כך הפכתי לעצמאית: יעל ולדימירסקי מספרת • פרויקט חג

יעל וילדמינסקי היתה מזכירה רפואית וכשהרגישה שהיא מיצתה את המקום למרות שהוא היה אליה טוב ואין לה שום תלונות עליו, רק רצון לעשות משהוא שהיא אוהבת הביא אותה אל המטבח ואל הסושי, אני אישית טעמתי והוא מעולה / סושי מהדרין מהמטבח של יעל באהבה

אחד מסמליו המובהקים של חג הפסח הוא המעבר מעבדות לחירות. אין עת טובה מזו לברר מה החירות שלנו בשוק העבודה. בעוד רבות מאיתנו קמות מדי בוקר כדי לסייע למעסיק להגדיל את רווחיו, תמורת שכר זה או אחר, יש לא מעט נשים שבחרו אחרת, בחרו לבצע את המעבר שלהם מעבדות לחירות באמצעות שינוי סטטוס העבודה שלהם: מעבר מעובדת שכירה לעובדת עצמאית.

עצמאיות מספריות על "יציאת מצרים" שלהן. מלכי אדלר רואת חשבון שפתחה עסק של קונדיטורית, חני פינץ עבדה כשכירה והחליטה לפתוח בית ספר ללימודי תקשורת, ויעל ולדימרסקי עבדה במשרד עורכי דין והחליטה לפתוח עסק של סושי. מה היה להן במעבר משכירה לעצמאית? ומה היו החששות לפני המהלך, ומי מסייע להן בו? // מעבדות לחירות.

 

והפעם: עם יעל ולדימירסקי, שעברה ממזכירות רפואית – לסושי

 

ספרי לנו על עצמך?  כמה שנים את כבר בתחום?

מזכירה רפואית, במשך שנים ניהלתי מרפאת עיינים, העבודה דרשה יעילות ומיומנות בכמה תחומים – קשרי לקוחות טובים, עבודה משרדית, מענה טלפוני, טיפול בפציאנטים הנוכחים וידע רפואי מתוך עמידה בלחץ.

הכרתי המון אנשים וסגנונות, אהבתי את הרב גווניות שבעבודה. ובדר"כ חזרתי הביתה עייפה אך עם הרגשת סיפוק גדולה.

כמו כל דבר שיש התחלה וסוף, בשנתיים האחרונות לעבודתי התחלתי להרגיש הרגשה של מיצוי ובמחשבה שאם אני רוצה שינוי – זה הזמן, הגיל והעיתוי…

איך זה התחיל? היתה לך קריירה מצליחה ב…?

תוך כדי עבודה, ניסיתי לחפש כוונים שונים של מפנה אבל הבנתי שבשביל לשנות, צריל לסגור דלת אחת ואז לפתוח את השניה… למרות שקיבלתי המון תגובות והרמת גבה מאנשים על אומץ, ועל עזיבת מקום מסודר לפני שיש לי משהו אחר לא הבנתי על מה מדברים, הייתי כל כך שלימה עם ההחלטה שבאה ממקום טוב ואחרי חשיבה לעומק בכל ההיבטים מערכת יחסים מצוינת עם הבוסים, הייתי נחושה בדעתי – שאם לא מנסים לא יודעים! וגם אם אטעה אדע שניסיתי!

תוך כדי הארגונים לעזיבה עלה בי רעיון הסושי אני אוהבת את המטבח וזה מקומי הטבעי, חשבתי על משהו ייחודי וספציפי, שחסר בשוק המהדרין שלנו ברמה גבוהה עם שירות טוב ואישי.

מבלי להתייעץ עם אף אחד, חיפשתי אצל מי אוכל ללמוד ולהתמקצע בנושא ובסיעתא דישמיא מיוחדת בטלפון הראשון שהרמתי מצאתי את מורה דרכי המקסים "בתורת הסושי". הלכתי ללמוד, התנסתי בבית והמשפחה והחברים היו שפני ניסיון שבאו לטעום ולחוות דיעה על הביצועים המוצלחים/הכושלים שלי. עד שהגיע טלפון משמחה מסוימת אם אני מעונינת לקפוץ למים ולשלוח מגשים…

מה היה הרגע שבו חשבת לקום ולעזוב מקום בטוח (כך חושבים) למקום שצריך לייצר ולהביא כסף?

התגובות והמשוב החיובי שקיבלתי לאורך כל הדרך דחפו אותי ונתנו לי כח ליום עשיה הבא כמו בכל עשיה גם פה לא היה קל עצם השוני הניסוי והתהיה – הייתי רגילה לצאת בבוקר, אחרי התארגנות קלה מטופחת ומסודרת ליום עבודה נקי עם אינטגרציה גדולה של הרבה מאד אנשים.

עם כל חדוות היצירה והסיפוק הרב שיש לי במטבח ועם הסושי בפרט, אני לובשת "בגדי עבודה" בבוקר ולא יוצאת מהבית נכנסת למטבח ומתחילה לעבוד…

במקום לפגוש אנשים מענינים, לשוחח איתם וללמוד מנעשה מסביב (כי מכל אדם יש מה ללמוד), חברי הטובים במשך שעות רבות הם – המלפפון והגזר, האורז והרטבים. "איש סודי"- הוא הדג המחכה לפילוט…

הקשיים של ההתחלה?

בכל עבודה יש פלסים ומינוסים ויש מצב הסתגלות למצב החדש, מודה שלקח לי זמן להפנים ולהבין את המצב הנוכחי.

בניגוד לעבודה שכירה שיש בוס ו"מעמד מעל" שמורה מה לעשות… בעבודה עצמאית את בעצם עושה את הכל, גם הפועל וגם המעסיק…

את לא יכולה לבא לבקש יום חופש או שינוי בתנאי העבודה, הכל תלוי בך את המחלטיה והמבצעת!

אין כאן עבודה מונוטונית וחד גוונית אלא את צריכה להיות גם המנוע וגם ההגה של העסק, כל הזמן לחשוב קדימה על פיתוח, התקדמות, ורעיונות חדשים ומצד שני- גם לבצע…

מה את יכולה להגיד לנשים שמתלבטות במקום הבטוח של להיות שכירה?

אני חושבת שחשוב לכל אחד להיות עם מודעות עצמית גבוהה להיות קשוב לרצונות ולחלומות להגשמה אישית … אך מצד שני להכיר ביכולות של עצמו, ומה מתאים לו ולאופיו.

ממליצה בחום לכל אישה שעומדת בפרשת דרכים וקמה בבוקר עם תחושת מיצוי וחוסר סיפוק עצמי, לא לפחד משינויים!.

החיים הם דינמיים, ומה שהכי חשוב זה לקום בבוקר עם חיוך והרגשת טובה כמה שניתן…

אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת אם עשינו את הצעד הנכון, אבל לפחות עצם הידיעה שישתדלנו, ניסינו ומחכים לסיעתא דישמיא- נותנת כח ותמריץ לעשיה.

גם להודות שזה היה ניסיון לא מוצלח – מותר. אבל לידיעה שאדם ניסה, השתדל ועשה שינוי גורמת לסיפוק אישי.

לא נותר אלא להתפלל – שהיושב בשמיים ינחה אותנו בדרך הנכונה גם בבחירת המקצוע והתעסוקה.

 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. יעל את מדהימה

    כל הכבוד על האומץ לעשות שינוי כזה משמעותי.
    את אכן מעולה במה שאת עושה
    הסושי שלך טעים, צבעוני ומעורר תיאבון.
    נהנית לראות את הפרסומים והתמונות
    מאחלת לך המון המון הצלחה!!!!

    נועה |
    הגב