כך בונים מערכת יחסים בצורה טהורה ומתוקנת מאמר חובה

״אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו… ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה. ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי… ( פרק כ״ו פסוקים ג׳ – ט״ו)

התורה מציבה שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא הליכה בחוקות ה' ושמירת מצוותיו. האפשרות השניה אינה רק הימנעות מהליכה בחוקות ה' והימנעות משמירת מצוותיו אלא היא אמנם מתחילה בהימנעות אך מאד מהר היא עוברת למיאוס וגועל. הדרך השניה אינה דרך של אדישות בלבד, מדובר באנשים שנגעלים ממש נגעלים ממצוות ה'. כיצד יתכן הדבר הזה, כיצד יתכן שאנשים שעד אתמול שמרו את מצוות ה' ברמה זו או אחרת החלו למאוס ולהיגעל ממצוות ה'?

בספר שמואל מופיע ספור שאולי יוכל לשפוך קצת אור על התמונה הזו. אמנון אחד מבניו של דוד המלך אהב מאד את תמר אחות אבשלום. על פי ההלכה מכיוון שתמר היתה בתה של אשת יפת תואר אותה לקח דוד במלחמה כפי שהתורה מתירה, ומכיוון שההריון של תמר היה עוד לפני שאמה התגיירה, לא נחשב אמנון לאחיה של תמר ולפיכך היה מותר לו לשאת אותה לאשה. תמר היתה בחורה צנועה ולא נוצרה לאמנון הזדמנות נאותה לגלות לה את אהבתו אליה. אחד מחבריו של אמנון יעץ לו עצה שמטרתה היא ליצור הזדמנות נאותה לאמנון לגלות לתמר את אהבתו. הוא יעץ לאמנון להתחזות לחולה ובשעה שיגיע אליו דוד אביו לבקרו וישאל מה הוא צריך, יבקש אמנון את הלביבות המיוחדות שרק תמר מיומנת בעשייתן. וכך ישלח דוד את תמר לביתו של אמנון ובהזדמנות זו יוכל אמנון לגלות את אהבתו לתמר. התוכנית עבדה כפי שצריך אך למרבה הטרגדיה אמנון במקום לדבר אל ליבה של תמר פשוט אנס אותה. כאשר הנביא מסיים את הספור הוא כותב "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה…"

כיצד יתכן שאהבה כה עזה מתהפכת תוך דקה על פיה והופכת לשנאה כה יוקדת? הרי עד לפני דקות מספר היה מוכן אמנון לעשות הכל על מנת להתחתן עם תמר, והנה שנאה כה תהומית שהנביא מעיד עליה שהיא הרבה יותר עוצמתית מן האהבה שהיתה קודם לכן.

אדם שמסוגל לאנוס את אהבת חייו מגלה בצורה ברורה מהו יסוד אהבתו. יסוד אהבתו של אמנון לתמר היה תאווה ולא אהבה. אדם שאוהב לא מסוגל לצער את השני בצורה כזו בוטה ומכוערת. רק אדם שעסוק בעצמו ובסיפוק צרכיו מסוגל להשתמש ברגש העדין והמקסים של האהבה ולשעבד גם אותו לסיפוק צרכיו גם אם זה יבוא בצורה מכוערת וברוטאלית כזו.

אין כמו חשיפת עצמנו בפני האחר כדי לגרום אהבה. כאשר אנחנו מרגישים בנח עם השני עד כדי כך שאנו חושפים בפניו את הרבדים העמוקים ביותר של אישיותנו, אנו בעצם מתאחדים איחוד מוחלט עם הזולת. אבל מה יקרה אם לאחר שהרגשנו בנח להשתחרר ולחשוף את אישיותנו בפני הזולת, הסתבר לנו שהזולת רק רוצה להשתמש בנו לסיפוק צרכיו האישיים והוא לא נמצא כאן מכוחה של האהבה הטהורה? אין דבר מעליב מזה. מישהו שיחק לנו בנקודות הרגישות ביותר של החיים.
ניתן אולי לומר שפעמים רבות כאשר הקערה מתהפכת על פיה והאהבה הקסומה הפכה לה לשנאה יוקדת זה מגיע כאשר אחד מבני הזוג מגלה לפתע שהשני נמצא כאן רק לספק את צרכיו האישיים ולא בכדי ליצור מיזוג מוחלט. אבל הדבר המפליא הוא שלא רק בן הזוג הנבגד חש שנאה תהומית אלא גם הבוגד, מדוע? משום שאדם שפעל בשמה הקדוש של האהבה ולפתע הוא מגלה שהוא סך הכל בעל תאווה קטן נשאר עם טעם חמוץ מאד בפה. והאובייקט לשנאה הוא לא אחר מאשר זה שגילה לי את פרצופי האמיתי, אותו אחד שהראה לי שאני לא פועל ממניעים של אהבה אלא ממניעים של תאווה.

מהי המטרה שלנו בשמירת המצוות? האם אנחנו חושבים אהבה או חושבים על הכסף של בן הזוג העשיר? האם אנו מקיימים את המצוות משום שזה מייצר לנו חיבור רגשי עם בורא עולם, או שפשוט זו הדרך שלנו לקבל את המשכורת בזמן, להתעשר ולחיות בבטחון? אין ספק שאם נחיה באהבה אמיתית עם בן זוג עשיר בוודאי נהנה גם מעשירותו המופלגת. אך אם הסיבה שלשמה נכנסנו למערכת הקשר הזו היא רק כסף, הגיוני מאד שזה יגמר בשנאה אדירה. לנבגד בגלל תחושת הבגידה, ולבוגד משום שיום אחד המראה תעמוד לו מול פרצופו האמיתי ותגלה לו שלמרות כל הסלוגנים הוא סך הכל בעל תאווה קטן.

ואיך משקמים מערכת יחסים כזו?

"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם…" (פרק כ"ו פסוק מ"ד)

כאשר בני הזוג מגלים איכפתיות האחד לשני גם בזמן שאין רווחים צדדיים, זה הזמן להתחיל ולבנות את מערכת היחסים הזו בצורה טהורה ומתוקנת.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.