כך הפך ליצמן לשר האהוד בישראל

איך הצליח ליצמן להוציא מנתניהו את הבטחות הבחירות שלו בניגוד לאריה דרעי? מדוע הפך לשר הפופולארי בישראל? ומדוע הלך לפוליטיקה ולא הפך להיות תלמיד חכם? {חזון יעקב}

במוסף העיתון "כלכליסט", מתפרסם כתבת שער מקיפה על שר הבריאות יעקב ליצמן. כתבי העיתון הכלכלי, שאול אמסטרדמסקי ומיקי פלד מציינים בתחילת הכתבה כי יעקב ליצמן מתבסס במשבצת השר היחיד שבאמת יכול לשנות כאן משהו, ועם ערימות של קסם אישי וקורט של כיפוף נהלים הוא נהפך לנציג השלטוני האהוד ביותר גם על חילונים.

הם מתארים כי חלק יגידו שהוא אדם כוחני ונקמן, שאחרי שהוא מסמן מישהו כאויב הוא לא ישכח זאת ולא ירפה. אחרים יגידו שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה למערכת הבריאות בעשור האחרון, שהוא היחיד שמזיז דברים ומנער מערכות מהתאבנות. אבל גם שונאיו וגם אוהביו יודו בדבר אחד, לאיש יש תועפות של קסם אישי שהולך לפניו.

הוא עצמו מתנער מכך בליצמניות אופיינית: "אני יהודי פשוט שמסביר יפה. תאמין לי, אין לי קסם". אבל האמת שאין עוד הרבה פוליטיקאים שיודעים לבנות בריתות פוליטיות כמו ליצמן. אין עוד הרבה פוליטיקאים שמצליחים להיכנס לחדר ולשכנע את פקידי האוצר שיתנו לו לצאת ממנו עם תקציבי עתק.

בכתבה הם מציינים את העובדה שהוא נבחר במקום הראשון בסקר שביעות הרצון של "פגוש את העיתונות" בשבוע שעבר, עם שיעור שביעות רצון של 56%. יותר מזה, ליצמן דורג במקום הראשון בפער אדיר של 36% מהשר במקום האחרון — אריה דרעי. מקרב שני הפוליטיקאים החרדיים הבכירים כיום, דרעי אולי מוכר יותר ומקבל כותרות רבות יותר, אבל ליצמן הוא זה שעושה את העבודה.

בכלכליסט מזכירים כי מספיק להתבונן בהסכמים הקואליציוניים שחתמו שתי המפלגות מול הליכוד. יהדות התורה של ליצמן ומשה גפני קיבלה פחות או יותר את כל מה שביקשה, בעלות כוללת של כ־6 מיליארד שקל. הם הצליחו להשיג הסכמה לביטול כל "גזרות השמד של לפיד", ואז לקבל עוד קצת.

דרעי, עם מנדט יותר, היה חייב משהו שיהיה חתום על שמו וניסה ללכת על הבטחת הבחירות המרכזית שלו ל־0% מע"מ על מוצרי מזון. הוא הצליח לקבל הבטחה פושרת מראש הממשלה בנימין נתניהו ("יוקם צוות"), שאפילו היא התמסמסה ונסגרה בהנחה בתעריפי התחבורה הציבורית ועוד טיפונת במים, בשווי כולל של כמיליארד שקל (לפני קיצוץ, ולפני שהוחלט איך תופעל). יחי ההבדל. דרעי עצמו עשה סיבוב קצר במשרד הכלכלה, התפוטר לשר הפריפריה וסיים מצולק במשרד פנים מצומצם. בזמן הזה ליצמן מזמן התייצב מחדש כשר הכל יכול באחד המשרדים המשפיעים ביותר על הציבור.

במענה לשאלה אם הסקר החמיא לו, אומר ליצמן: "כן. מה אתה רוצה, שאני אשקר לך? כולם אוהבים קומפלימנטים. אבל כגודל הקומפלימנטים, וככל שזה גדול ויפה, כך גדול החשש שלי שחס וחלילה ביום אחד אני יכול ליפול ויהיה חילול השם. זה בהחלט חשש שלי. יש לי מזה דפיקות לב".

כאשר נשאל מאיפה מגיעה התמיכה הציבורית הזאת, ענה: "אחד, אני לא יודע. אולי אני מענטש. לי נדמה שלא השתניתי במשך 20 שנה האחרונות, מאז שנכנסתי לכנסת. אבל אז, לפני 20 שנה, לא חשבו שאני מענטש. היום כן. דבר שני, אני לא מתערב בדברים לא לי. אני לא מתערב בנושאים של אובמה ונתניהו למשל. אלה נושאים חשובים מאוד, אבל אני לא מתערב בזה. לא שמעת ממני ברדיו דעה על הבקבוקים בבית ראש הממשלה. אני מדבר רק על נושאים שהם פרופר בריאות. פרט לכך, יש לי צוות מדהים. ובעיקר, סופר העיקר, השם עוזר לי. אני מתפלל כל יום שאצליח בסייעתא דשמיא".

הם מזכירים את העובדה שמשרד האוצר דרש לקצץ בעלות ההסכמים הקואליציוניים ואילו ביהדות התורה התנגדו בתוקף. כפשרה הציעו באוצר שבמקום להעלות את הקצבאות בחזרה לגובהן לפני לפיד, תכניס המדינה חלק מההעלאה הזו לחשבון חיסכון לילדים, שאותו יהיה ניתן לשחרר בגיל 18. ליצמן, בניגוד לגפני, הסכים, ועשה היסטוריה. לראשונה הסכימה יהדות התורה להעדיף את העתיד על פני הקיום המיידי.

ליצמן נשאל: איך אתה מסביר את השינוי הזה? הוא ענה: "הייתי בדילמה. היתה לי בעיה. כסף לא היה חסר, עובדה שכחלון עוד הוריד מסים אחר כך. אבל לאוצר לא היה כסף בצד ההוצאה. הם התחננו בפנינו. הדרך לפתור את זה היתה באמצעות חיסכון. התלבטתי מאוד ושאלתי את הרבנים. התברר לי בדיעבד שהאנשים אצלנו צריכים כסף בגיל 18 כדי להתחיל את החיים, ואז הם מתחילים לחפש מהגמ"חים. אז אמרתי, בוא נעשה את זה וניתן להם פוש ראשון".

על השאלה: אכפת לך מה כותבים עליך בתקשורת החילונית, ענה ליצמן: "אני קורא כל יום את כלי התקשורת החילוניים, במפורש. אבל האמת היא שהציבור שלי לא קורא אותם, לכן לפעמים כשתוקפים אותי אין לזה שום משמעות". אז למה בכל זאת אכפת לך? "כי אני לא אוהב שכותבים דברים לא נכונים. אף פעם אין לי בעיה עם ביקורת. אבל כשכותבים דברים לא נכונים, ברור שזה מפריע לי".

במהלך הראיון נשאל ליצמן: למה לא הלכת להיות תלמיד חכם? ההורים שלך לא הצטערו? לדבריו, "כנראה שלא הצלחתי מספיק בלימודים. היום אבא ואמא כבר אינם, אבל כשנכנסתי לכנסת אמא עוד היתה איזו תקופה, ואני חושב שהיא לא התאכזבה. היא לא שאלה אותי למה אני צריך את זה. היא ידעה שזו לא החלטה שלי, שאני מקבל מהרבנים את המינוי".

על יאיר לפיד אמר: "זה שהולכים לכותל ושמים כיפה לא נקרא לחזור בתשובה. הדרך לחזור בתשובה היא שהוא היה צריך לתמוך בתיקון חוק הגיוס ולא להילחם נגדו. הדרך לחזור בתשובה זה לתמוך בהחזרת התקציבים שהוא קיצץ כשהרס את הישיבות ואת המגזר החרדי. כל זמן שהוא לא עושה את זה, זו אינה חזרה בתשובה. הוא יכול להמשיך להגיד שהוא יישב עם החרדים בקואליציה, אבל בפעם הקודמת הוא אמר שהוא מתבייש שיהיה מישהו עם זקן בתמונה של הממשלה אצל הנשיא. זו לא חזרה בתשובה".

בהתייחסות לגיוס חרדים לצה"ל אמר ליצמן בראיון לכלכליסט: "אני בעד שמי שרוצה ללמוד שילמד. אם הוא לא רוצה ללמוד, שיעשה מה שהוא רוצה. אני לא מתערב למי שלא רוצה, אבל תפקידי לדאוג שמי שרוצה ללמוד, יוכל. מי שרוצה לעשות משהו אחר, שישאל את הרבנים שלו".