כן, ובמפורש זו מלחמת דתות / הרב דרוקמן

כן, ובמפורש זו מלחמת דתות,ולא כמו שאמר ה'כבוד הנשיא' שבוע שעבר שאין זו מלחמת דתות. זוהי במפורש כן מלחמת דתות. טורו השבועי של רבה של קרית מוצקין

כן, ובמפורש זו מלחמת דתות,ולא כמו שאמר ה'כבוד הנשיא' השבוע שאין זו מלחמת דתות.

זוהי במפורש כן מלחמת דתות.

אלא, המדובר במלחמה שכזו שדת האיסלם היא זו טובחת ורוצחת אותנו, וזאת באמצעים של "ידי עשיו", ואילו אנו תפקידנו להתגונן, או לכל היותר לקיים את הבא להורגך השכם להורגו.

הם, דתם מלמדת אותם ש"על חרבך תחיה", וזאת, גם כלפי אחיהם ובני משפחתם, ובכמויות אדירות. אין לחיות טרף אלה כל ערך לחיי אדם, האכזריות האיומה אומנותם, ואילו אנו נלחמים על חיינו, וחיי עוללינו.

אין כאן סכסוך בין עמים, יש כאן מלחמה של היצור האנושי (אגב, לא רק כאן אלא כיום בכל העולם) שחפץ לשרוד- מול החיה הטורפת. כן, אותה חיה טורפת שהראשונים שהעניקו לה לגטימציה היו לא פחות מהאדונים פרס ורבין. זה האחרון שנתן להם רובים כבר שוכן עפר, לפיגורה הראשונה צריך להגיש את החשבון על הטבח שהתחולל והשתולל אתמול בהר נוף.

אמרנו, שאנו מצידנו לא נלחמים סתם במטרה לכסח את המפלצות, אבל למרות זאת ואעפ"כ עדיין ישנה כאן ההגדרה של 'מלחמת דתות', ומי שאינו מודע לעיקרון הזה, הרי הוא כמומחה לרפואה שבא לרפא, ורק פרט קטן ולא משמעותי לא ידוע לו; הוא לא יודע באיזה צד נמצא הלב.

* * * * *

וברשותכם, הקדמה קצרה;

במהלך היממה, יש זמן מרכזי בעבודת ה' אותו מקיימים בעיקר יהודים בעלי מעלה ומדרגה והוא נקרא 'תיקון חצות':
מה טיבו של תיקון חצות במילים פשוטות? ובכן,התיקון חצות הוא בעצם זמןועת רצון שיהודי מתייחד עם חורבנו של בית המקדש ומקונן עליו. ברם, מה הפתרון לחורבן בית המקדש? על כך באים הקטעים בתיקון חצות שקשורים ל'וידוי' והרהורי תשובה.

בלתי מובן? כדי לבנות את בית המקדש, צריך תחילה לכאורה לפוצץ את אל אקצה ואת מסגד עומר (סתאאאם כמובן), ואז לצאת במכרז לחברות בניה, ומי שתזכה במכרז תבנה את בית המקדש. אז מה הקשר בין כל זה לבין הכאה על הלב ואמירת "אשמנו בגדנו"?

אלא, הגיע הזמן לומר בפה מלא את מה שכתוב בכל ספרי תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיו, ובספרי המקובלים בכלל.

התורה מספרת לנו: "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" דהיינו, עד 'עלות השחר' של הגאולה, מודיעים לנו מראש שיהיה קרב רוחני (מיסטי – כמו שמכנים את זה היום) בין כוחות הקדושה המיוצגים על ידי 'יעקב', לבין כוחות הסטרא אחרא, צד הטומאה המיוצגים בשם 'עשיו'- "שרו של עשיו".

באים חז"ל ואומרים לנו, כי שרו של עשיו יוכנע בשעה שקול צפצוף תינוקות של בית רבנן ישמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לא צפצוף של פתרון בעיות במתמטיקה, ולא לימודי ליב"ה ואזרחות – אלא תורה נטו!

הווי אומר, יש גם מלחמת דת, מלחמה רוחנית.

איברא, שלא תמיד ניתן להסתפק בטקטיקות רוחניות, שהרי שיש הלכות בשולחן ערוך הקשורות לדין 'פיקוח נפש', ואז אומרת לנו ההלכה שאסור לוותר על שום שטח בו ישראל שרויים, ואפילו אם זה כרוך מצידנו במלחמה בעזרת כלי נשק – כי אם יהיה ויתור על חבל ארץ מסוים – לא רק שזה לא יביא שלום, אלא אדרבה – השטח שיתפנה מיושביו היהודים יצור מצב ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם (עיין שו"ע או"ח סי' שכ"ט), ואז כל ישוב היהודי ברחבי הארץ יהיה נתון בסכנת חיים. אבל כל זה מדובר על הישרדות והיחלצות מקומית של יהודים בזמן של עיקבתא דמשיחא, הדורשת אילתורים הכרוכים גם בהפעלת כוח כפשוטו ואמצעי הגנה פיזיים על מנת לשרוד.

אבל בגדול, כדי לזכות לגאולה, ואפילו לאתחלתא דגאולה, כדי להביא לבנין בית המקדש, על מנת שנזכה שמשמים יאמרו למשחית הרף – בשביל זה צריך לעשות תשובה. כן, תשובה. כי "ובא לציון גואל" הוא לאחר שיתקיים "ולשבי פשע ביעקב"

יש אתר 'מיני ישראל' לא רק ליד לטרון, אלא בכל אחד ואחד מתוכנו ובתוכנו; בית המקדש הרוחני שוכן בנשמתו של כל יהודי. אלא שדא עקא: בית המקדש הזה שרוי במצור ובמצוק של תאוות הגוף ונפש הבהמית. תשובה משמעותה: ניקוי שכבת הטיט והזוהמא הרוחנית שנדבקה לנשמה כתוצאה מעבירות וחטאים, וזאת על ידי זיכוך הגוף, וקודם לכל כמובן; ההכרה בחטא. כאשר הנשמה תיחלץ, ותצא מבית אסורים הפרטי שלה – פירוש הדבר שה'ירושלים' הפנימית' תיגאל. לשון אחר: כאשר יתוקן ה"מפני חטאינו" נגיע למסובב והתוצאה – התיקון של "גלינו מארצנו".

ועל יסוד זה ניתקן תיקון חצות.

הנה כי כן. מאז חטא עץ הדעת יש התגוששות בעולם בין אור לבין חושך. ומקובלנו מהספרים הקדושים כי המלחמה הזה אך תתעצם ככל שמתקרבים לבוקר של הגאולה.

דיברנו על מלחמת יעקב-צד הקדושה, עם עשיו-צד ההיפך מהקדושה.

ברם, לאמיתו של דבר מבואר בקדמונים, כי המלחמה עם ישמעאל גרועה מן המלחמה עם עשיו. כי ל'קליפה' של עשיו יש איזו נחלה – 'הר שעיר'. ואילו לישמעאל אין שום ירושה בארץ, ולפיכך ה'שר' של ישמעאל למעלה מאותת לנציגיו כאן למטה על פני הגלובוס הלא הם רוכבי הגמלים וחבושי הכפיה להוציא את כל התסכול שלהם באמצעות ההובי והתחביב השמור להם – דם. וכבר ביאר האור החיים הק' שישמעאלי יש לו מצד עצם נפשו את הנאת ההרג, ותאוות הרציחה. הוא פשוט אוהב ותאב לראות דם והרבה דם. ימש"ו.

מן המפרסמות הרבי מליובאוויטש זעק מקירות לבו, נגד כניעה לערבים, נגד מסירת שטחים לגרועים שבאויבינו – בעיקר מתוך הנימוק שכניעה וקיום 'שיחות שלום' עם הני כלבין דחציפין אך תגביר את תאבונם. לדאבוננו ממה שהרבי כה יגור – בא לנו, וקבלנו זאת בגדול, בעוה"ר.
ברם, ביחד עם זה, אותו צדיק במענה לשאלת האלוף רחבעם זאבי('גנדי') הי"ד, מה יש לעשות שארץ ישראל תישאר בשלמותה ולא תיפגע – ענה לו הרבי, שיש לדאוג שארץ ישראל תהיה ראויה לשם ארץ ישראל, כלומר ארץ ישראל צריכה להיות גם בגלוי ובאופן מעשי ארץ הקודש!

אי לכך, לא מצינו, בספרי תלמידי הבעש"ט שהפעלת כוח בלבד היא זו שתביא את הפתרון הכולל של הגאולה.

אמנם, היו כאלה מבין הצדיקים שעודדו עליה לארץ הקודש, ברם, היה זה בעיקר מטעמים של מצות ישוב ארץ ישראל, או לצורך עליה והתעלות בעבודת ה' כאשר אוירה דארץ ישראל מסייעת לכך.
גם מי מהצדיקים שהיה רמז בדבריו שעצם בנין ארץ ישראל תקרב את הגאולה – בודאי לא התכוון לרגע, לבנין וכיבוש ארץ ישראל כזו אשר חלק מהאידיאל שלה היא הקמת מדינה המורדת גם בעיקרון וגם בפועל במלכות שמים.

רק השבוע, ראיתי באחד מעיתוני ה'סרוגים', ריאיון עם עיתונאי ידוע שמאד חביב לאחרונה על חוגי הלאומיים והדתיים לאומיים (ג.ט.), והנ"ל התבטא (ואני כותב מהזיכרון): שהאמונה במשיח – גורמת לישראל להישאר …בגלות. כך לא פחות. עפרא לפומיה. כפירה במיטבה, היפך חמור וגמור מהאמת האלוקית, היפך מיסוד אמונת ישראל בכל הדורות. והדברים הטמאים יצאו מפיו ללא ציוץ של תגובה מטעם המראיין הסרוג, שכנראה בעצמו לא קלט כמה מזעזעים הדברים!

* * * * *

בימים מבולבלים אלה, נשמעים השכם והערב, הסברים רבים ושונים, על מה ולמה באת עלינו הצרה הזו.

השמועות פורחות. גדול זה אמר כך, רב זה אמר באופן כך. האידנא, בצוק הדוברים, המשבק"ים והמקורבים באמת וכאילו, קשה מאד לדעת האם הצהרות כאלה או אחרות נפקו מפומיה דרבנן, וגם חתימות כידוע ניתנות לפרסום בשיטת העתק-הדבק, כך שהטשטוש הוא רב.

אמנם אני סובייקטיבי. אבל יש גדול בישראל (גילוי נאות; לדידי הוא לא רק 'עוד גדול', אלא צדיק דורנו), ובהחלט לא אגזים אם אומר, שתחזיותיו לא היו בבחינת חכמה שלאחר מעשה, אלא הצפי שלו וההסתכלות שלו לעתיד אשר התפרסמו, הוקלטו, תועדו בעוד מועד ולפני מעשה – אז אם נדבר בשפת העובדות; ממש דבר לא נפל מדבריו ארצה.

לפני, שאומר, למי ולמה כוונתי, אקדים ואומר: בזמן ניתוח, יש לעיתים, הכרח, שלא נדע, להפריד אבר מן הגוף. וכך מנתחים וכורתים, יד, רגל, ריאה, ושוב, לא עלינו ולא עליכם.

אבל, האם נשמע פעם שלצורך ריפוי הגוף – כורתים את הראש?

הרבה מרורות וגזירות הנחיתו עלינו קברניטי המדינה. הרבה תופעות תועבה עד כדי קיא, הפכו לחוקיות, מקובלות, ובאות בקהל עם חותמת וגושפנקא של הממסד.

אבל יש דבר אחד, ישנה גזירה אחת איומה, שהוא בבחינת, לא כריתת אבר מאברי הגוף, אלא כמעשה דעאש ימ"ש – כריתת ראש:

והוא, שאם נסכים להנחה שגוי הוא יהודי, וזאת על ידי גיורים, שכל תינוק יכול להצביע על טיבם שהמלך הוא ערום, ואין כאן גרות ולא נעלים, באשר אין סיכוי כל שהוא שהמגויר מתכונן לשמור כלל מצוות .

גזירה שכזו. תכניות גיור שכאלה הינם לא כריתת סתם אבר מאברי הגוף – אלא כריתת הראש! ופסיק רישא ולא ימות?

מה הקשר לפיגועים, הדקירות, הטבח נוסח מאורעות תרפ"ט בחברון בשעתו, שהתחולל השבוע בהר נוף בירושלים?

ברשותכם, קצת היסטוריה:

בשנת תש"ל התקבל החוק האומלל בכנסת שאין צורך שהגיור יהיה 'כהלכה'. וגם מי שהתגייר בגיור מפוקפק יכול להיקרא יהודי ב'מדינת היהודים'. באותה תקופה ממש נפלו חללים רבים בתעלת סואץ, ואח"כ אירע הטבח האיום ששליחי אבו-מאזן (ה'פרטנר שלנו לשלום'), רצחו ביום ששי ט"ז אייר תש"ל 12 נוסעי אוטובוס שנסע ממושב אביבים, ומתוכם 9 ילדים – הי"ד.

שלושה ימים לאחר מכן ביום ל"ג בעומר, אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש במהלך שיחה (ושמעתי אותה במו אוזניי בשידור חי), שיש קשר בין האירוע הנורא לבין חטא 'מיהו יהודי', וכדברי הרמב"ם בהלכות תענית שאסור לומר שהצרות הם "מקרה נקרה".

העיתונות בארץ, כצפוי, יצאה בהתקפה קשה נד הרבי, ומנהיגי השמאל לא פסקו מלגנות את דבריו הקדושים.

והנה, ביום כ"ה תשל"א (יום ההילולא של מרן הדברי חיים זי"ע) אמר כ"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל במהלך דרשתו:

"כולם יודעים שאני אינני חסיד ליובאוויטש. אבל אני חייב להתייחס למאורעות האחרונים.
לדאבוננו ולאסוננו קמו בדור זה האחרון מומרים גדושי עזות וחוצפה.
לא זו בלבד שאין הם מוכנים לקבל דברי תוכחה, אלא כשמעזים לומר להם דבר שלא מוצא חן בעיניהם, מיד מרימים קול צווחה וצעקה.

הרבי מליובאויטש פרסם כרוז בזמנו, כי הסיבה שנופלים חיילנו בתעלת סואץ, ובשאר גבולות אויבינו, היא מפני הנישואין בין יהודים עם גויים (גזירת 'מיהו יהודי').
למחרת כרוז זה עטו העיתונאים על דבריו וזעקו חמס; 'אין ייתכן שדיבורים כאלה יצאו מפי רבי?'. כל תופס קולמוס בידיו זעק – 'שוד ושבר'. וכולם כאחד הוקיעו את דבריו.

לדעתי אין כל פלא בדבר.
שהרי אין הם מאמינים כלל בשכר ועונש, ולכן טבעי הדבר שכל ניצוץ של אמונה רק מעלה את חמתם להשחית".

אלה הדברים של הני תרי צנתרי דדהבא קדושי עליון – הרבי מליובאוויטש והרבי מצאנז –קלויזנבורג.

ולתשומת לב הקוראים, נפתלי בנט, אורי אורבך, אלעזר שטרן, והייתי מזכיר גם את הקוראה הגב'..ומלמד אותה קצת מוסר ומשפטים, אלא שמפאת קוצר הזמן לא היה סיפק בידי לנקד את מאמרי זה.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.