"אתה שומע- זה נוגע" / יעקב גבריאלי

אנו שומעים מוזיקה, שרים איתה, חלקינו אף מנגנים. אך כיצד היא נוצרת? יעקב גבריאלי, והמבוא למוזיקה:

עולם המוזיקה הפשטני שאנו מכירים היום בצורת בית, פזמון, גשר וכו', היו נחלת הדורות כולם. בעבר, השירה הייתה יותר מפוזרת ופחות תבניתית, בעיקר, בגלל שחסר היה את הדבר הכל כך הכרחי- התווים.

לפני התווים שאנו מכירים, היו מעין סימני מפתח מעל מילות השיר, אשר הצביעו על חלק מן הלחן (כעין טעמי המקרא),
אף על פי שכדי לכתוב שיר אין צורך להשתמש בתווים, הדרך המובהקת היא בעזרתם. המלחין כותב את התווים ומעביר לנגנים שיהפכו את הלחן לממשי. רוב העולם כיום משתמש באותם תווים- 7 במספר, התווים הומצאו בימי הביניים על ידי נזיר שנתן שמות מתוך פזמון אשר כלל מספר שורות כשכל שורה החלה בצליל אחר בסולם. אותו נזיר לקח את הברתה הראשונה של כל מילה שפתחה שורה והפך אותה לשם תו.

המלחין בעצם נותן דגש ומחליט על הדברים העיקריים:

*גובה הצליל- אשר מבטא את המלודיה וההרמוניה. המלודיה- צלילים יחידים הבאים לבטא את לחן השיר. ההרמוניה- שני צלילים ויותר שמנוגנים בו זמנית כדוגמת האקורד אשר מנוגן בשלושה תווים (בממוצע) בו זמנית, כך שנוצר מרווח הרמוני בין התווים המנוגנים.

*קצב- הצד המתמטי של השיר, אשר קובע את המשקל, שמבטא את מספר הפעימות-דגשים אשר חוזרים על עצמם ומניעים את השיר (כמו מספר צעדים בריקוד). וכן, את משך הזמן של הפעימות, צליל התו, האקורד או הנגינה, ובנוסף את הטמפו- מהירות השיר כולו.

*דינמיקה- האופן בו מנגנים את קטע השירה. האם חזק או חלש, צורם או רגוע וכדומה.

*גוון- מה יהיה דומיננטי בשיר. לדוגמא, את מי ישמעו יותר, את הקלרינט או את הגיטרה האם שירת הזמר תהיה דומיננטית או בתוך מרקם אחיד של היצירה וכו'.

*מרקם- כלל היצירה, כלומר מתי הקטע יהיה מלודי או הרמוני, חזק או חלש כשבעצם המרקם זה הסיכום של כל השיר, כל חלק ותפקידו.

כיום, רוב המלחינים קובעים רק את המלודיה של השיר ומעבדים עושים את יתר העבודה.

הלחנת השיר יכולה להיעשות בכמה דרכים: מתוך תבנית, תווים, אלתור תוך כדי נגינה, בנייה מתוך סגנון והשפעה.
אופי המוזיקה השתנה במשך הדורות מפני שמוזיקה במהותה היא תרבות. היא יכולה להיות דתית, פילוסופית, חברתית, מחתרתית, ממסדית, מסחרית או מלחמתית. לכל תקופה, איזור, עם- המוזיקה שלו.

המוזיקה המודרנית של ימינו, בעצם, החלה בארה"ב, שם השחורים הביאו שתי סגנונות מובהקים- הג'אז והבלוז, שהתערבבו ונוספו למוזיקה קלאסית ומוזיקת קאנטרי (מוזיקה אמריקאית עממית), שהיו פופולריות באותה התקופה.

הג'אז (שהוא עצמו נוצר מתוך הבלוז), זו מוזיקת היתוך של מוזיקת אפריקאים ומוזיקה מערבית ואפשר לכנותה כמוזיקה אמנותית. הבלוז היה שירת העבדים השחורים בתקופת העבדות והטקסט היה בנושאי דת וקשיי העבדות.

רוב רובה של המוזיקה בת ימינו, מושתתת על אותם שני הסגנונות, כאשר הג'אז הפך למוזיקת אלתור ואומנות והתהוותה כמוזיקה שחורה-אפרו-אמריקאית אשר אפיינה את התרבות האפרו-אמריקאית שהשפיעה על הפופ השחור, ההיפ-הופ והרגאי. מנגד הבלוז הפך לרוק, כאשר נכנסו כלים חשמליים לנגינה, כגון: גיטרה חשמלית וגיטרה בס. כאשר כל נגינה בשילוש כלים של גיטרה-בס-תופים הפך את אפיון המוזיקה כמוזיקת רוק. במשך השנים התפתחו אין ספור תתי ז'אנר ושלל השפעות אך בסיסם באותם שתי הסגנונות.

המוזיקה החרדית מחולקת בעיקרה לשתי סגנונות מובילים: המוזיקה החרדית-חסידית והחרדית-מזרחית.

המוזיקה החסידית, מושתתת, בעיקרה, על רוק כאשר בסיסה מובנת בארבעת דגשים (שמאפיינים את הרוק) אשר חוזרים על עצמם, בין אם השיר אטי או קצבי. לתוך התבנית הזו יוצקים שלל כלים כמו כלי נשיפה, קלידים, כלי מיתר, גיטרות ותופים אשר מושפעים, בין היתר, מפולק-צועני-חסידי, שירי חסידות ישנים ומקוריים ונגינות תפילה מסורתיות ובכך מעדנים ונותנים פנים חדשות, פני המוזיקה החסידית.

מנגד יש את המוזיקה חרדית-מזרחית שבנויה מפופ, מנעדים וגוון של מוזיקה ים תיכונית. המאפיינים העיקריים הם מוזיקה שמחה וקצבית, מילים מקוריות, קצב אחיד וסלסולים. השיר יכול להיות ממוחשב או מלווה בכלי נגינה כאשר יש שמירה על הקצב ומהמחזוריות שהם הבסיס ואינם משתנים.

כך או כך, המוזיקה החרדית בת ימינו מתקדמת ומקורית, גם אם יש לה עוד כברת דרך. אך מה שחשוב זה החיבור האישי מאחר ומוזיקה זו הרוח, זו הנשמה.. ברגע שהיא נוגעת, דבר אינו יכול עוד לעצור!

שמיעה נעימה!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.