כך תפייסו את בן הזוג • חיי הנישואין בפרשה

אני חוזר בתשובה, מתחרט ומבקש סליחה, האמנם? הרב ליאור סיבי במאמר על התנצלות כנה ערב יום הדין

פ' נצבים – אני חוזר בתשובה

על פי רוב ובדרך כלל, שבת זו היא השבת האחרונה של השנה, ופרשת 'נצבים' נקראת קודם יום הדין הגדול והנורא, כדי להזכירנו שבעוד ימים ספורים מעמיד ה' יתברך במשפט את כל יצורי עולם, וגוזר מי לחיים ומי להיפך ח"ו, ועל כן מזהירה אותנו התורה הק' בפסוקי פרשה זו לשוב אל ה' ולשמוע בקולו כל זמן שהיכולת בידינו.

ידועים דברי הרמב"ן, כי מה שנאמר בפסוק "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ", נאמר על מצות התשובה. כלומר, שהתשובה קרובה אל האדם, ובכל עת שיחפוץ יוכל לשוב בתשובה.

אמנם, קרובה היא התשובה אל האדם, ובפרט בימים אלו, אך על האדם השב לעמוד בקריטריונים אותם הציבו לו חכמינו ז"ל, ובלעדי יישומם לא תיחשב לו תשובתו, וכדברי רבינו יונה ז"ל המבאר עיקרי התשובה (שערי תשובה השער הראשון):

"העיקר הראשון: החרטה. יתחרט על מעשיו הרעים, ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלוקים לנגד עיני? העיקר השני: עזיבת החטא, כי יעזוב דרכיו הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך הזה עוד".

כלומר, יהודי המבקש באמת לשוב אל ה' ולתקן את אשר עיוות, חייב להתחרט ולעזוב החטא, "כי המתחרט ומתוודה ואיננו עוזב החטא דומה למי שטובל ושרץ בידו, שלא עלתה לו טבילה" (שערי תשובה הנ"ל), שכן מה ערך יש לתשובתך אם בשעת עשייתה לא גמרת בדעתך לסור מעשיית החטא לגמרי?!

נדמה כי כללים אלו שכתב רבינו יונה תקפים גם בעניינים שבין איש לאשתו. ונבאר: מי שפגע בבן זוגו, והיה אם יחפוץ לשוב בתשובה ולבקש 'סליחה', אך בתוך תוכו הוא אינו מתחרט באמת על מעשיו וגם אינו מתכוון לעזוב ולחדול מהם, הרי שרבים הסיכויים שלא תתקבל התנצלותו [ולא רק שאינה מתקבלת אלא עלולה היא עוד לגרום להעמקת הפגיעה].

ומדוע? מכיון שבן זוג המצהיר שהוא "חוזר בתשובה" ומיד ניגש לפייס את בן זוגו הנפגע, ולא מחמת שבאמת כואב לו על כך שפגע בו וכעת מבקש הוא לרצותו, אלא מפני שהוא יודע ש'לא שווה לו' אם בן זוגו לא מפויס, שכן ניסיון העבר הוכיח שכשבן זוגו פגוע הוא לא מתפקד, והבית הרי צריך להתנהל בצורה מסודרת…

לכן כעת הוא מתנצל, אך זמן מועט לאחר מכן שוב יפגע ושוב יתנצל, ושוב יפגע ושוב יתנצל [ומדוע הוחלט שיפגע ויתנצל שוב ושוב? כי הרי מעולם לא התחרט הוא באמת על מעשיו ולא התכוון אף פעם בבקשת הסליחה לעזוב הנהגותיו השליליות], ומדוע שיתנו חשיבות ותוקף לבקשת הסליחה שלו?! הן הוא במו פיו וידיו יצר הוא על עצמו את הרושם השלילי של אדם שאינו עומד בדיבורו!

אשר על כן, אם מעוניין אתה באמת לחזור בתשובה, אזי טרם תיגש לפייס את בן זוגך תברר עם עצמך שני דברים עיקריים:

א. האם אני באמת מתחרט על המעשה הרע שעשיתי? האם אני באמת מבין שפגעתי ועלי לבקש סליחה ולדאוג לכך שבן זוגי יסלח לי בלב שלם, או שמא מקור בקשת הסליחה שלי נובע ממקום של 'לא נעים'… ב. האם קיבלתי על עצמי לעזוב מעשים שליליים אלו? האם אעשה הכל שלא לשוב לדרך הזאת עוד, או שמא זה תלוי בהתנהגותו אלי; אם יפגע – ייפגע?!…

אם אכן יקפיד בן הזוג ה"חוזר בתשובה" על שני כללים אלו בטרם יגש לבקש את סליחת בן זוגו, אין ספק כי בקשת הסליחה שלו תיאמר בפה ובלב שווים זה לזה, וממילא תתקבל באהבה ואמונה, שכן ברור יהיה לבן זוגו כי התחרט הוא באמת על מעשיו וגמר אומר בדעתו שלא לשוב ולפגוע עוד, ועליו נאמר "ומודה ועוזב – ירוחם" (משלי כח, יג).

לסיום, נזכיר את העיקר החמשה עשר והוא: התפילה, וכלשון רבינו יונה שם: "יתפלל אל ה' ויבקש רחמים לכפר את כל עוונותיו". כן, גם עיקר זה תקף ושייך בין איש לאשתו; גם אם התחרטת ועזבת את החטא – ובאמת, עדיין יש מקום לתפילה, תפילה אל הקב"ה שיכפר לנו על מה שעשינו ושיעזור לבן זוגנו לשכוח לנו את משובותינו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.