כבר היינו בסרט הזה / טורו השבועי של הרב דרוקמן

כבר סבלנו מרורות, ומי יודע עד מתי יימשך הסיוט, בגלל 'הסכמים מדיניים', משאים ומתנים, אופקים מדיניים, אותם ניהלו ביהירות שוטים, רשעים וגסי רוח מעונבים, וככל השמות שכינו אותם חז"ל, אבל כעת, שלא רק הנשיא היוצא והבלתי נלאה הנצחי פרס המתייחס אל כוחותינו כאל זקנים סניליים, אלא אף, מי שאמור להיות אנטי-תזה לאוסלו – נתניהו, גם הוא מלהג על "הסכמים", "נשיג אופק מדיני חדש". זה כבר יותר מידיי: כבר היינו בסרט הזה, לא פעם ולא פעמיים. כאן הקוסם כבר מתעתע בכולנו, יוצר לנו תדמית, קבל עם ועולם, של אידיוטים. זה כבר לא המצב של מסכנות, אלא של טמטום. טורו השבועי של רבה של קרית מוצקין

צ'יקו בן מושיקו עלה לאחר אריכות ימיו ושנותיו לבית דין של מעלה. צ'יקו שלנו שצדיק גדול לא היה בחיי חיותו בעלמא דין, נפסק לו כי ל"ע בגיהנום תהא אי-מנוחתו.

אלא, שרגע לפני הכניסה לגיהנום הוא נזכר כי יש לו מה לטעון לזכותו; "הייתה לי אשה מרקע X (ובאמת לא משנה מאיזו עדה). "אם ככה", פסקו מלאכי השרת, "פטור הינך מגיהנום. באמת סבלת מספיק בעולם הזה דיי והותר, אדרבה, אילו היה זה תלוי בנו, היינו אפילו מעניקים לך תעודת לוחם…".

לימים, עלתה נשמתו השמיימה של ברקו שהיה חברו הטוב של צ'יקו, איתו הוא היה 'עושה חיים', מתהולל ושותה לשכרה, במשך ימי חלדו עלי אדמות. די כצפוי, גם לברקו פסקו – גיהנום. אלא, שלברקו הודלף על ידי אחד מהמלאכים, כי גם הוא יכול לטעון להגנתו, שסבל מספיק בחיים בגלל ה'עזר כנגדו', שגם היא הייתה, כמו אשתו של צ'יקו, ממוצא Xוד"ל.

ברקו אכן לא התעצל והשמיע בפני הממונים את הטיעון התקדימי הזה, וזה, כמעט והתקבל. אלא, שכאן התערב אחד מהמלאכים, מאלה שעניינם לחפש מומים ודופי, ושאל את ברקו: "ומה עלה בגורלה של האי איתתא ממוצא X, ממנה כה סבלת?". "גירשתי אותה" – ענה ברקו. "ספר נא לנו, כיצד המשכת את חייך ללא אישה?", "אה, כן, התחתנתי שוב, עם אחרת". "ומה היה מוצאה של אשתך השניה?" – תהו הממונים העליונים. "אה, היא השניה, לביש מזלי גם היא, כמו הראשונה באה מרקע X..".

"שמע נא, חביבי", אמרו המלאכים; "אנו מוכנים בהחלט להתחשב במסכנים, אבל לא במטומטמים".

* * * * *

כבר סבלנו מרורות, ומי יודע עד מתי יימשך הסיוט, בגלל 'הסכמים מדיניים', משאים ומתנים, אופקים מדיניים, אותם ניהלו ביהירות שוטים, רשעים וגסי רוח מעונבים, וככל השמות שכינו אותם חז"ל, אבל כעת, שלא רק הנשיא היוצא והבלתי נלאה הנצחי פרס המתייחס אל כוחותינו כאל זקנים סניליים, אלא אף, מי שאמור להיות אנטי-תזה לאוסלו – נתניהו, גם הוא מלהג על "הסכמים", "נשיג אופק מדיני חדש". זה כבר יותר מידיי: כבר היינו בסרט הזה, לא פעם ולא פעמיים. כאן הקוסם כבר מתעתע בכולנו, יוצר לנו תדמית, קבל עם ועולם, של אידיוטים. זה כבר לא המצב של מסכנות, אלא של טמטום.

כאשר ככלב השב על קיאו ממשיכים להפקיר את דמנו תחת כיסוי דקורטיבי של 'שיחות שלום' ו'הסכמים מדיניים', ומעניקים בכך לחיות האדם הערביות שהות וסיפק להתחמש ולהתעצם, בכך, משדרים לכולם, שאנו בעצם חלשים – עתה אנו כבר לא על תקן של מסכנים. לישנא אחרינא; לא רק הסופר המהולל דויד גרוסמן הוא נעבאך 'לא א ייה ייי', אלא כנראה כולנו כאלה. כולנו גרוסמן, גלאון, זנדברג. כולנו חנונים כדב חנין. לתפארת מדינת ישראל.

* * * * *

ואשחיל ברשותכם, נימה אישית: בשעתו, נרצח באכזריות (וכי יש רצח שאינו אכזרי) על ידי מחבלים נער דתי מקרית מוצקין. במהלך הספד שנשאתי, השוויתי את המחבלים לנאצים ימ"ש. אגב, היום אני מפנים, שזה היה ביטוי מעודן למדיי: הנאצים, לפחות חסו על חיי ילדיהם ונשותיהם. האויב הערבי, מוציא להורג ללא נדנוד עפעף את ילדיו, תינוקיו, שכניו, אחיו ואחיותיו. האויב הזה, נעדר אפילו את האינסטינקט החייתי של מהלכי על ארבע.

יפה הנפש, שר החינוך דאז, יוסי שריד, אסר עליי להיכנס לבתי ספר עקב התבטאותי הנועזת הלזו. אגב, בתגובה, קראתי ליוסי שריד ש"ילך לעזה" – לפחות, במובן, שילך לעזה ויתגורר באיכות חיים מעולה, בשכנות ובסמוך לידידו הטוב ערפאת.

כעת, מתברר, כי אלה המכונים אנשי 'ימין' ממשיכים ליישם, לא פחות מאשר את מדיניות יוסי שריד (אלא-אם-כן יש מאו דהו בכסילותו באמת חושב שיש הבדל בין הרוצח אבו מאזן לבין הניה).

* * * * *

בימיים אלה, ימי חודש אלול, החלנו לומר את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי..כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני".
בספרי הח"ן מבואר, כי ב"אבי ואמי" הכוונה ל'ספירות' העליונות "חכמה ובינה" (המכונות "אב ואם").

כאשר "אבי ואמי עזבוני" שהחכמה והבינה מסתתרות , בעת שכזו אם לא די בכך שאנו מסכנים, אלא גם את השכל הישר אנו מאבדים, את החכמה והבינה האלמנטריים – לא נותר אלא להתחנן; "וה' יאספני".

עוד מבארים המפרשים (רש"י תהילים, כ"ז, י') :"כי אבי ואמי עזבוני" – שההורים אינם מתכוונים לטובת יוצאי חלציהם, אלא לטובתם הם.

כאשר את חיינו מנהלים פוליטיקאים, המנתבים בציניות את מהלכיהם והליכותיהם אך לפי סקרים, הנחיות ייחצני"ם, וחישובים של סיכויי הישרדות; כאשר נעדר ה'חזון', הרי, כדברי שלמה המלך; "באין חזון ייפרע עם".

ואנו, תולעת יעקב, שאין כוחנו אלא בפינו נמשיך להעתיר; "..וה' יאספני…כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס", נוסיף אומץ ב"קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", שעוד בימים אלה ולאלתר, תכלה שנה וכו', ותחל שנה וברכותיה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.