כיצד לבקש מבן הזוג • זוגיות לאור הפרשה

מכירים את אלו שרוצים שתבין לבד מה הם רוצים? את אלו שלא מפסיקים לבקש בקשות? פרשת וארא – אשר שם לפרעה – הרב ליאור סיבי במאמר חיוני בנושא כיצד לבקש, ואם בכלל?!

בפרשתנו מתוארות שבעת – מתוך עשרת – המכות אותם מביא הקב"ה על פרעה ועמו. במכת הצפרדעים, מספרת התורה, שקרא פרעה למשה ולאהרן וביקש מהם שיעתירו אל ה' בכדי שיסורו ממנו הצפרדעים. ואכן, יוצאים משה ואהרן מעם פרעה, ומשה פותח בתפילה; "ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה".
מדקדק ה'אור החיים' הק': הרי יכול היה להיות הכתוב לומר "ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים" ללא המילים "אשר שם לפרעה" אשר לכאורה מיותרות הן? ומבאר במילים ספורות: "מכאן שצריך לפרש תפילתו".
כלומר, ודאי שיכול היה הכתוב לומר "ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים" ללא המילים "אשר שם לפרעה", אלא מכך שטרח הכתוב להוסיפן למדים אנו שכאשר אדם מבקש ומתפלל, עליו לפרש תפילתו, דהיינו, לומר בפירוט מה הוא מבקש, מה חסר לו ובמה הוא חפץ.
גם בתוך הבית צריך לנהוג כך! מכירים את הזוגות ש"לא מדברים ברור"? אלו שלא יודעים [או לא מעוניינים] לומר בדיוק מה הם רוצים, מה חסר להם, האם הם רעבים, או שמא כועסים ובעקבות מה? אלו שמכריחים באופן תדיר את בן זוגם לברר ולנחש, לחקור ולדרוש; מה הבעת הפנים של בן זוגי רוצה לומר לי עכשיו?! ודאי שלא כך היא הדרך הראויה!
נרחיב בהסבר על פי המסופר על אחד מתלמידי בעל שם טוב הק' זי"ע, שהיה משתכר מדמי תיווך בשוק העורות והיה מרוויח בקושי את דמי פרנסתו. פעם אחת כשהגיע לרבו שטח בפניו את גודל קשייו, ותינה לפניו כי אף שמשתדל לעבוד ולהשתכר אינו מרוויח כדי מחייתו, והגם שמשתדל להתפלל להקב"ה, אינו נענה בתפילתו. השיב לו הרבי: תדע לך, כי במדרש מובא סיפור על חסיד אחד שהתעייף בדרכו במדבר, ולא היה בכוחו להמשיך ללכת הלאה, הרים את עיניו והתפלל אל ה': שישלח לו חמור. אך לא פירש בתפילתו שישלח לו חמור בכדי שיוכל לרכוב עליו ולהביאו אל מחוז חפצו. מיד בא אליו סוחר ישמעאלי והתחיל להתנכל לו עד כדי כך שהרכיב לו את חמורו על כתפו… מכאן רואים, שכשמתפללים אל ה' צריכים לפרט את הבקשות בבירור, ללא רמזים סתומים, הרי תפילתנו – אל אבינו שבשמים היא, ואין שום סיבה לגמגם כשמבקשים משהו מאבא… כן הדבר אצלך, המשיך הרבי ואמר לתלמידו, אף שהנך מתפלל, אבל תפילתך אינה ברורה, מבקש אתה שיהיה לך עבודה! אבל אינך מפרש שאתה רוצה עבודה כזאת שתביא לך פרנסה בשפע בכדי מחייתך! גם כשאתה מתפלל, הנך צריך לפרש ולהסביר את בקשתך, כי מאבא לא מתביישים!
גם בני זוג שמרגישים קרובים האחד אל השני לא מתביישים לבקש זה מזה בבירור את כל צרכיהם!
אמנם, הגם שאמרנו שאין לבני הזוג להטריח את בן זוגם ב"לנחש מהו רצונם", הרי שמאידך אין להם להלך בתחושה ש'אם ממילא אני מבקש – אז נבקש, והרבה…' לא! נביא את דברי ה'פלא יועץ' בענין זה (ערך טורח):
"יתנהג אדם עם בניו ועם אשתו, שאם רואה שהם אוהבים וחפצים לשרתו כדי לקיים מצוה המוטלת עליהם או משום אהבת חסד, אז יצוה עליהם לשרתו, אבל אם רואה שכבד עליהם מחמת שאין חפצים במצוות, ואם עושים הוא מחמת בושה, או מחמת שהם משועבדים לו ועושים על כורחם שלא בטובתם, אז לא יטריח ולא יכביד עליהם, אלא הוא ישרת את עצמו בכבודו… והכל לפי העת והזמן ולפי טבעם ומדותיהם של בני ביתו, שאם עליהם יכבד ועליו אינו כבד, מוטב שיטרח הוא מעט, ולא יהא עליהם לטורח, ויכבד ה' במה שחננו להיות קל ברגליו ושלא להיות עצל… אבל אם כבד עליו הדבר מאד, או שצריך לבטל ממלאכת שמים, או שהוא דבר שלא יוכל עשוהו אז מוכרח הוא להטריח על אחרים… אך לא למראה עיניו ישפוט, שמראה לו סבר פנים יפות שהוא רוצה לשרתו, שצריך לחשוש אולי משום בושה הוא משרתו, ולא יאבה ולא יקבל עד שיהא הדבר ברור לו כי בלב שלם עושה… הוא הדין לכל דבר שרוצה לבקש מחבירו… צריך לחוש מאד, שלא יהיה עליו לטורח ולמשא כבד, ויחזיק לכל אדם כאילו אינם חפצים חסד, ואפילו טרחא מועטת יכבד עליהם כאילו מאריך טרחא… ולא יכביד כלל על שום אדם, עד שיהא הדבר ברור אצלו וירד לסוף דעתו של אדם, וימצא חן בעיני אלוקים ואדם". מבואר אם כן, מדברי הפלא יועץ, שאל לו לאדם להשתמש באחרים, אלא אם כן יודע הוא וברור לו שחפצים הם בכך, אבל בלא כך לא יטריח שום אדם שישמשו [וכך רגיל היה מרן הרב שך זצ"ל לומר: "מה שאני יכול לעשות בעצמי – אעשה בעצמי"].
כמה חשוב דבר זה בתוך הבית פנימה; אם כבר מבקשים – לבקש בבירור. ואם הספק – לגבי דחיפות וחשיבות הבקשה – מקונן בתוכנו, אזי זו כבר סיבה מספקת בכדי "לוותר" עליה, ובכלל למעט כמה שאפשר בבקשות מהאשה והילדים, כך גם נמצא חן בעיני אלוקים ואדם, ובעיני האשה והילדים!

רוצים לקרוא עוד? לחצו על הקישור הבא: http://www.bloger.co.il/Shalomalehem/246513/

פ' וארא – הכרת הטוב

בפרשתנו אנו קוראים על כך שאומר הקב"ה למשה: "לך אל פרעה בבוקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר". וברש"י כתב: "הנה יוצא המימה – לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".
נחזור מעט אחורה, אל פרשת ויגש…
יעקב אבינו מתקרב והולך אל יומו האחרון. יוסף, בנו, שהוא כעת גם 'מלך מצרים' מביא את יעקב אביו לפני פרעה בכדי שיברכהו. ואכן, יעקב מאציל את ברכתו על פרעה, וכנאמר (בראשית מז, י): "ויברך יעקב את פרעה". וברש"י (על פי מדרש תנחומא פ' נשא סימן כו) כתב: "ומה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים, אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ".
ביארו המפרשים, שיעקב אבינו בירך את פרעה מתוך הכרת הטוב – מידה כנגד מידה, על שפרעה העלה את בנו יוסף מעבדות למלוכה, כך יעלה הנילוס לקראתו, ואף על פי שלא עשה פרעה אלא לטובת עצמו, מכל מקום לא התחמק יעקב אבינו מלהכיר לו טובה על כך!
"דרכם של בריות להעלים הטובות ולגלות הרעות" (אורחות חיים לרא"ש סימן נה). טבעו של אדם לראות את מעשה הזולת כמובן מאליו, ולהצדיק את מחשבתו כי גם לזולת יש הנאה במעשיו. אך מברכתו של יעקב אבינו את פרעה הרשע למדים אנו, עד כמה יש להכיר טובה על מעשה הגורם לנו הנאה ותועלת גם אם העושה התכוון אך ורק לתועלתו.
מידה זו של הכרת טובה היא מידה בסיסית בחיי חברה תקינה, ובפרט בתוככי הבית בין איש לאשתו. כמה חשוב לאיש להראות לאשתו שהוא מעריך את מעשיה בבית, להודות לה אף על הדברים הפשוטים הנעשים מידי יום ביומו. כמה חשוב לאשה להעריך את בעלה על תרומתו לה ולבני הבית, ולהביע את הערכתה בקול גדול ובמילים חמות! בדברי תודה ושבח לא כדאי לחסוך במילים! ביכולתם של מילים אלו, למלא את הבית באוירה מיוחדת של חמימות וחיבה, להעצים ולחזק את הקשר הזוגי!
בכלל חשוב מאד לדעת: כי האשה בוחנת בעין חודרת אם בעלה מכיר בטובתה ורוצה באושרה. ואם היא לא תרגיש זאת, הרי היא עתידה לדרוש ממנו יותר ויותר בכדי לפייס את עצמה!
סיפר תלמיד שבמשך תקופה ארוכה התארח בבית רבו הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל וסעד על שלחנו. כמובן שבתקופה זו ספג אותו תלמיד יראת שמים והכוונה לחיים, אך דבר אחד נחרט ביותר בליבו: בכל יום כשהיתה הרבנית מגישה לפני הרב את האוכל, בירך אותה הרב מכל הלב על הטובה שעשתה עימו בכך שטרחה להכין את האוכל ולהגישו לפניו. והוסיף אותו תלמיד: אמנם מעולם לא שכח הרב להודות לרבנית על כך, אך לא די בכך, כי אם בכל יום היו המילים שונות ומלאות חן וכלל לא דמו למילות התודה שנאמרו אתמול. דבר זה היה עבורו מוסר מאלף, לא לשכוח להודות! אך גם, להודות מכל הלב ובמילים שונות ומגוונות. כי אם נוסח התודה הוא שגרתי, התודה היוצאת מפיך מאבדת אט אט את משמעותה – גם בעיניך!
על ר' משה שמואל שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'באר יעקב' מסופר, שהיה מקפיד להודות על מאכליה הערבים של אשתו הרבנית, ופעמים היה מתבטא על החמין שהגישה הרבנית: "במקומות רבים בעולם הייתי", והיה מונה מקומות, אנגליה, אמריקה, שוויץ וכו' וכו', "אך צ'ולנט כזה מעולם לא טעמתי…" וכשפעם נחרך הצ'ולנט ציפו בני הבית לראות מה יאמר הפעם… והוא לא אכזב… – "רבעצ'ן" [-רבנית], אמר רבינו זצוק"ל כשהוא טועם מן המאכל שהוגש לפניו, "זיבורית דידך כעידית דעלמא…" [-הגרוע שלך זה הטוב של העולם].
כן! ככה זה! כשיודעים להעריך, להוקיר ולהכיר טובה תמיד תימצא הדרך אל לב הזולת – אם במילים, אם במעשים!
ולוואי ונזכה להגיע למדריגה זו!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.