יום הזיכרון שלי • טור אישי

תושב חרדי משכונת בית וגן הסמוכה להר הרצל, שכנם של החיילים הקדושים שנפלו במלחמות, בטור זיכרון מרגש לדמותם של החיילים והקרבנות שנפלו במהלך 70 שנות מדינת ישראל

עוד שחר של יום חדש, עוד שמש שמפציעה, מתייצבת ומחבקת. עוד יום שגרתי של ילדים שקצים משנתם, לצד הורים אוהבים, וכשילקוטיהם על שכמם צועדים אל עבר כיתתם, ללמוד, להחכים, לשחק, להשתולל ולשוב בתום יום לזרועותיה של אמא, לאחים, לאחיות, לשכונה, לאופניים החשמליים ולשאר הצעצועים.
כמה טוב שבאת יום נוסף…

אך השמש שזרחה והאירה, לא לכולם חייכה והמתיקה.
די להאזין למעט הסיפורים על אותם ילדים, אותם חיילים, אלו שנטבחו, אלו שנרצחו, זה שנפל בשדה הקרב וזה שנגדעו חייו.
על אותו חייל שכדור המרצח פילח את גופו, על אותו אזרח שמחבל שפל שהפעיל עליו את המטען ופרחה נשמתו, על אותו נער שנדרס על ידי בן עוולה באחת הטרמפיאדות, על אותם נערים שנרצחו בדם קר כשעלו אל מותם באחת הכיכרות, על האמא וזעקותיה שוברות הלב שחיי בנה נגדעו באכזריות בשדה הקרב, על סיפורי האב על בנו האמיץ שנחלץ לסייע לחבריו הלכודים בין שריקות הכדורים בתנאים תת אנושיים ותחת אש כבדה, שנורו ע"י המחבלים, על האחות היתומה שמבכה את מות אחיה, על האמא שמספרת איך חדר בנה נשאר כמות שהיה מאז נפילתו באחד הקרבות או באחת המלחמות ומאז מסרבת לסדר על מנת לנצור את זכרו בכל פרט ופרט, פינה ופינה, זיכרון וזיכרון…

על אלו שהלכו ולא ישובו באירועי טרור שונים ואכזריים, על תינוקות שנטבחו בעוד הם ישובים בעגלותיהם, ועל האמא שבאומץ רב הגנה על ילדיה ועולליה ומנעה מהמחבל צמא הדם לחדור את תוך ביתה ולחולל בילדיה הרג, רצח הרס וחרפה.

בהר הרצל הכ"כ סמוך לביתי נחים כעת בשקט בשלווה ובדממה אלפי חיילים, מפקדים צעירים ומבוגרים, אלו שהכרנו, אלו ששמענו, אלו שליווינו, אלו שבזכותם אנו חיים, אלו שחרפו נפשם בעד הגנת המולדת, אלו שנעקדו על מזבח ה׳, אלו שאילולי נחישותם והקרבתם כלל לא ברור שאנחנו היינו כאן בחיינו, בעיסוקינו, בבניית משפחתנו ובהנחלת הערכים לדורות הבאים.
חיילים יקרים, קדושים וטהורים, חללים שמקום קבורתם לא נודע, שבויים שטרם נחלצו ממקום שביים, נעדרים שמקום הימצאותם אינו ידוע – את חיי אני חב לכם, בזכותכם אני חי, בזכותכם אני קיים, בזכותכם אני יהודי גאה, איש מאמין. עליכם אני מתפלל. לעילוי נשמתכם אני מקדיש את לימוד התורה. ואתם, קדושי עליון, בטח יושבים שם בשמים תחת כיסא הכבוד, סמוך מאד לאבותינו הקדושים, לאימותינו הצדקניות, לגדולי ומאורי האור של העם היהודי לדורותיו, לששת מליון העקודים שנטבחו בשואה האיומה.

השתדלו והרבו תחינה לפני ריבון העולמים שיצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות, מחלות איומות, טרגדיות ואסונות, כי בכוחכם לפעול לשנות ולהמטיר עלינו שפע של שמחות, בשורות ושמועות טובות הצלחה וברכה.
בשעה 11 תישמע צפירה, ולכבודכם אעמוד ואתייחד ולעילוי נשמתכם אמלמל פרק תהילים או משנה, שתהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים, שנדע רק שמחות, חיים יפים ומאושרים…
כי בליבנו אתם תמיד נצורים, עליכם תמיד חושבים. לאלו שהכרנו מתגעגעים, ושובו אלינו בתחיית המתים…
על אלה אני בוכייה עיני ירדה מים.
זוכר תמיד.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. וואו מדהים, פשוט מדהים!!! איזה עוצמות קדושות יש במילים אלו.

    יישר כוח!!!

    דודי |
    הגב
  2. אין מילים

    איזה מרגש!! מנוסך כל כך יפה ומדויק, יהי זכרם של החיילים ברוך

    מיכאל |
    הגב
  3. מרגש מאוד!!!!!

    איזו כתיבה יפה! ביטאת את הרגשות של הרבה מאמינים כמוך, יהי זכרם ברוך של החיילים הקדושים.

    שני |
    הגב