כל אחד פגש בחיים שלו תאומים – זה המפגש שלי – מיומנה של גברת B

בבית הספר היסודי למדו איתי במחזור זוג תאומות זהות, אתי ורחלי. הן היו שובבות, היו משטות במורות. זו החוויה הראשונה שאני זוכרת במפגש שלי עם תאומות.

המפגש השני היה שנים רבות אחר כך. עת עברנו דירה והכרנו שכנים חדשים ביניהם היה זוג אחד שחבקו חמישה בנים ולאחריהם הגיעה הבת הנכספת. ובמפגשים טרום מעבר הדירה נודע לנו כי הם מצפים לילד נוסף ותקוותם הכמוסה היא שבתם לא תישאר בת יחידה.
כעבור מספר חודשים פגשנו אותם מטיילים בפארק עם עגלת תאומים. קפצנו עליהם בשמחה גלויה, אחרי הכל תאומים לא רואים כל יום…מה נולד לכם? בנים? בנות? שאלנו.
״רצינו שמפו וקיבלנו את המרכך חינם״ היתה תשובתו של האב המאושר.
הבנו שנולדו להם בת ו….בן.

והמפגש השלישי שייך לי באופן אישי.
ההיסטוריה שלי בתחום הילודה ארוכה ומלאת אתגרים. כאשר בדיעבד אם מסכמים אותה בכמה שורות, אז אחרי כל הריון ולידה שעברו באופן תקין. הגיע הריון, איך לומר, בעייתי.
בין הילד הראשון לשני-הפלה ״טבעית״
בין הילד השני לשלישית-לידה שקטה
בין הילדה השלישית לרביעית-הריון מחוץ לרחם שבעקבות רשלנות רפואית לא ״עלו עליו״ וכמעט עלה לי בחיי.
וסיפורנו הוא על ההריון הרביעי.
שלפי הסיסטמתיות והסטטיסטיקה ה״יבשה״ היה אמור להיות הריון תקין.
בשבוע שמיני הגענו בעלי ואני לבדיקת אולטראסאונד ראשונה.
מיד עם תחילת הפגישה נשאלנו על ידי טכנאית האולטראסאונד האם יש לנו תאומים במשפחה.
תאומים? פערנו עינינו בתימהון?
מיד שלפתי את סבא שלי מהבוידעם: ״סבא שלי היה תאום״ מלמלתי.
הטכנאית המשיכה כשהיא שקועה במסך הגדול מנסה לפענח את הריצודים בגווני אפור שחור.
אני רואה פה שני שקי הריון. ובשניהם דופק קבעה.
לרגע חשבנו שהיא מדברת עלינו כי שנינו הרגשנו איך אנו הופכים שקים כבדים והדופק שלנו תופס לו תאוצה.
מה תאומים? איך תאומים? איך נתמודד? מה זה אומר?

עם התשובה הזו יצאנו. מבולבלים ומנסים לעבד את המידע ולעכל אותו. במשך שלושה שבועות נתנו לזה לחלחל ואט אט התחלנו להשתעשע ברעיון.
אני זוכרת שבאתי להורי וסיפרתי להם שמגיע לנו מזל טוב וש״אנחנו״ בהריון. ואחרי שנתנו לי נשיקה אחת, אמרתי שמגיע לנו עוד אחת…
הפרצוף המופתע שלהם היה תמונה מראה לאיך שאנחנו הגבנו בתחילה וזה היה משעשע.
הם התרגשו איתנו והפליגו איתנו במחוזות הדמיון איך זה יהיה…..

בגלל העבר ה״פלילי״ שלי בתחום הילודה. לא היה ספק כי אנו הולכים לרופאה פרטית.

בסוף החודש השני, לבשנו מיטב מחלצותינו. קיבצנו מיטב חסכונותינו, והלכנו לביקור אצל הרופאה.
סיפרנו לה את הרקע המילדותי שלי. הסברנו לה שזה הריון עם תאומים והיא מצידה רצתה לפצוח בהסברים במה שונה הריון עם תאומים מהריון רגיל.
בעלי קטע את דבריה ואמר: ״מאחר וחלף לו חודש מאז האולטראסאונד הראשון. אולי כדאי שנראה קודם איך הם התפתחו ואז נשמע על ההתמודדות העומדת בפנינו.
הרופאה קיבלה בהבנה את הצעתו ובדיקת האולטראסאונד החלה.
״אני רואה שק אחד עם עובר ודופק״ אמרה הרופאה. והמשיכה לחפש ולפענח את מה שנראה על המסך.
״אבל כמו שזה נראה, המשיכה, העובר השני לא התפתח. גודלו כגודל גרגר אפונה והוא יספג וייעלם״

עד כאן אני זוכרת. עננה כבדה ירדה עלי וניתקה את הקשר שלי עם העולם החיצון.
בעוד בעלי נפרד ממנה עבור שנינו. אני זוכרת את עצמי ברגע הבא מוטלת בכבדות על הכסא ברכב. ופורצת בבכי מר.
״כל הריון אצלי חייב להיות עם דרמה? מררתי בבכי. עד שהתרגלתי לרעיון של תאומים עכשיו להתרגל שוב לאובדן?״.
בכיתי וייבבתי ופרקתי כנראה מטענים שישבו עלי שנים.
ובעלי חיכה לשעת כושר ולנשימתי כי תוסדר, ואמר בקול שליו:
״את מבינה שבעצם לא ממש איבדת משהו, נכון?. היתה לך פנטזיה, הבטחה ״על הנייר״ שיש לך תאומים. אבל בסוף יש אחת.
זה לא שהיו לך שניים ביד. היתה לך הבטחה היפוטתית וכרגע המציאות אומרת שיש ״רק״ אחת. והיא בריאה ושלימה ברוך השם. וזה מה שרצינו לכתחילה. אז על מה הבכי והנהי?״
(יש לו אומץ לבחור, בהתחשב בכמות ההורמונים שהתכנסה בשביל לענות לו)

ניגבתי את עיניי, מחיתי את אפי ואמרתי לו:
תדמיין שאתה מסתובב בעולם חודש שלם בידיעה שיש בידך כרטיס לוטו עם המספרים הנכונים שעלו בגורל ושזכית בעשרים מליון ש״ח . חודש שלם. מפליג בדימיון איך יהיה ומה תעשה. למי תכסה את המינוס ואיך אתה מחליף את יום העבודה העמוס שלך בחופשה אחת ארוכה מסביב העולם….
ואז, ביום שאתה מגיע לבית מפעל הפיס לקבל את הפרס, מסתבר שאמנם המספרים שמילאת בטופס אכן נכונים, אבל איכשהו שכחת להעביר את הטופס בביתן של ההגרלות ולשלם עבורו. מה שאומר שהטופס שביד שלך לא שווה מאום!. היית מצטער כמוני או לא? היית מרגיש את האובדן או שממילא זו היתה זכיה היפוטתית?

אז זהו, אמר בעלי בתגובה לטיעון שבעיניי נשמע משכנע. שאם נרצה לדייק בדוגמא שהבאת
הרי שבאתי לבית מפעל הפיס ולהפתעתי גיליתי שלא זכיתי בעשרים מליון שקלים אלא רק בעשרה מליון.

התינוקת המקסימה שנולדה לנו אז. חוגגת השנה בת מצווה. והיא בהחלט הפרס הגדול. זכיה בפייס.

לתגובות והערות אשמח לשמוע מכם: giveret.b@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.