כך נרכוש את יכולת ההקשבה לבן הזוג • חיי הנישואין לאור הפרשה

פרשת האזינו – זה הזמן לבדוק האם אנו יודעים באמת להקשיב – הרב ליאור סיבי במאמר נפלא על 'אומנות ההקשבה'

פרשתנו פותחת בפסוק "האזינו השמים ואדברה". כתב ה'אבן עזרא' בפירושו לפסוק זה: "מילת 'האזינו' מגזרת 'אוזן', כאילו אמר: 'הטו אוזן'". כלומר, שלא די בשמיעת הדברים, אלא גם בהבנתם.

ברור לכל כי כדי לחזק את הקשר בין בני הזוג, צריכה להיות תקשורת טובה וחיובית. אולם יש לדעת כי משמעות המושג תקשורת אינו רק ביטוי הדברים בצורה מדוייקת ונכונה, אלא גם ובעיקר היכולת להיות קשוב לדברים הנאמרים.

הקשבה זו אומנות של ממש שמצריכה לימוד והשקעה, המביאה אותנו להבין את השני, את הסתכלותו על הדברים, לשמוע את מה שיש לו לומר, ולהבין מבין השיטים את מה שהוא חש.

אנשים שניחונו ביכולת הקשבה, לאחר ששמעו את השני ונתנו לו לפרוק את משאו מעל ליבו, פעמים רבות לאחר השיחה הם מתפלאים לשמוע שהאדם ששח לפניהם את דבריו מודה להם ואומר: "עזרת לי מאד"! והרי הם לא עשו דבר פרט להאזין לדובר, ואף לא הצליחו להשיא לו פתרון?! אלא יש לדעת שהקשבה נכונה ומעודדת יעילה אף יותר מדיבור, בכך שהיא עוזרת לשני לבטא את עצמו, ותוך כדי שהוא משחרר את הדברים מעל ליבו, הוא יכול אף להבין טוב יותר את עצמו ולמצוא פתרונות יעילים למצוקתו – בכוחות עצמו.

כדאי שנרכוש לעצמנו את היכולת להקשיב ולהאזין לבן הזוג, לשמוע את דבריו ולכבדם, לשמור איתו על קשר עין תוך כדי השיחה, לתת לו לסיים את דבריו עד תום. התחושה הטובה שניתנת לבן הזוג בעת ההקשבה לדבריו מביאה אותו לרצון טוב כלפינו, ומעניקה נופך וחיזוק לקשר הזוגי.

אמר החכם: 'מי שמקשיב ללחישות לא צריך להתמודד עם צעקות'. כלומר, אם אתה מקשיב גם לרגש של בן זוגך, לקשייו ולמה שעובר עליו, למה שהוא אומר 'בין השורות', לא תצטרך להגיע למצבים בהם הוא משתולל וצועק בגלל דברים שמציקים לו, שכן אתה הבחנת ושמת לב לדברים אלו כשהם היו עוד באיבם…

נשרטט ארבעה כללים בסיסיים להקשבה מועילה ומחזקת, מכבדת ומכילה [מתוך מאמרהּ של הגב' אודליה מימון]:

1. מקום אמיתי של הקשבה: לתת מקום אמיתי של הקשבה ומרחב לדבריו ולתחושותיו של המדבר, מבלי "לדחוף" את הסיפור שלי. כשאנו קוטעים את דברי המספר ואומרים: "זה ממש מזכיר לי, כשהייתי בכיתה ט' גם לי היה…" זה מעניק תחושה של חוסר הקשבה ואפילו חוסר כבוד.

2. שיתוף ברגשות ובתחושות – לא לבטל: כבני אדם שונים, אנו מרגישים וחווים את המציאות אחרת. לעיתים כשבן הזוג משתפים אותנו ברגשות ובתחושות שלהם בעקבות אירוע מסוים, נדמה לנו שהם מגזימים, רגישים מדי, אולי לא מאוזנים, או אפילו מדמיינים וכד'. עם זאת, ביטול הרגשות של המספר עלול לפגוע עוד יותר. משפטים כמו: "עזבי, זה סתם בראש שלך, זה בכלל לא פוגע…" לא באמת יהפכו את התחושה לחיובית, ואולי רק יזיקו בכך שיחזקו דווקא את תחושת הבדידות וחוסר האכפתיות. דווקא תחושה של הבנה: "אני מבין את ההרגשה שלך…" ולאחריהם מילים של עידוד, כמו: "אבל יהיה בסדר, אני מאמין בך, בואי נעשה משהו משמח.." יכולות להתקבל על הלב בצורה חיובית וטובה יותר.

3. זה לא הזמן לביקורת – נמנעים מהאשמה: בן הזוג משתף אותך בטעויות שלו, כיון שהוא זקוק לכוח. אין לו צורך לשמוע שוב כמה הוא לא מוצלח ואיך קרה לו דבר כזה… לכן, כשבן הזוג משתף אותנו בטעות שעשה, תפקידנו הוא להבין, לחזק, לתמוך ולעודד. משפטים 'מאשימים' כמו: "תמיד ידעתי שאתה פזיז מדי…" לא ממש יועילו. ולעומת זאת, משפטים של חיזוק, השתתפות והבנה, יצרו קרבה, יעניקו כוח ויחזקו את האמון והקשר בינינו.

4. ללא עצות ופתרונות: לעתים עיקר מטרת השיחה היא דווקא עצם השיתוף, הפריקה והתחושה שאינני לבד, שמישהו מקשיב לי ושותף להרגשה שלי. הפתרון לעומת זאת, עלול לחסום ולקטוע את תהליך השיתוף, ובכך הוא מפספס את הצורך העיקרי שהוא עצם ההזדהות עם התחושות, וחיזוק ההרגשה שאינני לבד. יתרה מכך, הגשת הפתרון מעניקה את התחושה כי התמודדות זו היא דווקא קלה ופשוטה – עובדה, יש לי פתרון… אך כפי שציינו, לא פעם הצורך הוא דווקא הפוך. דוגמא ידועה הינה לגבי בן זוג שאינו חש בטוב. בן זוגו, שרוצה לדאוג לו, יאמר במהירות: "קח אקמול". בן הזוג שאינו חש בטוב עלול לחוש מתוסכל מהפתרון המוצע, וזאת כי הוא זקוק דווקא להזדהות של בן זוגו, לאמפתיה, להקשבה לרגשותיו ולחוויות שעברו עליו. לקחת אקמול הוא יודע לבד…

[במאמר מוסגר – נתינת פתרונות נובעת לא פעם מהרצון "להוציא" את האדם מדאגתו או מצערו ולגרום לו להיות שמח ומרוצה יותר. או מכיון שקשה לשומע להזדהות עם כאבו של המספר, ובנתינת הפתרון הוא בעצם מנסה "לסדר" את המצב ולהעלים את הכאב. עם זאת, לרוב, זו היא תפיסה שגויה. ניתן לראות (בייחוד אצל נשים) כי דווקא ההקשבה וההבנה משמחים ומעודדים יותר ולא העצה].

ויהי רצון שנזכה לבקשת שלמה המלך ע"ה מאת הקב"ה: "ונתת לעבדך לב שומע" (מלכים א ג, ט). אמן!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.