יש מקום לכשרות איכותיות בת"א: מסעדת "דקא"

מסעדת דקא הינה מהמסעדות המעטות בתל אביב המוכיחות, שנים ארוכות, שיש מקום למסעדות כשרות איכותיות בתל אביב – גם בלי לחסות תחת כנפי בית מלון. יוסי אטינגר מ"דתילישס" בביקורת על המסעדה

למסעדת דקא הגענו עם בואו של החורף, באיחור לא אופנתי, בראשית חודש דצמבר. אם להתחיל מהסוף, ניתן לסכם את החוויה כנעימה – וזה לא מעט. לאחר שעות ארוכות של בילוי בדקא מתברר שגם בימי סערה, נעים במסעדת דקא – ולא רק בגלל טמפרטורת המזגן: האווירה – נעימה; האוכל – נעים וטעים; והשירות? נעים גם הוא. לאחר שתקראו עד הסוף (ובטח לאחר שתסעדו במקום), תגיעו גם למסקנות דומות.

כבר עם ההגעה למקום קל לזהות, שבדקא רוצים להעניק לאורחים חוויה כוללת, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים. דוגמא ראשונה: כמה מסעדות אתם מכירים שבצמוד למסעדה קיים חניון ייעודי ללקוחות המסעדה ללא עלות נוספת? ועוד באחד האזורים העמוסים בתל אביב.

קימטתם את המצח ולא מצאתם תשובה? אתם בחברה טובה. אותנו המחווה הזאת קנתה. החוויה ממשיכה דרך שביל הגישה למסעדה, דק עץ, המוקף צמחיה המבדלת אותו מהנוף התעשייתי הסובב אותו, ועד הכניסה למסעדה, שם יקבל את פניכם בעמדת הכניסה צוות חייכני ואדיב.

אנחנו אפילו מצאנו שם את השף, מקבל בעצמו את פני האורחים.

עיצוב המסעדה, המשתרעת על שתי קומות, ייחודי ומעניין, ומתכתב היטב עם רחוב התעשייה בו שוכנת המסעדה. קירות הבטון החשופים, התקרה הגבוהה, בר המשקאות החשוף הפרוש לכל רוחב המסעדה ועוד. בקומה השנייה שוכן חדר אירועים אינטימי וכן מטבח נוסף, בו שוקד הקונדיטור על הכנת הקינוחים.

פתחנו בפוקאצ’ה חמה (39 ש”ח) מתפריט מנות הפתיחה. הפוקאצ’ה, הדומה כאן לכיכר לחם קטנטנה, דחוסה מעט, נאפית במקום ומקבלת טרם הגשתה “צריבה” קלה על הגריל. נלווים לה: זיתים סורים ויווניים כבושים, טחינה, לימון כבוש, צזיקי מרענן (יוגורט עם מלפפונים ושמיר) ולאבנה חמצמצה בשמן זית.

תפריט המסעדה לא גדול במיוחד, אך הינו מהודק, ומציע מגוון של אופציות מעניינות, כך שמהמנות הראשונות אכלנו לא פחות מארבע מנות. הראשונה הייתה מנת “פלאפל דגים” (48 ש”ח), מנה ים-תיכונית קלאסית, המורכבת מארבעה כדורים של דגי בורי ולברק טחונים שקורצו לקציצות קטנות ופריכות, הנחות על מצע של סלט המכיל פרוסות צנונית ומלפפון, עלי פטרוזיליה, בצל ירוק ובצל מטוגן. בבסיס המנה נחה שכבת טחינה ירוקה שבאופן מעניין שומרת על עצמאות, כך שהמנה לא “שוחה” בה. המנה טעימה ומרעננת, והשילוב בין המרכבים בה עובד היטב, למעט הבצל המטוגן המעניק מעט כבדות למנה.

פלאפל הדגים

למנה ראשונה נוספת אכלנו סשימי טונה אדומה (62 ש”ח). המנה מורכבת ממספר נתחי טונה בשרניים ונדיבים, המונחים על חציל קלוי בשמן זית וטחינה, ולצידם פלחי עגבנית שרי וצנוניות. המנה הייתה מצוינת, קלילה וטעימה והשילוב בין הטונה, שטריותה הורגשה היטב והודגשה בעזרת תיבול עדין של מלח, פלפל ושמן זית בלבד, לבין החציל הקלוי התגלה כהברקה.

סשימי טונה אדומה

מנת הדג הנוספת שאכלנו כמנה ראשונה, הייתה מעט מאכזבת. המדובר במנת סביצ’ה סלמון (60 ש”ח), המורכבת מנתחי סלמון קטנטנים, המעורבים עם אגסים, תפוחים, פלפלים אדומים, אגוזים (פקאן ומלך) ומעט צילי, המונחים על מצע של יוגורט. המנה עמוסה מידי והמרכיבים הרבים התקשו להתחבר האחד לשני וליצור מקשה אחת הגיונית בטעמיה, כאשר אף לא אחד מהם הצליח להעצים את טעמי הדג שנעלם בין המרכיבים.

המנה הראשונה הנוספת לעומת זאת, ניוקי שקדים וצנוברים (65 ש”ח), השכיחה מאיתנו את אכזבת מנת הסביצ’ה. המראה התמים והפשוט של המנה, מסווה את עוצמתה. הניוקי, הנעשה בעבודת יד במקום, מורכב מחתיכות קטנות, לא סימטריות, ושוחה ברוטב של גבינות, בצל שאלוט, מרווה ודבש. בעת הנגיסה בחתיכת ניוקי קטנה ותמימה, החוויה הינה התפוצצות של טעמים עדינים בפה. הניוקי אוורירי בדיוק במידה הנכונה, וחתיכות השקדים והצנוברים הגרוסים דק, מורגשות היטב אך לא משתלטות על המנה, שמשאירה בפה בנות טעם מתמשכות של כלל מרכיביה. המנה הינה ללא ספק מלהיבה, ונמנית ללא קושי על אחת ממנות הניוקי הטובות ביותר שאכלנו.

ניוקי שקדים וצנוברים

את המנות ליווינו ביינות שרדונה וקברנה סוביניון ישראליים מתפריט היינות המגוון. לשולחן גם הזמנו בקבוק בירה, ושוב קיבלנו דוגמה טובה להקפדה על הפרטים הקטנים, כאשר לבקבוק הבירה נלוותה כוס ייעודית שיצאה ישירות מהמקפיא לשם קבלת צינון מרבי. עוד דוגמה למחווה קטנה שמראה על חשיבה מעמיקה.

מכאן המשכנו לעיקריות: האחת, פילה טונה אדומה צלויה (145 ש”ח), מנה בשרנית משהו לאלה מבינינו המתקשים לשבוע במסעדה “חלבית”. לצד המנה מגיע גרטן מקורי, המבוסס ברובו על סלק (ומעט תפוח אדמה כגרטן הקלאסי), כאשר הדג והגרטן נחים על רוטב גבינות עשיר וסמיך הכולל חמאה ושמנת. הטונה נעשתה בצורה מיטבית – נצרבה בחלקה החיצוני ונותרה אדומה ובוהקת בחלקה הפנימי ותובלה קלות בפלפל שחור גרוס גס. מנה עסיסית וטעימה שגרטן הסלק הקליל מאזן את כבדותה היחסית שנגרמת בשל רוטב הגבינות.

העיקרית הנוספת הייתה פילה בס צרוב (105 ש”ח). המדובר בנתח גדול ובשרני אף הוא, המגיע בקערת זכוכית עמוסת ריזוטו שחור העשוי מאורז בר ומכאן צבעו, והמוסמך באמצעות גבינת פקורינו וחתיכות בטטה קטנטנות. מנת הדג הותקנה היטב, כך שמחד בשרו של הדג היה עסיסי ומאידך, עורו פריך ו”קריספי” – ניגודיות מתבקשת ממנת דג טובה. הגבינה לעומת זאת מעט מכבידה על המנה ומוטב היה אילו הייתה מגיעה לצד המנה, כך שתאפשר שיקול דעת לסועד אם להוסיפה למנה או לוותר (אופציה שרק בדיעבד גילינו שאכן קיימת).

בשל העובדה שהמסעדה איננה בשרית נותר חופש פעולה רב בידי השף והקונדיטור בגזרת הקינוחים, אשר לאחר דגימת שני קינוחים מתגלה כי הם מיטיבים לנצלו. הקינוח הראשון שאכלנו היה טילון גבינה (38 ש”ח). שני סיגרים העשויים שכבת בצק פריכה ודקיקה העוטפת מעדנות קרם גבינה ופולי קקאו, המונחים על קרם קסיס (מחית פירות יער) ולצידם קרמבל חמאה ופירות יער. קינוח מצטיין, מסעיר ומלא טעמים מתוקים וחמצמצים המותירים טעם של עוד.

גם הקינוח השני, מוס שוקולד חלב (52 ש”ח) היה מצוין. המוס מגיע בצורת שני ריבועי שוקולד המדמים ריבועי בראוניז, והמכילים גרידת תפוז דומיננטית, הנחים על קרם קטלן (במקור: קרמה קטלנה) המזכיר קרם ברולה, ולצידם קרמבל אגוזי לוז וגלידת ווניל. השוקולד היה עשיר וסמיך, והתאזן היטב על ידי הקרם שלצידו.

מוס שוקולד חלב

השירות במהלך הערב היה יעיל ולא מתאמץ מידי. וכמו המסעדה והשף, חף מגינוני יתר מלאכותיים ומיותרים (“טעים לנו?” ודומיו). נחמד גם לראות שהמסעדה מתאפיינת בצמיחה אורגנית כאשר הן השף והן מנהלת המסעדה התחילו בתפקידים זוטרים יחסית וטפסו אט אט תוך למידת המסעדה וקהל לקוחותיה. לבסוף, זכינו להצצה מהירה לאחורי הקלעים, ושמחנו לראות מטבח מבהיק מניקיון גם בסיום סרוויס ערב מלא.

הגדרת המסעדה כ”מסעדת שף כשרה חלבית, מתמחה במאכלי דגים” מעט מבלבלת. מסעדה חלבית? מסעדת דגים? מסעדת שף? מסעדה כשרה? זהויות רבות ושונות המצריכות הגדרה מעט פחות מסורבלת. לאחר סיום הארוחה הסתייענו בשיטת האלימינציה בכדי למצוא הגדרה קצרה והולמת יותר למקום. מסעדה חלבית? אמנם המסעדה לא מגישה בשר, אך לא תמצאו כאן פיצה נפוליטנה, לא מנות פסטה מוקרמות בשמנת וגם לא לזניה עמוסת גבינות. מסעדת דגים? המסעדה לא דומה לז’אנר המגדיר עצמו כמסעדות דגים, בהן תמצאו “חומוס צ’יפס סלט” ו-20 סלטים עם דג שלם מטוגן. מסעדת שף? הגדרת המסעדה כ”מסעדת שף” המעלה אסוציאציות של מנות מזעריות, מפונפנות ועתירות מרכיבים תעשה עוול למסעדה בה המנות נדיבות ולא מתחכמות. מסעדה כשרה? אכן המסעדה מתהדרת בכשרות מהודרת, אבל טובה יותר ממרבית המסעדות באותה רמת כשרות, כך שגם הגדרה זו תעשה לה עוול. ההצעה שלי: מסעדה “נעימה”. זוכרים?

בשנה שעברה חגגה מסעדת דקא עשור להקמתה. הפעם הראשונה בה ביקרתי בדקא, הייתה לפני כ-10 שנים, כשנה לאחר פתיחתה, ונראה שלא הרבה השתנה בה מאז, במובן הטוב. מנות הדגל של המסעדה נותרו ללא שינוי ניכר לאור הביקוש מצד הסועדים, ומנות נוספות מתעדכנות תדיר. התחושה הייתה ונשארה מסבירת פנים, המנות ברובן המכריע טעימות ונדיבות, והחוויה הכוללת מספקת תמורה מלאה למחיר (הגם שאיננו זול במיוחד).

הכותב הוא ממנהלי הקבוצה על מסעדות ואוכל טוב בפייסבוק, "דתילישס"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.