מאמר שבועי מרתק לשולחן שבת – תזריע / מאת הרב זאב קצנלבוגן

איזה תענוג זה להתבונן בילדים, כמה שמחה יש בזה. כל מחיאת כף של תינוק בן שנה מעלה חיוך על פנינו. כל גרגור של הקטנצ'יק בן חצי השנה משמח את כל המשפחה. אז מדוע כשאדם בן 50 מגרגר זה לא כל כך משמח מלשון המעטה? כי התפתחות גורמת לשמחה, ואצל תינוק בן חצי שנה גרגור זו התפתחות, אצל תינוק בן שנה מחיאת כף זו התפתחות, אבל אצל אדם בן 50 גרגור זו די נסיגה… ההתפתחות היא סמן החיים החזק והעצמתי ביותר. ככל שדבר מתפתח יותר הוא חי יותר. זו יכולה להיות התפתחות פיזית אך גם התפתחות רעיונית. ככל שאנו מחכימים יותר, מפתחים אידיאלים, מתקדמים מוסרית, אנחנו בעצם חיים יותר. וככל שאנו חיים יותר אנו שמחים יותר.

נראה שאין דבר חי יותר מחיים המייצרים חיים חדשים. תסתכלו למשל על התינוק הזה ששלח לכם חיוך באמצע הרחוב.מה הוא עשה? הוא החיה משהו רדום בתוככם. זה בדיוק אותו מבט אוהב שנותן אב בבנו או המבט העובר בין בני הזוג שההרמוניה ביניהם מתנגנת יפה. רגש חיים המפעפע באחד מאיתנו עובר לזולתנו על ידי מבט ומצית שם גל של חיות חדשה.

ופסגת החיים? לידה! אנשים חיים המולידים חיים חדשים.

"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דוותה תטמא." (פרק י"ב פסוקים א' – ב')

דווקא עכשיו? דווקא כעת בפסגת החיים כאשר האשה הביאה חיים חדשים לעולם, ברגעיה היפים ביותר, דווקא עכשיו היא טמאה?

מה זו טומאה? טומאה כמובן אינה לכלוך חיצוני. לכלוך חיצוני שוטפים היטב במים עם סבון והוא יורד. לטומאה יש כללים אחרים לחלוטין. טומאה גם אינה לכלוך פנימי, כלומר איזשהו חטא חלילה או משהו דומה. טומאה זו מציאות. אך כיצד היא נוצרת?

בשביל להבין את זאת עלינו להבין מה מייצר את מנגנון החיים כאן בעולם. אין ספק שכל מה שקיים במציאות  זו יצירתו של בורא עולם, אך ישנם דברים בהם נוכחותו של הבורא היא גבוהה יותר. הבורא אינו משתנה, אך ההתגלות שלו משתנה. קחו למשל נורה של 100 וואט ניתן ליהנות ממנה במלוא עוצמתה, אך ניתן לשים עליה מסך מזכוכית שקופה שתגרום לכך שלא כל 100 הוואט יגיעו אלינו במלואם. ואם נשים זכוכית לבנה? כמובן שעדיין נהנה מן האור, אבל פחות. ואם נשים בד יוטה סגול? האור עדיין יעבור דרכו, אך בעוצמה נמוכה בהרבה. בין אם נשים זכוכית שקופה, זכוכית לבנה או בד יוטה סגול הנורה תמיד מייצרת את אותו האור, כל השאלה היא כמה אנחנו נהנים בפועל מן האור. אותו העיקרון מונח בהתגלות הבורא בעולם. מציאות הבורא אינה משתנה כלל, אך כמה הוא נגלה אלינו, זה כבר תלוי ברמת המסך.

הדומם בוודאי מגלה את מציאות הבורא, משום שכל תוצר צועק ואומר יש מאחורי יצרן. כלומר, דברים לא נעשים מאליהם. ואם יש כאן אבן, כנראה שמישהו ברא אותה. אך הצומח מגלה יותר את מציאות הבורא, משום שלא רק שהוא נוצר בעבר אלא הוא ממשיך ונוצר כל הזמן. בכל רגע הוא ממשיך לצמוח ולפרוח, וזו וודאי התגלות גדולה יותר. החי מגלה את הבורא אף יותר מן הצומח ולו רק מפני העובדה שהוא תוצר מתוחכם הרבה יותר. אך באדם נמצאת התגלות הבורא בצורה המופלאה ביותר, לא רק שהוא נוצר, לא רק שהוא ממשיך להיווצר בכל רגע, לא רק שהוא מתוחכם כל כך, אלא הוא מסוגל גם לקיים את דברו של הבורא. הוא מסוגל להקשיב לבורא, לשמוע לו ואף ליישם את דברו בפועל. וככל שהתגלות הבורא גבוהה יותר כך החיים הם יותר חיים, שהרי מקור החיים זה בורא העולם בעצמו.

ככל שהתגלות הבורא גדולה יותר כך כשהיא נחסרת, החיסרון בולט ומפריע יותר. זו בדיוק הסיבה שכאשר פרח נובל, אולי יש לו קצת ריח לא נעים אבל בהחלט זה נסבל, אבל חתול שמת משאיר אחריו ריח די נוראי. לא נעים אבל הריח האיום ביותר נוצר מאדם שהחזיר את נשמתו. הכלל הוא פשוט, ככל שהיתה פה חיות גבוהה יותר, ככל שההתגלות האלוקית היתה גבוהה יותר, כך החיסרון שלה בולט ומשמעותי יותר. וזו בדיוק הסיבה שפרח שנקטף אין לו כל משמעות, אבל חתול שמת הוא כבר מטמא, ואילו אדם מת הוא אבי אבות הטומאה.

אדם מת זה חטא? זה פגם? כמובן שלא. זו עובדה. אבל משמעות העובדה היא שעוצמה גבוהה של חיים, עוצמה גבוהה של התגלות הבורא הופסקה.

טומאה אינה דבר שלילי, היא חלק בלתי נפרד ממהלך חיינו. טומאה מבטאת ירידת חיים. כמובן שהביטוי הקיצוני שלה הוא מוות, אבל גם בתוך מערכות החיים הפשוטות והנעימות שלנו יש ירידות קטנות. בואו נתבונן רגע בתחושותיה המדהימות של אותה אישה שחיים חדשים נוצרים בתוך רחמה. זוהי תחושה מדהימה שאין דומה לה. זו העצמה אדירה שכנראה גברים לעולם לא יהיו מסוגלים לחוש, זה פשוט חיים בתוך חיים. ולפתע כל זה נעצר, יצור חי קטנטן ומדהים נפרד ממנה ויוצא לאוויר העולם. אין ספק שיצור מדהים זה תמיד יהיה שלה, אבל בתוכה נוצר חלל מסוים, חיים שהיו בתוכה אינם שם עוד.

אבל לא צריך לרוץ לחלל כזה. ישנם מצבים סטנדרטיים בהרבה שגם מייצרים חלל מסוים ובעקבותיו ירידה קטנה של חיים. כל נושא טהרת הנשים בנוי מאותו העיקרון בדיוק, היה כאן פוטנציאל של חיים שלא מומש.

אך שם המשחק הוא חיים. לא חשוב באיזה מצב פיזי אנחנו נמצאים, תמיד נוכל להוסיף חיים בכך שנגלה את הבורא יותר במהלך חיינו. איך עושים את זה? כבר אמרנו, מעלתו של האדם מתבטאת בכך שהוא מסוגל לשמוע ולעשות את דברו של הבורא ואין לנו התגלות גדולה מזו.

נושאים המופיעים בפרשה:

  • יולדת – כהמשך לאיסור לבא אל המקדש בטומאה ממשיכה פרשתנו לפרט טומאות שונות. אישה שילדה בן נטמאת שבעת ימים לבעלה ואסורה לבא אל המקדש. לאחר שבעה ימים היא טובלת ונטהרת לבעלה אך עדיין אסורה לבא אל המקדש שלושים ושלושה ימים נוספים. ביום השמיני ללידה עורכים ברית מילה לתינוק. במידה והיא ילדה בת, שבועיים היא נטמאת לבעלה ושישים ושישה ימים נוספים היא אסורה עדיין לבא אל המקדש.

בטהרתה היא מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. במידה ואין לה כסף לכבש היא יכולה להביא גם לעולה תור או בן יונה.

  • צרעת – צרעת היא מחלת עור שאיננה קיימת כיום. במחלה זו ישנם מצבים המטמאים את האדם. את ההבחנה האם צרעת זו מטמאת או לא צריך לעשות הכהן.

צרעת הגוף –  הצרעת היא כתמים לבנים ברמות שונות. במידה והכתם נראה עמוק באופן משמעותי (בהיר על גבי כהה מייצר רושם של עומק) והשערות שבתוך הכתם הפכו ללבנות זוהי צרעת המטמאת. אך אם השער לא נהפך ללבן והכתם אינו נראה עמוק באופן משמעותי, שולח הכהן את האדם להסגר לשבוע ימים ואם צריך לשבוע נוסף. במידה והכתם התכהה ונשאר בגודלו האיש טהור. אך אם הכתם גדל בזמן ההסגר, האיש טמא.

סימן נוסף לטומאה הוא בשר חי בתוך הכתם הלבן. במקרה כזה גם אם השער לא נהפך ללבן הצרעת מטמאת.

אם הכתם מתפשט בכל גופו של האדם, כתם זה אינו מטמא. אך כאשר יש מקומות בהם הבשר מתחיל להבריא זה חוזר להיות צרעת המטמאת. באותה המידה, אם החלק הבריא הפך שוב ללבן, שוב הכתם אינו מטמא.

לעיתים הצרעת מגיעה במקומות בהן היו פצעי שחין או צלקת של כוויה. צרעת זו מעורב בה בנוסף לכתם הלבן, גוון אדום. גם במקרים אלו רק אם השער שבתוך הכתם הפך ללבן הצרעת מטמאת. במידה ולא, האיש נשלח להסגר. אם הכתם גדל זו צרעת המטמאת, אך אם לא, אין צרעת זו מטמאת.

צרעת הראש והזקן – כתם לבן הנמצא במקומות אלו, סימן הטומאה שלו הוא שהשער הפך לצהוב (זהבהב בהיר). לכתם מסוג זה יש גם סימן טהרה, במידה ויש בו שער שחור (או כל צבע בריא אחר) כתם זה בוודאי אינו מטמא. אם אין את סימן הטומאה, האיש נשלח להסגר שבעת ימים כשלאחריהם הוא מגלח את שער ראשו חוץ ממקום הכתם. אם לאחר שבעת ימים נוספים הכתם גדל, למרות שאין שער צהוב זו צרעת המטמאת. במידה ולא, או שבינתיים צמח שער שחור ובריא, אין זו צרעת המטמאת.

אדם שאין לו שערות בראשו ויש לו כתם במקום השערות. צרעת זו נבדקת כצרעת הגוף ולא כצרעת הראש.

בהרות – כתמים לבנים חלשים אינם מטמאים.

  • דיני המצורע – המצורע מעבר לכך שאסור לו להיכנס אל המקדש חייב לצאת אל מחוץ למקום מושב האנשים וצריך להכריז לכולם על טומאתו בכדי שידעו להתרחק ממנו. גם בחברת אנשים טמאים אחרים אסור לו לשבת. הוא נוהג מנהגי אבלות כמו פרימת הבגדים, גדול השפם ופריעת שער הראש.
  • צרעת הבגדים – גם בבגדים ישנם כתמים המטמאים. כתמים אלו יכולים להופיע בצמר או בפשתן ויתכן שיופיעו רק בחוטי השתי או רק בחוטי הערב. כמו כן הם יכולים להופיע בבגדי או בחתיכות עור. כתמים אלו מופיעים בירוק או אדום חזקים. בגד שהופיעו בו כתמים כאלו מוסגר לשבעה ימים. אם הכתם ממשיך לגדול, הבגד טמא ונשרף. אם הכתם לא גדל מכבסים את מקום הכתם עם עוד קצת מן הבגד ומסגירים לשבוע נוסף. אם הכתם נשאר אותו דבר, הבגד טמא ונשרף. אך אם הכתם נתכהה, ניתן לקרוע רק את מקום הכתם ולשרוף וכל שאר הבגד ניתן לשימוש. במידה ובשעת הכיבוס ירד הכתם לחלוטין, הבגד טהור וניתן לשימוש לאחר כיבוס נוסף.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.