יהדות התורה: שמונה מי יודע / יאיר שטרן

ממתי מערכת בחירות נפתחת בנתניה ומהו נשק יום הדין של דגל התורה? על הדלת המסתובבת בש"ס ומה שיקרה עד שלשמאל יהיה בנט נחרץ משלו. טור פוליטי מושחז של יאיר שטרן

אנשים רבים שנחשפו לדיווחים שזרמו מאירוע פתיחת מסע הבחירות של דגל התורה שהתקיים בחמישי האחרון, שפשפו את עיניהם בתדהמה. כל מי שמחזיק בזיכרון פוליטי סביר ומעלה, התקשה להיזכר מתי נמדדה כמות כזאת של פרגון לצד שינויי סדרי בראשית, בתנועה הליטאית, העניינית והשמרנית.

מושאי הפרגון: המארח הרב אליעזר סורוצקין וארגון הקירוב הנודע שלו, שבמשרדיו נורתה יריית הפתיחה למסע הבחירות. במפרגנים: צמרת דגל התורה על שלושת חכי"ה העומדים ודורשים בשבח תנועת התשובה, ארגון 'לב לאחים' ומנהלו הדגול. הגדיל לעשות ח"כ יעקב אשר, נואם מכובד ומכבד בדרך כלל, שבפרץ זחיחות ציטט בפרפאזה את איומו הנודע של בגין לאסד על "יאנוש ורפול המוכנים": "לפיד היזהר, הרב סורוצקין מחכה לך" קרא אשר. לא דווח על נפגעים, אבל מסתבר שאכן שר האוצר לשעבר היה נוקט משנה זהירות מכאן ולהבא, אלא שלמרבה הצער הוא לא היה באזור לשמוע את האזהרה הנחוצה.

והשינויים? מעבר לכך שלראשונה נפתחה מערכת הבחירות, במשרדי ארגון קיים שאינו מזוהה פוליטית (על כל פנים עד לשבוע שעבר), במקום במטה מרכזי כזה או אחר – דבר חסר תקדים בפני עצמו – ומעבר למחמאות ולכתרים שנקשרו שם לתנועת התשובה ונושאי דגלה, היה שם פרט מעניין נוסף: בחדר נכחו כל רכזי ובכירי 'לב לאחים' בלבד. מקומה של הגברדיה המוכרת של דגל התורה נפקד (אל דאגה. עוד יוקמו מטות ויינשאו נאומים וישבו עסקנים לבטח במטותיהם). למעשה, נפתחה מערכת הבחירות באירוע סטרילי לפעילי הארגון נטו.

בכך, נחשף לראשונה, הנשק "שובר השוויון" של דגל התורה, שבניגוד לאחותה החסידית היושבת לבטח, הולכת לראשונה מאז הקמתה לאבד קולות ליטאים במערכה ארצית. ובמין תזמון הזוי, לפי התסריט המסתמן על פיו יימנעו אנשי הפלג הירושלמי ויגרמו לשרפתם של בין חמישה עשר לעשרים אלף קול (הם כמובן מדווחים על יותר), מי שתינזק מכך באופן ישיר – מלבד כלל הנציגות החרדית – תהיה תנועת האם הליטאית, שעלולה למצוא עצמה עם שני נציגים בלבד.

במילים אחרות: מקומו של יעקב אשר – מבחינה מספרית, בניתוח על בסיס הבחירות הקודמות – הוא חסר סיכוי. במטות הפילוח, שם המספרים והמדדים נבדקים שוב ושוב, מוכנים לחתום על השביעי הרגע. הווי אומר: יבטיח להם אליהו הנביא את צילום המצב הקיים, לפיו יש שבעה מנדטים ויעקב אשר בפנים, והם מוכנים לסגור הרגע את המטה על מנעול ובריח, בתחושה של אנשים שקיבלו נס משמיים שאין לבדקו בכלים טבעיים. אז נכון שקיימת תזוזה מסויימת מכיוון ש"ס החבולה ונטולת העטרה ליהדות התורה, אולם מי יתקע לידיהם של אשר וסורוצקין כי קולותיהם של מאוכזבי ש"ס יספיקו לעמוד בפרץ ו'לסגור פינה' של שני מנדטים תמימים?

אם כן, ישאל הקורא הנבון את עצמו, מהיכן הפימפום התקשורתי-ליטאי על המקום השמיני הריאלי? ומדוע המערכת המפלגתית יוצאת מגדרה כדי לחבק את איש ה'קירוב' מנתניה?

התשובה נעוצה בראשית הדברים. לאירוע הפתיחה שנערך בנתניה, לא הובאו אנשי "לב לאחים" כדי להיות קהל מעודד למנכ"ל המסור, אלא עבור הרבה מעבר לכך. נערכה שם ישיבת עבודה ארוכה שסיכמה שבועיים של דיונים בלתי פוסקים, במהלכם הסתנכרנה המערכת המשומנת של 'לב לאחים' על היעד החדש: הבאת קולות ליהדות התורה ממעגלי מצביעים לא שגרתיים.

מלאכת ההתארגנות קלה: פעילי הארגון נמצאים בקשר הדוק עם אלפי מצביעים פוטנציאליים, במצטבר. אליהם יש להוסיף בני משפחה וחברים שפעמים רבות – מטבע הדברים – מודעים לפעילות ואוהדים את הארגון.

ההערכה ב'לב לאחים' היא שהארגון יוכל לשמור על אסטרטגיה של "לא פוליטי" ולבקש מהמעגלים הנזכרים תמיכה במנכ"ל האהוב, כהכרת הטוב על הפעילות לה הם זוכים. הרשימות נמצאות, הקשר קיים באופן שוטף בשיעורי התורה ובתהליך הליווי, תשתית ארגונית ומערכת פעילה ומתפקדת של משימות וביצועים קיימת. כל שנותר הוא להוריד את ההוראה בשרשרת הפיקוד של רכזים אזוריים – רכזי ערים – פעילים – מתנדבים והרי לכם מאגר חדש ובלתי נדלה של מצביעים לדגל התורה.

מטות אלו, שכבר זכו לשם "מטה המנדט השמיני", מוקמים ממש כעת בפריפריה על שלל שלוחותיה, במעוזים שבהם 'יהדות התורה' רחוקה מלהיות שם מוכר, בוודאי כל עוד שאין לה קבוצת כדורגל משלה. הכספים הם מתקציב הבחירות של 'יהדות התורה', ההפעלה היא בלעדית של אנשי השטח הוותיקים של "לב לאחים".

כאן אולי המקום לסנגר על הפומפוזיות הנ"ל של אשר. מה לנו כי נלין על שליח ציבור (מוצלח ללא ספק) שעתידו מתנדנד, על כך שכשהוא פוגש בקרש הצלה הוא מתרגש מעט? עד לפתיחת הקלפיות איש אינו מוכן להתחייב על התוצאה, אבל בלילות קשים יעקב אשר חולם על ה'תנזים' של סורוצקין ועל גדודי מצביעים הנשרכים בעקבותיהם אל הקלפי. זו התקווה האחרונה של אנשי דגל התורה.

הנס הוא, שסורוצקין עצמו מאמין בסקרים האופטימיים, שחלקם צופים שמונה מנדטים ובטוח שהוא ממקסם את סיכויו-שלו בפעילות הזאת. בשבועיים האחרונים הוא יורד לשטח, מעורב באופן אישי בהקמתו של כל מטה מהסוג האמור ומדהיר את גייסותיו להסתערות על מעוזים מסורתיים במוטיבציית-על ובאופטימיות שמפליאה את אנשיו, שמקווים שהם לא הופכים במעשיהם את יעקב אשר לצדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים. קלפיות לוד, טירת הכרמל, אור עקיבא ושדרות, יגידו אם המהלך נשא פירות ואם יהיה בהם כדי חלוקת אוצר בית דין למועמדי 'דגל' המתוחים.

אליעזר סורוצקין - רחב

הקמיעות השקופים

גם חבר החדר לשעבר בפנימייה של חברון, אריה דרעי, מניח את כל הז'יטונים בקרב משמעותי ונטול תירוצים. אמנם הרשימה לא עמוסה בכוכבים, בוודאי לא במקומות ריאליים על פי הסקרים, אבל עבור דרעי, שקיבל רשימה מלאה באנשים שלא הרגישו מחויבים לו, גם להתפטר מניסים זאב במהלך מהיר יחסית זה לא דבר של מה בכך.

'המועצת' מגבה, אלי ישי רועה בשדות הישיבות התיכוניות והגרעינים התורניים, ודרעי, הסוליסט המושבע שחלומו התגשם והוא חזר לעמוד בראשות ש"ס לבדו, כבעבר, נפנה ליישם חלום נוסף: מפלגה חברתית מוצהרת, הפונה לכלל השכבות החלשות.

הרעיון מתגלגל אצלו כבר שנים, עוד מימי הגלות הפוליטית הארוכה בשנים שלאחר הכלא, ועכשיו זאת ההזדמנות. הקמפיין המבריק של השקופים גנב את סדר היום החברתי במידה רבה, ובשבוע האחרון ניתן לשמוע בתקשורת את דרעי מוזכר בנשימה אחת עם כחלון, כשתי האופציות החברתיות העומדות על הפרק.

איך הקמפיין המוצלח והמדובר לא מזניק את ש"ס בסקרים (6-7 ברוב מוחלט של הסקרים, עם רוב ל- 6 )? בש"ס יגידו שהסוקרים אף פעם לא מזהים אותם בזמן. אפשר להתווכח עם הטענה הזאת בכמה אופנים, אבל תספיק העובדה שגם לפני קמפיין השקופים אלו היו המספרים בסקרים.

אחת הסיבות הריאליות יותר, היא ככל הנראה שיטת ה"דלת המסתובבת" אותה למד נפתלי בנט על בשרו במהלך פרשיית אלי אוחנה: הקמפיין הנועז מצרף קהלים חדשים (במקרה של ש"ס: מסורתיים/חילונים חברתיים/מזרחיים/מצביעי כחלון – כל התשובות נכונות), אבל חלק מהגרעין הקשה של המצביעים נבהל מהמסרים המופצים כלפי חוץ, לא מוצא את עצמו מזדהה איתם והולך לחפש לעצמו בית אחר.

האברך הספרדי הממוצע ממודיעין עילית ומבני ברק, לא מתעלף על הדרישה להקצאת 7.5% אחוזים מכל תוכנית בנייה לדיור הציבורי ומתחיל לחשוב על הצבעה ליהדות התורה, שדואגת לקצבת הדתות המקוצצת שהוא מקבל בכולל. אם במהלך קריאת הקטע הקודם שאלתם את עצמכם כיצד יש סקרים הנותנים ליהדות התורה 8 מנדטים – זאת כנראה התשובה.

מצד שני, צריך לתת צ'אנס, מי יודע. תדמית לא משנים במחי סיסמה אחת. להפוך מפלגה סקטוריאלית לכתובת לכל הארגונים החברתיים בישראל, זהו תהליך שלא יקרה ביום אחד, גם אם יחלקו בו ממש הרבה פיתות. אולי עוד התחייבויות מפורשות של דרעי בנושאים חברתיים ("תתפסו אותי במילה" הוא מציע באומץ לעיתונאים כשהוא מתחייב בנושא, ומחזיר בכך לשידור חלק נכבד מהקסם וה'קוליות' שהפכו אותו בעבר לכוכב תקשורת), יתכן שהטמעת המיתוג דורשת עוד חשיפה ללוק החדש נטול העניבה (כחלון מחייב את החברתיים), שלא לדבר על החפתים שנעלמו כליל, ואולי זה יתפוס. אולי עוד בסוף יתברר שמכונת המנדטים של דרעי לא החלידה וההליקופטר של 92, הקמיעות של 96 וה'אני מאשים' של 99, הם – הם הפיתות של 2015. הלוואי.

שקופים ש"ס

טורייתו אומנותו

התחושה החמוצה בסיום "צוק איתן" לצד משבר הדיור, השפל ביחסי החוץ כשבמקביל קורסת מערכת הבריאות, הרשימה הדהויה-משהו של הליכוד והקמפיין החלול מכל אמירה או מסר שבשיאו הסרטונים המביכים של נתניהו – נראה כי שום מחדל מהרשימה הזאת כבר לא הולך להשפיע על התוצאות. לפי המסתמן, בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. הסיבה היא, ככל הנראה, שמתברר סופית שהנרטיב שהציבור הישראלי אימץ לעצמו עבור מנהיגיו, כולל שיער לבן וקול בס.

נתניהו נראה שם מצוין, מוכר, טבעי. כמו הגבאי הוותיק של בית הכנסת שכולם מלאים טענות כרימון על תפקודו, אבל הוא כל כך מזוהה עם המקום עד כי יש תחושה שאם הוא יפרוש קירות המבנה יסרבו להחזיק את התקרה ויקרסו מיידית.

האמת, שעד שיקום למחנה השמאל איזה בנט נחרץ ותקיף משלו, יש תחושה שזה יישאר כך לעד. הרצוג לא מצליח לספק את הסחורה. משהו שם לא עובד, לא קורה. לא מספיק נחרץ. השאלה היא האם נשאר עוד שפן כלשהו בקמפיין של המחנה הציוני, דרכו יוכלו לפרוץ את תקרת הזכוכית הנדרשת להובלת גוש בזמן שנותר עד הבחירות. משהו התחיל, התחיל טוב אפילו, ונתקע. הסקרים האופטימיים ביותר דיברו על סביבות 24-25 מנדטים. זה יפה, אבל פשוט לא מספיק בשביל גוש. ליברמן, הסיסמוגרף הפוליטי החד באזור הבין את רוח הדברים וכבר הודיע כי ימליץ על נתניהו. הסיפור של "רק לא נתניהו" מתחיל לאבד רלוונטיות.

שאלתי השבוע אסטרטג פוליטי ותיק  מה היועצים של הרצוג יכולים עוד לעשות כדי לשבור את הסטיגמטיות שלו כחנון האזורי. הוא אמר שכבר חשב על השאלה הזאת בעצמו. "טוריה" הוא ענה, "ראיון עומק עם צילומים בלעדיים שלו עומד בחצר הביתית בשרוולים מופשלים שחושפים ידיים חזקות, מחזיק טוריה ועודר במרץ. עדיף עם זיפים. אתה מבין? אנשים לא רוצים להצביע לו כי הוא לא נראה איש רע וחזק מספיק. הוא לא נראה פוליטיקאי".

"נו", הקשתי. "למה הם לא עושים את זה? אין שם אף אחד שיכול לחשוב על כזה מיתוג"?

הוא שתק כמה שניות לפני שענה. "אני פשוט לא בטוח שיש לו בכלל ידיים חזקות" אמר לבסוף.

צילום: פלאש 90
צילום: פלאש 90

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אין סכוי לא שמיני וגם לא לשביעי…שישי מתנדנד…. והכל עונש משמים על הפגיעה במרן שר התורה הגר״ח קנייבסקי שליט״א על כך שזרקו את שליחו הרב אברהם רובינשטיין……וגם עכשיו אינם מתחייבים למנותו ראש העיר בעתיד….. מרן כועס וכפי הנראה לא יחתום בכרוז על הבחירות עד שיקבל התחייבות בעניין ..וזה כל הסיפור הגדול מאחורי כל התמיהות…

    ממקורב מאד למרן |
    הגב
  2. חבל שזיכרון קצר לנו, במערכת הבחירות הקודמת רובם של אנשי הפלג לא הצביעו ליהדות התורה משום שכרמל נזרק מדגל, תשאלו כל עציץ ממסורת התורה ב4 עיניים והוא יאמר לכם אכן. ועם כל זאת נכנס השביעי ברווח.

    כרמלי, מסורת התורה |
    הגב
    • נחמת הדיוט!!!!!! כולם עבדו בכל המרץ…….והיום מרגישים נבגדים …כי נמכרו בוועדת שקד- למלאות מיכסות ויעדי גיוס, וברור שאין סכוי שיצביעו שוב לנציגים שמכרו אותם- בני הישיבות-בני התורה. לחוק הגיוס -השמד

      משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
      הגב
      • כנראה חסר לך בהבנת הנקרא, חזור לגמרא, עזוב את הכביש, לא יצביעו שוב כי לא הצביעו גם בפעם קודמת,

        מסורת התורה |
        הגב