יוצר "כיפת ברזל": "צה"ל לא צריך לגייס את החרדים בכח"

מיוחד ל'אקטואליק': יואב שוטן-גושן, מיוצרי הסדרה החדשה על החיילים החרדים, בשיחה מרתקת על הסדרה, על התחקיר ועל הדעה שגיבש לעצמו בנושא צה"ל והחרדים

למחרת שידור פרק הבכורה הכפול של הסדרה העלילתית החדשה "כיפת ברזל" (קשת) על סיפורם של החיילים החרדים וההתמודדויות שהם עוברים, יואב שוטן-גושן, מהיוצרים והכותבים הראשיים של הסדרה, נשמע מרוצה ולא חושש להתעמת עם הביקורות שנשמעו כלפי הסדרה, וגם מסביר את החלקים השנויים במחלוקת בסדרה שנעשו משיקולי דרמה.

הכל התחיל כאשר לפני שלוש שנים שמע גושן – כמו כל האזרחים בישראל – את הדיווחים על ההפגנות על תקיפות החיילים וקריאות הגנאי כמו "חרד"קים" כלפי חיילים חרדיים. נקודת ההנחה שלו היא שאנשים במקורם לא רעים. הוא רצה להבין מה באמת עומד מאחורי הדיווחים המזעזעים והחל לבצע עבודת תחקיר עיתונאית, כאילו הוא הולך לצלם סרט דוקומנטרי-תיעודי. הוא ערך שעות של שיחות בלתי אמצעיות עם מתגייסים חרדיים, רבנים, ועם חרדים סתם, כאלו שהמשיכו ללוות אותו גם לכל אורך הסדרה וחלקם חבריו עד היום, הרבה אחרי שהצילומים הסתיימו.

"חד משמעית: המטרה היא להביא את הסיפור שלהם", פותח שוטן-גושן את הראיון בתגובה לשאלה האם יש מטרה ליוצרים להביא את סיפורם של החיילים החרדיים מעבר לעשייה קולנועית. "הסדרה קיבלה השראה מהאקטואליה, אבל צריך להבדיל בין חדשות לבין דרמה ולבין סיפורים על המסך.

שינה את דעתו על גיוס החרדים. שוטן גושן (צילום: פייסבוק)

"לפני חמש שנים יאיר לפיד נבחר לכנסת והצהיר על גיוס חרדים והרחובות בערו, המון הפגנות, ומאז שזה התחיל זה לא שקט. גם עכשיו זה ממשיך.

"בכותרות יש משהו מאוד מתלהם שמציגים את החרדים בצורה מאוד שלילית, פרזיטים, אנשים שלא נושאים בנטל האזרחי. היה המון אנטגוניזם. אותי מאוד עניין עכשיו לראות מה הסיפור באמת. יש לי איזושהי נקודת הנחה שאף בן אדם הוא לא רשע. יש אנשים שמתגייסים, יש אנשים שלא מתגייסים, ומאוד סיקרן אותי לפגוש אותם ולשמוע את הסיפורים שלהם.

 

"הפכתי לחבר של לא מעט חרדים"

"בשלב הראשון", הוא מספר, "יצאנו לתחקיר עיתונאי/ דוקומנטרי. נפגשנו עם המון חבר'ה שהתגייסו וכאלה שלא, עם רבנים. זה היה עיקר העבודה בהתחלה, והאמת היא שגם לאורך כל הדרך כי הם נשארו בקשר וליוו אותנו. סוף סוף פגשנו את הסיפורים האמיתיים שמאחורי הכותרות המתלהמות, וזה היה פשוט מרתק.

"גם אני, כחילוני, פתאום אני פוגש אנשים שלא היה בינינו שום דיאלוג ועכשיו הפכנו לחברים, ואני מגלה שהדרמות של החיים שלהם ושלי הן אותן דרמות.

"במשפחה חרדית ילד יכול להתגייס, וזה מאוד לא מוצא חן בלשון המעטה בעיני המשפחה, ההורים והקהילה, אבל גם למשפחה החילונית יש משברים במשפחה, וזה מאוד מעניין למצוא גם את הדמיון וגם את השוני, וזה מה שחיפשנו – את הסיפורים האוניברסליים".

לשאלה אם הוא חווה שינוי בתפיסה כלפי המגזר החרדי בעקבות הסדרה, משיב גושן: "ודאי. תראה, אחד החברים שעבדו איתנו הוא חרדי ליטאי שהוא בוגר של נצח יהודה והוא היום ממש חבר שלי וכיף לי לדבר איתי.

"אני מגיע ממשפחה חילונית, ומבחינתי בעבר – צריך לגייס אותם, אבל היום, אחרי שלוש שנות העבודה בסדרה, אני אומר את ההיפך: אני היום לא מאמין ברעיון שצריך לגייס אנשים בכוח, אני לא מאמין שזה אפשרי בכלל, ואני חושב שהצבא והמדינה בעצם לא מבינים בכלל את הקשיים שיש לחבר'ה הצעירים האלה. הם אנשים שנקרעים בין הפטיש לסדן, המדינה לא מבינה אותם והצבא לא מבין אותם, אבל יש לי גם ביקורת גם כלפי הקהילות החרדיות. הסדרה מנסה להבין ולבקר את כולם במידה שווה".

קונפליקטים תוך חרדים על הטלויזיה החילונית. השחקן הראשי של "כיפת ברזל"

האמירות האלה מפתיעות, ולא פחות ייתכן שגם יכעיסו את המגייסים החרדיים. אלו שמרכזים את הגיוס החרדי לצה"ל יטענו שזה לא נכון, שהצבא כן מבין וערוך לקלוט חרדים. אבל גושן לא חושש מהביקורת בנושא. "צריך לומר את האמת. סדרות טלוויזיה ודרמה מחפשות את הקונפליקטים ואת הבעיות. אף אחד לא עושה סדרה על אדם שקם בבוקר, הלך לישון בערב והכל בסדר. סדרות נוטת להתמקד בבעיות הקשות שמתעוררות בחיים. אם מישהו יגיד שהכל מושלם אין לי בעיה להתעמת איתו, ולספר לו מקרים שפגשתי שבהם צצו קונפליקטים. אני מסכים שהיום המצב מאוד חיובי, ויחד עם זאת עדיין יש קשיים. האוכל כשר למהדרין ואנחנו לרגע לא מפקפקים בזה, יש הפרדה, אבל סתם דוגמא, גילינו שההפרדה לא תמיד מוחלטת. יש פה ושם סיפורים שבהם לא הכל סטרילי. אבל אני חושב שגם בישיבה לא הכל סטרילי".

גושן אומר: "אנחנו בסך הכל מנסים לספר סיפור מרגש, שמתבסס על המציאות שפגשנו. ראיינו אנשים, ובהרבה מקומות פשוט לקחנו את הסיפורים שלהם ועיבדנו אותם לדמויות פיקטיביות. אבל זה בעצם סוג של מסמך כמעט עיתונאי מבחינתנו".

גושן, מימין, בפרמיירה של הסדרה, השבוע

 

צועדים בעקבות שטיסל?

גושן מתייחס להשוואת הסדרה ל"שטיסל" וטוען שהשוואה שגויה. "האמת שהיא שזה בעיניי שגוי לחלוטין", משיב גושן. "אם היו שואלים אותי במה שונה 'שובר שורות' מ'בית הקלפים' (שתי סדררות אמריקאיות) לא הייתי מבין את השאלה. שתיהן על אמריקנים, 'רק' הסיפורים שונים. משום מה כשזה חרדים, אנשים אומרים 'זה שטיסל/זה לא שטיסל'. חרדים הם לא רק 'שטיסל'. חרדים הם אנשים תלת מימדיים, לפעמים יש להם כל מיני סוגים של קונפליקטים בחיים. 'שטיסל' מתמקד בעולם תוכן מסוים וב'כיפת ברזל' הקונפליקט הוא צבאי. נכון, בשתיהן יש חרדים, אבל לא כל החרדים מתעסקים בענייני שטיסל. עצם ההשוואה מצחיקה. החילונים קיבלו פעם אחת הצצה לחרדים דרך שטיסל. הצצה מצוינת רגישה ויפהפיה, סדרה שאני מאוד אוהב, אבל אני עדיין חושב שההשוואה לא במקום. זה בסדר. זה לא מפריע לי".

ועל זה לא נותר אלא להסכים. הדמיון בין שטיסל לכיפת ברזל מתחילה ונגמרת בכך שהדמויות חרדיות.

בחברת ההפקות "אבוט מאירי ברקאי" הופתעו לגלות אהדה עצומה והצלחה מסחררת לסדרה הקודמת של החרדים (שוב, ובפעם האחרונה בל"נ, "שטיסל"), וגם יוצר "כיפת ברזל" מקווה מאוד שגם לסדרה הזאת תהיה הצלחה ותעורר סקרנות זהה במגזר החרדי "אני יודע מהחבר'ה החרדים שאני בקשר איתם, שיש המון התרגשות, כי אנחנו מספרים את הסיפור שלהם". גושן משתף גם במה שהוא מרגיש כלפי החיילים החרדיים שבחרו להתגייס לצה"ל. "החברה האלה הם גיבורים בעיניי. אם היום קיבוצניק או מתנחל יחליט שהוא לא רוצה להתגייס לצבא זה לא יהיה כל כך נורא כמו חרדי שמחליט כן להתגייס. בנאדם שפועל נגד הסביבה שלו חייב להיות מאוד אמיץ, ויש להם סיפור נורא יפה ומרגש. הוא מרגש כי הדרך שבה הם מתמודדים היא באמצעות חברות, ואני יודע את זה מהשירות הצבאי שלי. לא צריך להיות גאון כמו רבי עקיבא כדי להבין את זה. החברות הזו היא מאוד יפה ומרגשת וזאת המטרה של דרמה. לגעת בלב".

גושן מתייחס גם לסצינות שפחות נצמדות לאקטואליה, כמו גניבת הנשק או הכאה עד זוב דם, דברים שלא קרו מעולם בציבור החרדי על הרקע הזה, יש לציין. כך גם קריאות וגידופים. הדיפה החוצה מהשכונות החרדיות היו אבל מודעות שיימינג להורי חייל ספציפי לא בדיוק מתכתבות עם המציאות החרדית בנושא הגיוס. יהיו שיאמרו שהצגת הדברים כך גובלת בהכפשה, אך גושן מסביר כי "כמובן שהסדרה היא לא אמינה במאה אחוז. אף סדרה לא אמינה במאה אחוז וצריך להגיד את זה. אתן לך דוגמא דווקא לצד השני. כל מי שעשה טירונות יודע שחוץ ממ"מ וסמ"ל -עיקר העבודה היא מול מפקדי כיתה שהם אלו שבעיקר במגע עם החיילים. אצלנו בסדרה את כל השישה מפקדים שיש על מחלקה נורמלית, כיווצנו לתוך שתי דמויות. דחסנו שישה תפקידים לשתי דמויות מנימוקים של דרמה. ליעל דברים, לחזק קצת ולהקצין. והרעיון של גניבת נשקים הוא איזושהו הקצנה, אבל בעיני זו הקצנה קטנה כי המהות נשמרה. אכן ישנה אלימות כלפי מה שנקרא 'חרד"קים' וצריך לספר את זה. אין לי ספק שיהיו מי שיכעסו עלינו אבל  חלק מהתפקיד של האומנות זה לעורר דיון, וגם אם לא יסכימו איתנו זה בסדר. הפולמוס הוא טוב כי הוא פותח דיאלוג לגבי השאלות החשובות האלה. יותר מפחיד אותי שלא יהיה דיאלוג מאשר שיהיה ויכוח".

גושן מסכם את העבודה לצד החרדים בקאסט ואומר: "במגע שלי עם האנשים שעבדתי איתם ראיתי שהדמיון גדול יותר מהשוני, ולמדתי לאהוב המון דברים. ואני חושב שגם הצד השני החרדים שעבדתי איתם, היו בטוחים שאני כחילוני עסוק כל היום רק בענייני הפקרות וטריפה, עד שהכירו אותי וגילו אדם שיש לו עוד תחומי עניין בחיים. אני חושב ששני הצדדים לא מספיק מכירים אחד השני וזה משהו שמאוד חבל, כי כשמגלים כמה אנחנו דומים זה פשוט נפלא וכל הזרות מתפוגגת".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.