הבנים שאיבדנו והעם שקיבלנו / יהודית יפרח בטור עצוב ומיוחד

"הקב"ה לא עובד אצלנו, שלא תשבר אמונתכם, אם חלילה, לא נתבשר בבשורות טובות" יהודית יפרח בטור רווי כאב, על "אימהות האמונה" ועל שלושה בנים שאיבדנו ועם אחד שקיבלנו

ישנם רגעים בחיים שאנחנו בוחרים שלא לדמיין, על מנת שלא נצטרך להתמודד איתם, אבל זה הגיע, הרגע הזה, ממנו כולנו חששנו, מהתחושה הקשה הזאת שממנה ברחנו, לא רצינו שהיא תתפוס אותנו, הדחקנו, קיווינו, התפללנו. וכמה אירוני שביום הח"י לחטיפה אנו מתבשרים בבשורה ההפוכה, בבשורת המוות. בכל יום בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים "מלך עוזר, מושיע ומגן", ומשום כך, אין ברצוננו, לחשב חשבונות שמים, אלא יש כאן אמירה ברורה, לדעת שישנה כאן הגנה שלא תמיד אנו רואים אותה. זהו עם ישראל- החיים והמוות שזורים אצלנו בד בבד.

18 ימים של אחדות עצומה שמרקיעה שחקים, תקווה גדולה לשובם של הבנים, נפגשים עכשיו פנים מול פנים עם הקושי, עם השכול הלאומי והכאב.

עם ישראל יצא לפני 18 ימים למבצע חיפוש הבנים, לחפש את הילדים (אוח כמה כאב יש במילה לחפש, דווקא ביום שמאות אלפי ילדים ונוער יוצאים לחופש הופסקו החיפושים, אחר ילדים שכבר לא יהיה להם חופש), יצאנו לחיפוש שלושה ומצאנו עם שלם.

חיינו בכפיפות קומה הזדקפו אל מול אחוות העם, בכינו בלב נשבר וקיבלנו לב רחב אוהב ענק, באנו לחזק את אמהות החטופים ויצאנו מהם מחוזקים, מאמינים, מקווים.

בכל אחת ממלחמות ישראל, נוצרו ססמאות שמלוות אותנו הלאה, כל מלחמה הטביעה את חותמה במשפט מסוים, במלחמה הזאת בה הלב הפסיק לפעום מדאגה, הוטבעה סיסמא אמיתית: אחדות! שייכות! אמונה! בימים אלו בהם העיניים נישאו בציפיה לבשורה טובה , רצנו אחרי כל שבב של מידע, רצינו דבר אחד – להתחבר!

מטבעם של דברים, שככל שעוברים הימים הם הופכים לפחות חדשותיים, במקרה הזה כל יום שעבר הורחבו השורות, שגרת החיים סרבה לחזור לשגרתה, עיני כולם היו אל מול הנערים, ללא הבדלים, פשוט, כי כולנו יהודים.

לנצח תיזכר עמידתן האיתנה של אמהות הבנים, שתקראנה 'אמהות האמונה', כמה עוצמה בכמה אמונה עומדת אימו של נפתלי מול קבוצת ילדים בכותל המערבי ומבקשת מהם, בעצם, המילה בקשה ממעיטה מעוצמת האמירה, היא ממש התחננה: "הקב"ה לא עובד אצלנו, שלא תשבר אמונתכם אם חלילה, לא נתבשר בבשורות טובות"- אין מילים!

הגאולה הזאת שאנחנו מצפים לה למעלה מאלפיים שנים, הייתה כל כך קרובה, היא דפקה על הדלת ואנחנו כעם הצצנו, נדחפנו, רצנו ורצינו לפתוח את הדלת לרווחה , התחננו בפניה שתכנס שתביא עמה את בשורת השבים, הם לא שבו אבל אנחנו בזכותם שבנו אליך ריבונו של עולם.

הלב הטהור הזה שבראת אלוקים לעם שלך, כל כך התרחב בימים האחרונים, הבנו אבא, אתה רוצה שנבקש את הגאולה מתוך הלב עמוק פנימה. הפנמנו. בקשת גאולה ומשיח חייבת לבוא מהלב, היא לא יכולה להגיע ממקום רק של שכל כי אז יבואו איברים אחרים ויאמרו שהשכל כפה עליהם, אבל כשהלב רוצה כל האיברים מקבלים ממנו, ואז כולם יחד באותה אחדות שהייתה אצל כל העם, כך גם כל הגוף זועק לגאולה אמיתית.

אייל גיל-עד ונפתלי, חטפו אתכם, הייתם שליחים בחטיפתכם, למחטף הגדול שהעם הזה עשה עם עצמו, זה לא היה קורה בלעדיכם, היום כל האברים עומדים בכפיפה אחת עם הלב וזועקים אבא, לקחת את הבנים- תן לנו את הגאולה.

קטונתי מלבוא ולכתוב על שלושת הילדים בזמן עבר, אבל אבקש את רשותכם להיות פה ולפנות לאבא שבמרומים: נכון, אבא לא חייב להגיד כן לכל בקשה שלנו, הילדים, אבל בבקשה, אסוף את מאות מליוני התפילות את אינספור מזמורי התהילים, את כל הבקשות והתחינות, את קדושת הקבלות והמעשים טובים, את בכיים של תינוקות של בית רבן הרכים, שזור את זה בכתר ענק ותניח את זה על ראשם של הילדים, בשם כולנו אבא, תאמר לבנים האלו תודה!

משפחות שער, יפרח ופרנקל לימדתם אותנו פרק חשוב בחיים, לימדתם אותנו ערכו של המושג לחכות, לחכות לילד שיחזור מבית הספר לומר לו כמה אנחנו אוהבים אותו, לימדתם אותנו לדעת להעריך את מה שיש, נתתם לנו את הזכות להבין מה זה להאמין!

נשמות טהורות געו בכיסא הכבוד והיו מליצי יושר לעם המיוחד והמאוחד הזה בתפילה וכאב שנישאר מאוחדים בשמחה ובטוב, וביחד נזכה לשמוע את שופר המבשר!

(גילוי נאות: למחרת חטיפת הבנים כתבתי טור שביטא את הכנסת השבת הכואבת בצפיה לשובם, יחד עם זאת כתבתי טור מיוחד ליום שובם, טור שמח, טור מלא שמחה והודיה ,הטור נשמר במגירה ליום שחרורם, לצערי אתמול בערב הטור נגנז ואת מקומו תופס טור זה, רווי עצב, כאב, תחושת אובדן, מין טור ששייך לזמן אלול, אלול של חשבון נפש לאומי, אלול של התעוררות אמיתית, אלול שהקדים את עצמו בחודשיים).

הכותבת יהודית יפרח היא בעלים ומנכ"ל של משרד הפרסום "מותג בפרסום".

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. נצח ישראל לא ישקר, עם ישראל חי וקיים וכל מילה נוספת מיותרת!! מרגש מאוד!!

    הדר |
    הגב
  2. שנזכה לשמר את האחדות הזאת, שהיא לא תתפוגג עוד לעולם!!

    מעלותית |
    הגב