כדי שאפסיק לצעוק- תפסיקו לצעוק / חגית אמאייב

"דווקא הילד שדומה לנו ביותר, הוא גם זה שדורך על נקודות התורפה שלנו", חגית אמאייב מסבירה על דוגמה אישית ומהי הדרך הנכונה לשינוי:

אחד הדברים שתמיד משעשעים אותי, זהו המראה של הורה הצורח במלוא גרון על ילדו: "אבל למה אתה צועק"? או לחילופין נותן לו 'פליק' הגון ושואל: "אבל למה אתה מרביץ"?

אין אדם שלא רוצה כי ילדיו יהיו מחונכים ונעימי הליכות, אך לו היינו מונים את הסיבות להתנהגויות מסוימות של ילדינו היינו מגלים שזה בסך הכל חיקוי מדויק של המודל אותו הם ינקו מהבית. על כן, אם זוהי הדוגמה אותה קיבלו, הכיצד ייתכן שנצפה מהם לנהוג אחרת?

פעם אחר פעם, אני שבה ואומרת כי הילדים הם המראה של הוריהם, ואף על פי שאמונים אנו על חינוכם, לעיתים נדמה שדווקא הם, הם אלו הבאים ללמדנו דבר או שניים על עצמנו.

כאשר אני שומעת אנשים המספרים כי אחד מילדיהם כמו מחזיק בידו כפתור סודי, אשר כל לחיצה עליו מצליחה להוציאם מהכלים, מיד אני שואלת: ונכון שילד זה הכי דומה או מזכיר לכם את עצמכם? התשובה בדרך כלל אינה מאחרת לבוא.

ואכן, דווקא הילד שדומה לנו ביותר, הוא גם זה שדורך על נקודות התורפה שלנו, ואף עשוי להביאנו לידי איבוד שליטה מוחלט. אם כן, עצם ידיעת המחלה, היא כבר מחצית רפואתה. ואכן, לו רק נבין שמגיל צעיר מאוד רוכשים ילדינו האהובים, את מיומנויות התנהגותם בצורה ויזואלית, ובדרך של חיקוי אובייקט, על ידי התבוננות בנו המבוגרים, גם אולי נשכיל לנסות ולתקן אנו את עצמנו הרבה לפני שנבקש מילדינו להיות מתוקנים.

חשוב שנבין, כאשר אנו באים לחנך את ילדינו, המרכיב החשוב ביותר הינו דוגמה אישית המתחילה בכך שכשילד צועק, ההורה ייגש אליו בנחת, כשהדגש הינו על שקט, ובסמכותיות יאמר לו שהוא לא מוכן לשמוע אותו צועק ושזה ממש לא נעים לאוזניו. לעומת זאת, כאשר ההורה צועק בכדי שילדו לא יצעק, מועבר מסר כפול מובהק, המבלבל את הילד, השואל את עצמו האם באמת לא זו הדרך? שכן רואה ושומע הוא את אביו מזדעק בעצמו פעם אחר פעם אחר פעם. מסרים כפולים הינם חורבן החינוך שכן הילד העומד מולם אף פעם לא באמת יודע מה נכון ומה לא, מה שבדרך כלל יוביל לקומדיה של טעויות.

אם רצוננו הוא לחנך את ילדינו, נחשוב בעצמנו מה היינו רוצים שהילד ילמד מאיתנו, ומה חשוב לנו שייקח הוא לתשומת ליבו. ברגע שאנו יודעים מה היא מטרתנו, נצטרך להשתדל שדברינו לא ישלפו מן המותן ובעידנא דריתחא, אלא יאמרו לאחר מחשבה של רגע או שניים.

חשוב שניקח בחשבון שצעקות אף פעם לא מועילות אלא אוטמות, שהרי כידוע "דברי חכמים בנחת נשמעים", ולמעט מקרים בהם חובה לעצור את הילד, כאשר אנו רואים אותו עושה דבר מה מסוכן, אין כל עניין להשתמש בהן. הן יכולות רק להזיק. ועוד, לו רק נתחיל לשים לב לאותם דברים שמרגיזים אותנו במיוחד אצל ילדינו, מהר מאוד נגלה שאלו בעצם אותם הדברים שעוד לא תיקנו בעצמנו.

לסיום, ננסה לדמיין לעצמנו עד כמה לא פשוט לילד אשר שומע מפי הוריו מסר אחד, ורואה במעשיהם מסר אחר. וכמו שסיפר בחור שעזב את עולם התורה : "כל שבוע אבא היה מבקש שאכין דבר תורה בפרשת השבוע לסעודה שנייה של שבת. כאשר היינו ישובים כולם לסעודה, היה מבקש אבי שאומר את דבריי. את חידושי התורה הייתי אומר בהתלהבות גדולה ולאחר הכנה מדוקדקת. אומנם לאכזבתי כי רבה הייתה, תוך כדי דבריי היה מבקש אבא קוטע אותי כדי שיעבירו לו את הסלט, ואז אחרי רגע, שיעבירו את החמין, ואחרי שני רגעים שיעבירו את השתייה, כל זאת תוך כדי שהוא עוצר אותי מרצף הדברים שוב ושוב. עם הזמן פשוט הבנתי שדברי תורה בכלל לא באמת חשובים, אז בעבור מה אמשיך להשקיע"?כמובן שזוהי דוגמה אחת מיני רבות, אשר בהחלט ממחישה עד כמה מעשינו הינם הרי גורל.

אם כן, אסכם ואומר, שחשוב שנזכור שילדינו, באמת ובתמים, רוצים לשמוע בקולנו ולמלא את רצוננו, ברם, הם זקוקים למסרים ברורים ויציבים שלא דרך התפרצויות הוריות של "הרי געש" נטולי חינוך וגדושי צורך אובססיבי בשליטה. המסר יעבור אך ורק לו נשיג שליטה עצמית שבעקבותיה נאמר דברים ברורים ושאינם משתמעים לשתי פנים… בנחת!

*********

חגית אמאייב, יועצת נישואין ומשפחה ופסיכותרפיסטית, חברת פאנל בתוכנית 'אשת חיל' בערוץ 10. מפתחת "בשניים ויותר" – ערכות מקצועיות להעצמת הזוגיות והמשפחה, המסייעות בפתרון מחלוקות, מניעת שחיקה והעצמת התא המשפחתי בשיטת 'עשו זאת בעצמכם'. בעלת סדנאת "בשניים ויותר – כלים ועזרים להחייאת חיי הנישואין והמשפחה". כתבו לי למייל bshnaeem@gmail.com או כנסו לאתר שלי www.b-two.co.il

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.