז מכתובות (דף י"ח ע"ב) דאנוסים היינו מחמת ממון דהוי מחמת זה רשעים. ונחזור לעניננו דכי היכי דשם הוו רשעים משום דלא הוו להו לחתום בשקר ולעבור עי"ז על הלאו דלא תענה כו' בשביל ממון, דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד, הכי נמי בודאי הלאו דלא תלך רכיל לא גרע מניה. ובלא"ה בכל מקום משוה להו הגמרא בפסחים (קי"ח ע"א) המספר לשון הרע וכו' והמעיד עדות שקר וכו'. ועוד דאפילו בלעבור על איסור דרבנן כתבו הפוסקים דמחוייב ליתן ג"כ כל אשר לו ולא לעבור, וכל שכן בעון החמור הזה.

(יג) במה לפרנס. דבר פשוט הוא לכל יודעי דת ודין שדבר זה אינו נכנס בכלל סכנת נפשות שיהא מותר לעבור עבור זה על לאו דאורייתא. (באר מים חיים)

לצפיה בשיעור מפי הרב משה לוי:

הלכות רכילות כלל א – ז

וּבִפְרָט אִם עַל יְדֵי מְנִיעַת הַסִפּוּר לֹא יַגִּיעַ לוֹ הֶזֵּק מָמוֹן, רַק דִּבְרֵי חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין בְּעָלְמָא, שֶׁיְּחָרְפוּהוּ עֲבוּר זֶה, בְּוַדַּאי אָסוּר, וְאֵין לוֹ לָחוּשׁ לָזֶה כְּלָל, וְיֵדַע בְּנַפְשׁוֹ, כִּי עֲבוּר זֶה יִהְיֶה נֶחְשָׁב לֶעָתִיד מֵאוֹהֲבֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וּפָנָיו יָאִירוּ כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {יומא כ"ג}: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָם מְשִׁיבִין וְכוּ', עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר {שופטים ה' ל"א}: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵּאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", וְכָל שֶׁכֵּן בְּזֶה שֶׁסוֹבֵל בִּזָּיוֹן עֲבוּר מִצְּוַת ה'. וְעַיֵּן בְּמַה שֶּׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע כְּלָל א' סָעִיף ו', עַיֵּן שָׁם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.