ימי זיכרון, ליום השואה ולחללי צה"ל, מהו זיכרון?

זיכרון הוא היכולת של האורגניזם לאגור מידע מהסביבה, דרך חמשת החושים ולהשתמש בו.

המילה זיכרון מתייחסת ליכולת אגירת המיידע וגם למידע הנאגר עצמו.

הפסיכולוגיה הקוגנטיבית מדגישה את חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדותית

ליכולת הלמידה, לצבירת ניסיון וידע  מחוויות העבר , ומאפשר להבין ולפרש חוויות  חדשות.

אירועים טראומתיים נחרטים בזיכרון בשל פעילותם של הורמוני הלחץ.

הצורך בלחזור ולספר, בלחזור ולהיזכר מביא ריפוי והגלדה לכאב מתמשך. האודים המוצלים מאש אשר חוו על בשרם את אכזריותו של הצורר הנאצי ימ"ש או ראו מראות קשים, מרים וסבל שעברו אחיהם, הבטיחו לעצמם בשבועה "לזכור ולא לשכוח" תהליך ההתמודדות עם הכעס וחוסר האונים מול הקושי הומר בהבטחה לזכור.

היו כאלה שזכרו בליבם, בנשמתם המדממת ולא שיתפו את שעבר עליהם בגיא ההריגה והיו שנשמתם זעקה את זעקת ההרוגים על קידוש השם וציוו את החיים לילדיהם משפחתם והעם היהודי כולו. הניצולים הללו הרגישו מחויבות להיסטוריה היהודית לספר ולשוב ולזכור את  אשר הרעו אותם הגרמנים, הפולנים, האוקראינים וכו'

סגולתו של יום המיועד לזיכרון הוא החיבור , הסקרנות, הרצון לשמוע וללמוד מה היה בעבר הלא כ"כ רחוק…

מעלתם של ימי זיכרון הוא תחושת השייכות ושותפות לגורל אחד.

אני ואתה שווה אנחנו, וביחד נעביר את הלפיד הלאה לדור הבא,

ללמוד וללמד מהי מסירות נפש יהודית לקדושה, לתפילה, לאכילת מצה, להדלקת נרות חנוכה, התמסרות לבן אדם לחברו ,אהבת אלוקים ואדם.

ואילו סיפורי גבורה אדירים של חיילים אשר שמו נפשם בכפם, הגנו בגופם ממש על מנת למנוע הרג רב של חיילים נוספים.

ישנם שני סוגי זיכרונות, גלויים וסמויים

הגלויים, אלו החוויות אותם אנו יודעים לתאר, רגשות שהרגשנו ,תחושות שחשנו ,שירים ששמענו, דברים שלמדנו ,סיפורים שקראנו ויש לנו היכולת לספר אותם בקלות.

הסמויים, הזיכרון הסמוי מתוחכם וחלקלק אלו זיכרונות שנצברו "בבטן"

"קבורים" בהכחשות ובהדחקות כל הפחדים שעוצרים אותנו, כל המחסומים שתוקעים אותנו, כל הכישלונות שמפילים אותנו.

אלו הסמויים, מנהלים את חיינו בלי שנדע איך הם נראים וממה באמת הם מורכבים. האם הם אמתיים או דמיוניים , נערמים אחד על גבי השני כמו צל על צל עד שכבר אין אנו יודעים מהו תמצית הזיכרון ומהו הזיכרון של הזיכרון…

על ערש דווי הרהר הסופר הקסלי במה שלמד בחייו וסיכם זאת "בואו נהייה טובים יותר זה כלפי זה"

לעיתים אנו מאמינים שעל מנת להגשים את החיים עלינו לעשות מעשים כבירים, סיפורי גבורה ותאורי מופת. חיים בעלי משמעות מורכבים מפעולות יומיומיות של הלכה, מוסר, הגינות ושל טוב לב המסתכמות במרוצת חיינו למשהו גדול באמת.

הדברים היחידים אותם אנו לוקחים עמנו בסוף הדרך , הם הזיכרונות שנותרו לנו מחוויות החיים, קיום תורה ומצוות, הפעולות שיצרו את הווייתנו והשם הטוב שנשאיר אחרינו.

"תמונתו האמיתית של העבר חולפת ביעף. ניתן להיאחז רק בתמונה המבזיקה ברגע שניתן להכירה ונעלמת לבלי שוב… זוהי תמונת העבר שלא תחזור, המאיימת להיעלם עם כל הווה שלא זיהה עצמו כתכלית אליה מכוונת התמונה" (ולטר בנימין)

דבורה דרוק זילברשלג היא מנטורית למערכות יחסים וזוגיות