יחימוביץ: "יש לתת חנינה לאלאור אזריה"

חברת הכנסת שלי יחימוביץ הפתיעה את המערכת הפוליטית כולה כאשר התייצבה לטובתו של החיל המורשע אלאור אזריה, ויצאה בקריאה לחון אותו.{ חיזוק משמאל}

חברת הכנסת שלי יחימוביץ הפתיעה את המערכת הפוליטית כולה כאשר התייצבה לטובתו של החיל המורשע אלאור אזריה, ויצאה בקריאה לחון אותו.

וזה לשון הודעת יחימוביץ

הי זאת שלי, על רקע הקריאות מקפיאות הדם "גדי גדי תיזהר רבין מחפש חבר" מצפה מנתניהו, ליברמן, בנט ושקד להשמיע גינוי חמור טוטאלי ובלתי מגומגם לדברי הבלע האלה.

בית המשפט נהג במקצועיות ובאומץ לב בהכרעתו על פי דין ועל פי הראיות, וההשתלחויות כלפיו מצמררות וקוראות תיגר על הממלכתיות ועל שלטון החוק.

הכרעת הדין המנומקת, המחודדת, המפשיטה מכל מניפולציה ושקר – מעצימה את חשיבות הסטנדרטים המוסריים שחידדו מפקדי צה"ל סביב המעשה החמור.

ובכל זאת, יש לי רגשי חרטה על כך שבמהלך הפרשה חידדתי ופירטתי כאן את השקפת עולמי על גבו של אלאור אזריה.

עשיתי את זה ראשית מהסיבה הפשוטה שמעשהו חמור ונורא. ומשום שהרגשתי שיש לי חובה לגונן על האתוס המרכזי שלי ושל צה"ל ושל המדינה כפי שאני רואה ומפרשת אותו וחיה ופועלת לאורו.

כמעט שלא יכולתי אחרת: מפקדי צה"ל אומרים דברים ערכיים צלולים ומדוייקים ונכונים כל כך על טוהר הנשק ועל צה"ל, תפקודו וערכיו. חייל מגיע לזירה עמוסה במפקדים בתום ארוע ויורה על דעת עצמו במחבל מנוטרל. חזית אלימה גזענית וקיצונית מאמצת אותו אל חיקה ויוצרת סביבו שיח של דברי בלע והסתה, שהיום אנחנו רואים את שיאם המכוער.

אבל אולי כן יכולתי אחרת, כי כתפיו של סמל אלאור אזריה צרות מכדי לשאת את כובד המשקל והכאב של השסע ההולך ונפער בחברה הישראלית.

נזק עצום נגרם לצה"ל בפרשה הזאת. צה"ל שאחרי פרשת אזריה הוא חשוף ופגיע לכל הזרמים ולכל הריב והמדון ביניהם. הן אלה הלגיטימיים, והן אלה העכורים והשוליים ביותר בחברה הישראלית.

צה"ל היום מקולף ממעטפת ההגנה של הקונצנזוס הרחב לגביו. בלי קונצנזוס בסיסי כזה צה"ל מוחלש גם כשהוא בשיא עוצמתו הצבאית. צריך לעשות מאמץ לרפא את זה. וזו לא משימה פשוטה ולכן גם המסר שלי היום הוא מורכב, אבל אני מאמינה בו.

אני מודה, שאחד הדברים שמהדהדים באוזני שוב ושוב, וקשה לי להשתחרר מהם, הם דווקא הדברים של מיכאל אסרף, אבא של אחד מחבריו של אלאור לגדוד. הוא אמר:

"זרקו אותו לכלבים. ואתה רוצה שאני אגיד לך למה זה היה קל? בגלל שמדובר באלאור מרמלה. אם זה היה פישמן מתל אביב, זה היה עובר בשקט. אם זה היה מתנחל שלמד באחת המכינות האלה, הם כולם היו מתייצבים לתמוך בו. אבל זו חטיבת כפיר, כולם שם אלאור אזריה כאלה. רבע מהחבר'ה שם אתיופים. רוצה שאני אגיד לך את זה עוד יותר ברור? זו חטיבה של פועלים שחורים".

זה קול שאני לא יכולה להתעלם ממנו.

מכבדת ומחזקת את בית המשפט שפעל נכון, מצדיעה לרמטכ"ל ולמפקדי צה"ל שנטלו על עצמם משימה מפרכת ואמיצה של חידוד הנורמות המוסריות המתרופפות והולכות, אבל –

חושבת, שבתום הליכי המשפט, ואחרי שינתן גזר הדין, במנותק לחלוטין ממה שמתרחש בחוץ ובלא כל התערבות ולחץ – צריך לשקול ברצינות מתן חנינה לאלאור אזריה.

גם בפרשת קו 300, קיבלו אנשי השב"כ חנינה. גם שם התפוצצה הפרשה ותפסה נפח ציבורי עצום אחרי שצלמי העיתונות אלכס ליבק וענת סרגוסטי פרסמו את תמונותיהם של שני מחבלים חיים נלקחים מהמקום, מה שחשף את האמת: הם לא חוסלו תוך כדי החילוץ. גם שם היתה סערה ציבורית אדירה.

בית המשפט הוא שטח סטרילי שבו מדברות הראיות, אבל החברה הישראלית – לא. אנחנו חיים בתוך זירה גועשת ונפיצה, ויש לנו חובה לעשות מאמץ אדיר לשמר אותה שלמה וסולידרית ככל האפשר, ככל שזה נעשה קשה ומורכב יותר ויותר.

השופטים עשו מלאכתם נאמנה, ביסודיות, ובאומץ לב. חלה עליהם חובה להתעלם מהמתרחש בחוץ. אבל עלי חלה חובה הפוכה: להיות קשובה להקשרים הרחבים יותר, וגם לומר את מה שעל לבי באמת. גם כשהדברים אינם מתיישבים עם הלכי הרוח אצל מי שעמדתי ועמדתם (כמעט) תמיד דומות. זה צער אמיתי להתעמת עם שותפים לדרך, אני גם מספיק מנוסה להבין את המחיר הפוליטי, אבל חשוב לי לומר את הדברים.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אסור לתת לו חנינה הוא חרדי במקור

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב