חשבון נפש: ערב יום הדין יש לערוך חשבון נפש – בציונות הדתית, וברחוב החרדי – טורו של מנחם רהט

חשבון נפש

  • ·       ערב השנה החדשה ויום הדין, יש לערוך חשבון נפש – בציונות הדתית, ברחוב החרדי, ואפילו להבדיל בעולם הערבי *

ערב ימי הדין, בהם בריות ייפקדו ויעברו לפניו כבני מרון, כבקרת רועה עדרו, ועל המדינות ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, נוהגות הבריות לערוך עם עצמן חשבון נפש. מאזן המעשים הטובים מול התקלות והליקויים. מחמת קוצר היריעה לא נוכל בטור קצר זה להקיף את הכל. לכן בחרנו למקד את חשבון הנפש בשלושה תחומים – ואידך זיל גמור. מנהג יפה הוא, וראוי שנחזיק בו כאן ועכשיו, בצאת תשע"ג ובפרוס תשע"ד הבעל"ט.

בבית היהודי

ונתחיל מן הבית היהודי: איך קרה שמפלגה שזכתה בהישג שיא של 12 מנדטים, נכבשה מבית בידי סיעה קטנה, 'תקומה', שמעולם לא העמידה עצמה לבחירות, אבל תמיד תמיד ניסתה לכפות דרכה על אחרים? איך קורה שדווקא כשהבית היהודי בשיא כוחו האלקטורלי, קמים מספר רבנים, שכלל לא הצביעו בית יהודי ואף פעלו לשריפת קולות בהצבעה לטובת 'עוצמה לישראל' וש"ס, מתיימרים להתייצב בראש המחנה ולכפות על מפלגת הבית היהודי את דרכם, ואין פוצה פה ומצפצף? איך קרה שהישיבות כולן הוענשו בשלילת שיעור מבהיל מתקציביהן, עד כדי 70% יחסית לאשתקד?

איך קרה שהגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, שרובו מורכב מנציגי ציבור חילוניים המכירים במסירותם של הסרוגים למדינה, העניק סטירת לחי מצלצלת לציבור הסרוג והעדיף את המועמדים החרדים? איך קורה שדווקא במחנה הסרוג גובר שיעור הרווקות המאוחרת למימדים מפחידים? ועל הכל – איך קרה שגם לאחר 65 שנות פעילות ציבורית, טרם הצליחה הציונות הדתית לייסד שולחן ערוך רלוונטי להלכות דת ומדינה שלא שיערום פוסקי הדורות הקודמים: כיצד מנהלים על פי ההלכה אירגונים חיוניים בשבת ובחג, מבלי להזדקק להתחכמויות ולגויים של שבת: צבא ומשטרה, בתי חולים, מערכת כשרות, תעשיה מתקדמת, תיירות משגשגת, ועוד ועוד.

                                                                           ברחוב החרדי

ומכאן לאחינו החרדים. בעיתוניהם אין למצוא כמובן שום מילת חשבון נפש. שום ביקורת עצמית. הביקורת תמיד מופנית חד-סיטרית החוצה: אנחנו שמן זית זך. רק החילוניים, המזרוח'ניקים, הד"לים, יאיר לפיד "וחבר פוקריו, ההמון הנבער" (כלשונם), הקונסרבטיבים והרפורמים, ובעצם כל מי שאינו מאנ"ש, הם שקילקלו. אצלנו אין עוולות ואטימות, אין רשעות ואכזריות, אין טרור ואלימות. כידוע.  כל זה אינו קיים אצלנו. כידוע. אנחנו, כידוע, לא שמענו על כלל המרפא: "אור השמש הוא אמצעי החיטוי היעיל ביותר".

"אתם רוצים שיבוטלו כל הגזירות ובקלות? – אל תפגינו, ואגלה לכם סוד: אין אפילו צורך להתפלל. יש צורך שנתקן מעשינו, שנקבל על עצמנו, כי מרגע זה ואילך לא פוגעים באף אחד, לא 'לשם מצוה', גם לא לשם 'כבוד התורה', ולא לשם 'חסידות', ובוודאי שלא לשם 'הרבי' ו'הראש ישיבה'. מתקנים את הבין אדם לחבירו. מי שהזיקו לו בפרנסתו, מי שסילקו אותו מעבודתו, דואגים שתהיה לו פרנסה. מפסיקים טרור ואלימות. עוצרים כל דבר שבגדר המעשים הרעים הללו. זו הסגולה הכי טובה להדוף את הגזירות הרעות. כל עוד נמשיך כפי שנהגנו, נסבול גזירות  קשות פי כמה, ובטענות תבואו לעצמכם בלבד".

ברחוב הערבי

ומחלקת אלוקים הקטנה שלחוף הים התיכון, אל העולם הערבי רחב הידיים, שגם הוא אינו מורגל בחשבון נפש מהו. גם אצלם, בכל הצרות והמצוקות, השוד והשבר, שפוקדים את הערבים, אשמים אחרים: העולם הגדול, המעצמות, היהודים, הנוצרים, הכופרים. רק לא הם עצמם.

אבל בכל זאת ניכרים פה ושם ניצני חשבון נפש. מתחילים להבין שבלא חשבון נפש תימשך ההידרדרות לעבר הניוון והדעיכה. הנה חשבון נפש אמיץ,  שערך הפובליציסט ד"ר סלמאן מצלאחה, רק לפני שבוע (הארץ, 27.8.13). לא נגענו. רק קיצרנו.

"כיצד זה שהעולם הערבי, שבעבר הוביל בתחומים רבים, אינו מצליח לצאת מן הנחשלות?… שנים על גבי שנים לומדים הערבים על תפארת עברם ועל גדולת האיסלאם. במשך שנים משמיעים ערבים את הטענה המוטעית מיסודה, שמצבם העגום של הערבים מקורו במאות שנים של שלטון עותמני. המצחיק הוא שבטורקיה טוענים כי הטורקים הם שנשארו מאחור בשל שלטונם על הערבים.

"השיח האינטלקטואלי הערבי מצא עוד תירוצים. הוא הטיל את האחריות על כתפי האימפריאליזם המערבי. לא זו אף זו: מאז אמצע המאה שעברה נוסף דודבדן לקצפת התירוצים. מקור הנחשלות הערבית הוא ישראל, כמובן.

"אלא שהעמים הערביים השתחררו מעול העותמנים והאימפריאליזם מזמן. הם חיים במדינות עצמאיות זה עשרות שנים. קצינים אף הדיחו מלכים וכוננו משטרים שהתהדרו בנוצות ססגוניות של לאומיות פאן-ערבית, סוציאליזם, דמוקרטיה, קידמה וכו'. מי מנע מהם להשקיע בחינוך, לפתח את הכלכלה ולקדם את החברות שלהם? העותמנים שאינם? האימפריאליזם שנסוג? ישראל?

"…דו"חות האו"ם על מצב ההתפתחות האנושית בעולם הערבי, בהשוואה לשאר העולם, חושפים את האמת המרה. אחוז האנאלפביתיות, למשל, הוא מהגבוהים בעולם ושיעור הפוקדים את בתי הספר היסודיים נמוך אף משיעורם בארצות המתפתחות. כל העושר של הנפט קיים רק על הנייר מבחינת העמים הערביים, שכן, התמ"ג של כל ארצות ערב גם יחד אינו משתווה לזה של ספרד לבדה. ההשקעה במחקר ופיתוח בעולם הערבי לעומת שאר העולם, היא מן הנמוכות ביותר.

"מהפכת הידע בעולם אינה מחלחלת אל העולם הערבי. הוא אינו משתתף ברכישת ידע ולא בתרגומו, שלא לדבר על יצירתו. כמות הספרים שמתורגמים כל שנה בספרד לבדה משתווה לכל הספרים שתורגמו לשפה הערבית מאז ומעולם, לפי דו"חות האו"ם. לא פלא, אם כן, שבדירוג האוניברסיטאות הטובות בעולם, אין ולו אוניברסיטה אחת מהעולם הערבי והמוסלמי. לשם השוואה, שלוש אוניברסיטאות ישראליות נכנסו לרשימת המאה הראשונות".

                                                                           *

       דברים בשם אומריהם. אמנם, לא ראי זה כראי זה, אבל צד שווה בהם – אומץ לב, כנות, חשבון נפש, תחילתה של התבוננות מפוכחת בעלילות העבר, הסקת מסקנות וקבלה לעתיד. זה המתכון לשנה טובה ומבורכת, לכלל ולפרט.

       תחל שנה וברכותיה.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. כל הכבוד למנחם רהט שעושה את חשבון הנפש של כולם, של החרדים, של תקומה, וכו', אבל איפה חשבון הנפש שלך שאתה כ"כ מטיף לחרדים לעשות, האם היית חד צדדי בביקורתך כלפי החרדים , למשל.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. טור כל כך הזוי ואדיוטי, ממקורות של 'שאולזון'…… החולה נפש!

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב