אם ברבנים נפלה שלהבת, ופרידה כואבת מהרב בנימין בצרי – טורו השבועי של חיים גריידינגר

שתי פרשיות שבהן נקשרו שמות רבנים מכובדים וידועים בקהלם באחריות למעשים שהשתיקה יפה להם והבושה מרובה בהם, באו לקצן המשפטי השבוע

בתחילת השבוע התבשר הרב עמינדב קריספין, ששימש כרב הראשי של קריית ביאליק והואשם בעבירות חמורות ששהשתיקה יפה להם, כי הוא מזוכה מכל החשדות נגדו מחמת הספק, תוך שהשופט מותח ביקורת על התנהלותה של הפרקליטות בתיק.

ביום רביעי היה זה הרב מרדכי אלון שהתייצב לשמוע את גזר הדין בעניינו, ומקורביו פלטו אנחת רווחה כששמעו כי בית המשפט נמנע מלהטיל עליו עונש מאסר בפועל, והסתפק בשישה חודשי עבודות שירות.

"אני עושה עבודות שירות כבר 40 שנה ואשמח לעשות זאת עד 120", אמר הרב אלון, במה שיכול להישמע כזלזול בעונש. אבל לכולם ברור שההרשעה וגזר הדין כשלעצמם גורמים אכזבה עמוקה מבחינת הרב, עורכי דינו ותלמידיו, שמוסיפים כל העת לטעון לחפותו המלאה.

בניגוד לרב אלון, הרי שהרב קריספין יכול לחגוג בלב שקט השבוע ולזכות לרגעי חסד והתרת ספקות. בבית משפט השלום בחיפה פסק השופט זאיד סאלח כי שלוש הנשים שעומדות במרכז התלונות חברו יחדיו כדי לנהל מו"מ כספי לקבלת מאות אלפי שקלים מהרב כפיצוי, מה שהביא לזיהום חמור של הראיות בתיק. במקביל קבע השופט כי הרב קריספין עשה עליו רושם אמין וזיכה אותו מחמת הספק.

בביתו של הרב ידעו לספר השבוע כי בעבר הוא התבטא ואמר, "אם קיבלתי כזו חבטה, סימן שאני צריך להיענש. אני מתפלל שאני אצא מזה טהור בשביל הילדים שלי, הכלות שלי והנכדים שלי, שאוכל להסתכל להם בעיניים בלי בושה".

בטקס צנוע שנערך בביתו מיד לאחר הזיכוי נכחו מספר מצומצם של מקורבים, בהם הרב דוד אבוחצירא, שנחשב בעיני רבים לרב המקובל החשוב ביותר הפועל כיום בעולם היהודי. אחותו של "רבי דוד", כפי שמכונה הרב אבוחצירא בפי כל, הינה אשתו של הרב קריספין, ולכן היה טבעי כי יגיע לאירוע.

שם, בנוכחות אישים נוספים כאיש התקשורת החרדי דודי זילברשלג וראש העירייה, שמע הרב קריספין כי פרנסי העיר תומכים במינויו מחדש לתפקיד שאותו עזב עקב כתב האישום נגדו. אם המהלך ייצא אל הפועל, הרי שבעבור הרב ובעיקר עבור מקורביו ומעריציו הצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה.

באשר לרב אלון, הרי ששני הצדדים טוענים בלהט לצדקתם, והתחושה היא שקשה לספק אמירה מוחלטת לכאן או לכאן. בנסיבות אלה לא נותר אלא לתמוה מעט על אווירת ה"עליהום" שאחזה בחלק מבני הציונות הדתית השבוע, שסירבו לקבל את הכרעת הדין והביעו אכזבה מכך שבית המשפט נמנע מלהושיב את הרב מאחורי סורג ובריח.

בעניין זה כדאי להזכיר אמירה חריפה של אחד מאדמו"רי חסידות חב"ד, שכיהן בזמן שהשלטון ברוסיה הכריח את היהודים להתגייס בכוח לצבא, ובני הנוער הצעירים נאלצו לאכול בשר חזיר שהוגש להם בחדר האוכל הצבאי. "אתם יכולים לאכול את החזיר כדי שלא תגוועו ברעב", שלח להם האדמו"ר אך הוסיף בציניות, "אבל תימנעו מלמצוץ את לשד העצמות בהנאה".

כך או כך, נראה שרבנים המודאגים מהאפשרות שייפלו קורבן לעלילות שווא, כדאי שיתנהלו באופן שימנע מהם את הגיהינום שהיה מנת חלקו של הרב קריספין. לא לשבת לבד עם נשים הבאות לקבל עצתם, או לחלופין לא לקיים את הפגישות בחדרים סגורים – אלו יכולים להיות פתרונות מסוימים.

במקביל, ייתכן שגורמי הרבנות צריכים לדון בסוגיה ולגבש פתרונות מערכתיים יותר, כמו קוד אתי לקבלת קהל שמבצעים הרבנים, או תיעוד וידיאו של הפגישות ושמירתו לפרק זמן קצוב. אם ברבנים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.

מטה בנימין

אם שמו של הרב בנימין בצרי לא אומר לכם דבר, אתם כנראה לא מתגוררים בדרום ובוודאי שלא בבאר שבע. השבוע הלך הרב לעולמו במפתיע והוא בן 57 בלבד. הרב בצרי היה אישיות מיוחדת, עוף נדיר במתק שפתיו ונועם לבו. בחן גדול הוא הצליח לזכות לאהבתו ואהדתו של הציבור החרדי והחילוני בעיר כאחד. שווה לכולנו להקדיש רגע להיכרות עם הרב המיוחד הזה, שבמשך שנים היה נוהג להיכנס לבית המדרש "בית יוסף" שבנשיאותו בהליכה מהירה מאוד.

כשהתארחתי בביתו לפני כארבע שנים בשבת, שאלתי את תלמידיו לפשר העניין, והם הסבירו כי אנשים קמים לכבודו כשהוא נכנס ו"לא נעים לו". פעילות חברתית-תורנית רבה ביצע הרב בעשרות השנים שבהן פעל בבירת הנגב, אבל גולת הכותרת הייתה ללא ספק האירוע השנתי שקיים מדי שנה בשנה באצטדיון הכדורגל בעיר.

בעשרת ימי תשובה המפרידים בין ראש השנה ליום הכיפורים הוא אסף עשרות אלפים מתושבי באר שבע למעמד אדיר של תפילת הסליחות ברוב עם. התארחתי פעמיים באירוע, וההתרשמות הגדולה שלי ושל רבים מחברי הייתה דווקא מתחושת ה"ביחד" המדהימה שהורגשה שם. חילונים וחרדים, דתיים ומסורתיים, חברו להם לשעה קלה, מצטרפים למנהג המסורתי היפה ומנצלים את האירוע לחשבון נפש אישי ולהגדלת האחדות בעם. "האויבים שלנו לא מפרידים בינינו וזוממים להשמיד אותנו ללא הבדל. ראוי שגם אנחנו נדע להיות לפעמים מאוחדים", נהג לומר הרב בכל הזדמנות.

השבוע, באוהל המנחמים הגדול, ההמונים מקרב תושבי העיר והאורחים מחוצה לה היו המומים וכואבים. הרב יוסף חיים בצרי, בנו של הרב שמצא את עצמו בן לילה ממלא את מקומו של אביו אחרי שהוכתר ליורשו במסע ההלוויה, חיבק את הבאים הרבים והבטיח להם כי "השם יעזור".

ככל שהדברים תלויים בו ובחסידיו הרבים של הרב, גם בחודש תשרי הבא יגדשו ההמונים את האצטדיון העירוני, כך שגם מלמעלה יוכל הרב בצרי המנוח לראות שהמסורת שייסד ממשיכה להתרחש בבאר שבע, ולחייך לעצמו עוד חיוך אחרון של אהבה ונתינה.

טורו של חיים גריידינגר התפרסם בסופהשבוע.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.