כח הדיבור של האדם / הרב לסרי

כח הדיבור של האדם / הרב בצרי

הפרשה שלנו מדברת על עוון הנדרים שאדם נודר.
והתורה אומרת – "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" שאנו צריכים לדעת לא לחלל את הדיבור שלנו, לא לנדור סתם. לא הבטיח לשווא. אלא מה שאנו אומרים צריך לקיים.

היום מקובל בעולם שאין צורך לייחס כ"כ חשיבות לדיבור, אנשים רגילים לומר, "אמרתי אז מה". "הכל דיבורים". לא התכוונתי. אנשים מדברים ואומרים כל מיני דברים ולא שמים לב מה שמוציאים מהפה. וזה לא דרך התורה. התורה מלמדת אותנו מה החשיבות של הדיבור של האדם. מה האדם יכול לפעול בדיבורו. כמה כח יש לכל מילה שאדם אומר. וכמו שאמר שלמה המלך "מוות וחיים ביד הלשון". הכל תלוי בלשון. וידוע כבר המעשה עם האיברים שרבו עם הלשון עד שניצחה אותם.
מה כ"כ החשיבות שיש לדיבור?

אלא ידוע בשעה שאדם נברא – כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חייה" ותרגם האונקלוס-לרוח ממללא. שכאן נברא לו כח הדיבור. ופרש"י שאפילו שגם חיה ובהמה נקראו נפש חיה. כאן נוסף הוא לאדם דיעה ודיבור. וזה הדרגה הכי גבוהה בבריאה-דומם,צומח, חי ,מדבר. שזה הנקודה הייחודית של האדם מעל הבהמה. וזה רק מי שיודע לייחס חשיבות לדיבור שלו.
בפרשה אנו רואים כמה כח הדיבור יכול להחיל מציאות רוחנית, כמו למשל-נדר או שבועה. שאדם נשבע או נדר שלא יאכל דבר מסויים או שלא יכנס למקום פלוני. או לא יהנה מחבירו. באותו דיבור הוא מחיל כאן איסור על אותו חפץ. ואסור לו להנות ממנו. כי דיבורו החיל פה איסור באותו דבר.

ואומר השל"ה הקדוש – שלא נטעה לומר שדוקא בעניין נדר או שבועה אדם צריך לשמור את דיבורו. אלא בכל דיבור שאדם מדבר, צריך לשמור ולקיים את דיבורו. שהרי כך מוכח ממה שהתורה אמרה-לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. ולכאורה מדוע התורה צריכה לחזור ולומר "ככל היוצא מפיו יעשה"? הרי כבר אמרנו שאדם לא יחלל את דיבורו? אלא ודאי-שהתורה באה להדגיש, שאפילו דיבור שהוא חולין, כל מה שאדם הוציא מפיו. צריך לקיים. ולא לזלזל בזה.
וכן מצינו במדרש תנחומא-(בשלח, ט) על הפסוק "אל תראי תולעת יעקב" למה נמשלו ישראל כתולעת? אלא מה תולעת אין כוחה אלא בפיה, אף ישראל אין כוחם אלא בפיהם".
ומכאן רואים שאדם צריך לשמור את דיבורו ולשקול כל מילה לפני שמוציא מהפה. כי יש חשיבות לכל דבר שאדם אומר.
וכתוב בחז"ל-על הפסוק-נפשי יצא בדברו. שאדם נקצב לו כמה ידבר בכל חייו. וכשנגמר לאדם הדיבור, הוא נפטר לבית עולמו. ולכן על האדם לשקול כל דבר לפני שמדבר. לא לדבר סתם דיבורים בלי שיש להם כוונה, או משמעות.

אבל יש מבעלי המוסר שלמדו כאן יסוד עצום לחיים- שאדם שהוא שומר על הפה שלו ולא מחלל את פיו בדיבורים אסורים. אז זוכה –לכל היוצא מפיו יעשה. שמה שהוא מתפלל ומבקש – עונים לו משמיים. ולהיפך מי שלא שומר על הדיבור שלו- אזי התפילות שלו לא מתקבלות. כי איך הוא רוצה שיענו לו לבקשותיו אם אינו מקיים את הדברים של עצמו.
אומר החיד"א- שאדם ששומר על פיו מלדבר דיבורים אסורים, וכן שומר לקיים את מה שמתחייב . ה' נותן לו כח שככל היוצא מפיו יעשה.

שמעתי סיפור על הרב עובדיה יוסף זצ"ל- שפעם אחת באה אישה אחת לנסות אותו , לראות אם הוא סתם מתיר עגונות. והיא באה אליו לעשות ממנו צחוק. בעלה חיכה למטה והיא נכנסה למרן. ואמרה לו שהיא לא יודעת מה לעשות, כי בעלה נעלם והיא רוצה להתחתן והיא עגונה. הרב שאל אותה- את בטוחה שהוא מת. אמרה לו- כן!! לא מוצאים אותו הרבה זמן ובטח הוא לא בין החיים. אמר לה- את בטוחה? אוקיי. אני מתיר אותך מעכשיו. כי הוא כבר לא חי. היא ירדה למטה והתחילה לצחוק- שהצליחה לעבוד על הרב. ובאה לספר זאת לבעלה. וכשנגשה לרכב- גילתה שבעלה מת מדום לב. ופרצה בבכי, שראתה שמה שהרב אמר התקיים. זה הכח של חכמים!
וזה מה שאומרת הגמ' – ותגזור אומר ויקם לך. שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים. (ב"מ פה.) וכן מצינו במו"ק טז: ועוד.

וכן מצינו אצל שמואל- כתובות( כב.) שהגיעו הרבה שבויות לעיר של שמואל. ואמר לו אביו שצריך לדאוג להם לשמירה. ושאל אותו שמואל- מי שמר עליהם עד עכשיו? אולי נאנסו שהיו בשבי? אמר לו אביו –אם היו הבנות שלך בשבי גם היית אומר כך? וכן באמת קרה שנשבו בנותיו של שמואל. כי זה הכח של חכמים –כשגגה היוצאת לפני השליט. כי מי ששומר על פיו, כל מה שהוא אומר מתקיים . (וכן מצינו בב"'ק פ. וכן בשבת קט.)

ולכן צריך מאוד להזהר בדיבור של אדם- ולכן חז"ל אומרים(ברכות יט.)- "ברית כרותה לשפתיים". שאדם שאומר משהו זה יכול לקרות. ולמשל- לא יאמר אדם לבנו –תיזהר ! אתה תיפול!. אלא תיזהר שלא תיפול. וכן לא לומר דברים קשים אחד על השני או על עצמך. היה סיפור שאישה אחת אמרה –איך אני יכולה להפטר מעודף השנים שיש לי. ובאותו יום היא נהרגה בתאונת דרכים. ה' ישמור.
ולמה זה קורה? כי יש מלאכים רעים בשמיים, שהם שומעים מישהו אומר משהו לא טוב, המלאך הרע עונה אמן.

והיה סיפור עם הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד- שיבקש פעם מאדם פלוני לעשות חסד עם איזה יהודי שזקוק לעזרה. אמר לו –הרב, אין לי כח אני תשוש. אחרי חודשיים פוגש אותו הרב- ממש תשוש ובלי כח ונראה ממש לא טוב. שאל את הרב- למה זה קרה לי. אמר לו –אתה בעצמך גרמת את זה. שאמרת שאתה עייף מאוד. וזה הכח של הדיבור!

לכן צריך מאוד לשמור את עצמינו מדיבורים אסורים, או ממילים קשות על עצמינו או על חבירינו. כי לא יודעים אף פעם מה הכח של המילים שמוציאים מהפה.
ה' יזכינו! שבת שלום ומבורך!!

Www.haravlasry.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.