חפצים בחיים? מדור חדש! הלכות שמירת הלשון – הלכה יומית בוידאו ובטקסט (1)

ציורים של הלכות רכילות – י

וְלִפְעָמִים יְצֻיַּר (טו) שֶׁמֻּתָּר לְגַלּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמְ שִׁדֶּכֶת יֵשׁ לָה מַחֲלָה פְּנִימִית, אֲשֶׁר אֵינָה גְּלוּיָה לַכֹּל, וְהֶחָתָן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִּזֶּה. אַךְ צָּרִיךְ לִזָּהֵר, שֶׁיֻּשְׁלְמוּ בָּזֶה הַפְּרָטִים הַנַּ"ל בִּכְלָל ט' סָעִיף ב'.

וְאִם לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ, רַק שָׁמַע מֵאֲחֵרִים, (טז) אֵין לוֹ לְגַלּוֹת, כִּי אִם בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שֶׁהֶחָתָן לֹא יַעֲשֶׂה דִּין מֵעַצְּמוֹ לְבַטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ, רַקּ שֶׁיָּחוּשׁ וְיַחֲקֹר אַחַר זֶה הֵיטֵב, וְגַם בָּזֶה צָרִיךְ הַפְּרָטִים הַנַּ"ל בִּכְלָל ט' סָעִיף ב'.

(טו) שמותר לגלות. ואפילו אם אינו רק יחידי בדבר, ג"כ אפשר דמותר לגלות, דהא דמצריכינן בכלל ט' ס"ה דוקא שנים (היכא דהוא מכיר את טבע האיש שהוא מספר לו שיעשה מעשה מעצמו עפ "י דיבורו) היינו משום דאינו רשאי לסבב ע"י דיבורו דבר שעל פי בית דין לא היה רשאי לעשות כן ע"י דיבורו עי"ש בסעיף הנ"ל, אבל כאן אפילו אם העיד עד אחד בבית דין שיש למשודכת חולי פנימי ג"כ אפשר דאין איסור לחתן לבטל השידוך בשביל זה ואין צריך לשלם לצד השני עבור הבושת שמביישם בזה, ועיין באהע"ז בסימן נ"א באחרונים לענין אם טוענת מאיס עלי מחמת קול שיצא עליו, וא"כ אפילו אם יתבטל השידוך על פי דיבורו ג"כ כדין הוא, ומפני שזה הדבר ספק בידי, על כן לא כתבתי בפנים דמותר לגלות אפילו היכי דהוא יודע שבודאי החתן יבטל השידוך עי"ז בלי שום טענה ומענה, רק בסתמא.

(טז) אין לו לגלות. פשוט הוא, דכיון שאינו יודע בעצמו רק שמע מאחרים איך יסמוך על זה ויפסיד למשודכת, פן שקר הוא הדבר. ואפילו אם יאמר לחתן שאינו יודע בעצמו כי אם שמע, אם מכירו שאעפ"כ קרוב הוא שיסמוך על זה ויבטל השידוך מעצמו עבור זה בלי שום דרישה וחקירה, ג"כ נראה שאסור לגלות לו. (באר מים חיים)

לצפיה בשיעור מפי הרב משה לוי:

ציורים של הלכות רכילות – יא

וְאִם הוּא יוֹדֵעַ אֶת בֵּית הַמְּחֻתָּן, כִּי הוּא בֵּית פְּרִיצוּת, צָרִיךְ לְגַלּוֹת, (וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא מַכִּיר אֶת הֶחָתָן, כִּי יֵשׁ בּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת בְּוַדַּאי (יז) מִצְוָה לְגַלּוֹת), וְאֵין צָרִיךְ לָזֶה שׁוּם פְּרָט (יח) מֵהַפְּרָטִים הַנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, רַק שָׁמַע מֵאֲחֵרִים, גַּם כֵּן צָרִיךְ לְגַלּוֹת, אַךְ שֶׁיִּזָּהֵר, שֶׁלֹּא יֹאמַר בְּלָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה מַשְׁמַע, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר זֶה, רַק יֹאמַר סְתָם: שָׁמַעְתִּי כָּךְ וְכָךְ אַף דְּאֵין לְהַאֲמִין לְעֵת עַתָּה דָּבָר זֶה בְּהַחְלָטָה, עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לָחוּשׁ וְלַחֲקֹר וְלִדְרוש אַחַר זֶה.

וּבְדַעְתִּי הָיָה לְצַיֵּר עוֹד אֵיזֶה צִיּוּרִים לְעִנְיַן אֻמָּן וְשָׂכִיר וּמְשָׁרֵת, וּכְהַאי גַּוְנָא, אַךָ מִפְּנִי הוֹצָּאַת הַדְּפוּס, כִּי הַרְבֵּה הִיא וּמִפְנִי טִרְדַּת הַזְמַן, נִמְגַעְתִּי מִזֶּה. אַךְ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הָאָדָם צָרִיךְ לָשׂוּם עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו, וּבִפְרָט עַל מוֹצַא פִּיו, שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב בְּעִנְיָנִים, דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אִם לֹא שֶׁיֵּדַע מִתְּחִלָּה אֶת הָעִנְיָן בְּבֵרוּר לַאֲמִתּוֹ, וּלְכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וְלֹא מִצַּד שִׂנְאָה, וְלִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד מִדִּבּוּרוֹ, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִגֶּדֶר הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז ה' יִהְיֶה בְּכִסְלוֹ, שֶׁלֹּא יִלָּכֵד בְּפַח הַיֵּצֶּר. וְצּוּר יִשְׂרָאֵל יַצִּילֵנוּ מִשְּׁגִיאוֹת וְיַרְאֶנּוּ מִתּוֹרָתוֹ נִפְלָאוֹת.

"בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמִן וְאָמֵן".

(יז) מצוה לגלות. ואף דהוא משער שבודאי יתבטל השידוך עבור זה, אעפ"כ אין לו לחוש לזה כלל. והוא הדין לענין אם הוא יודע במלמד אחד שיש בו אפיקורסות, מצוה לגלות לבעלי הבתים, ואין לו לחוש להפסד המלמד כלל. ואם אינו יודע בעצמו רק שמע עליו, צריך ג"כ לגלות, ובלשון שמעתי, כמו גבי חתן.

(יח) מהפרטים הנ"ל. עיין לעיל בבמ"ח ס"ק ט'. (באר מים חיים)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.