כשאורן חזן התקשר ליו"ר הכנסת באמצע מנחה / מתי טוכפלד

כל עוד פרשת אורן חזן אינה נחקרת על ידי גורם מוסמך, קשה לדעת איך היא תסתיים • דבר אחד אפשר לקבוע די בוודאות: אם הבן התכוון לתקן את העוול שנעשה בעבר לאביו, המשימה נכשלה • והגילויים המטרידים בקשר לח"כ הצעיר דווקא מציתים מחדש את הקרב בין הרצוג ליחימוביץ'

אורן חזן סיפק תחמושת לאופוזיציה כבר מצעדיו הראשונים. השפעתו על הממשלה עצמה אולי פחתה השבוע, אולם על סדר היום הציבורי הוא בוודאי השתלט, ולא בנסיבות טובות כמובן.

כבר מהרגע הראשון סומן אורן חזן כדמות הססגונית של הכנסת ה־20. לא רק בתור הבן של אבא שלו, ח"כ יחיאל חזן ("לקחתי רק את הפאנל אבל לא לקחתי את המוח"), אלא ככוכב בפני עצמו: צעיר פעיל, נטול כל בושה, המודע לתדמיתו על גבול המטורללת, ונראה שאפילו די נהנה מכך.

חזן סבל או נהנה, תלוי בעיני המתבונן, מאותה תדמית עוד לפני בחירתו לכנסת, כשאת סרטון הפריימריז שלו בחר לצלם דווקא כהומאז' לסרטי "הסנדק" של פרנסיס פורד קופולה, יחד עם אביו שסיים את דרכו כח"כ בליכוד ב־2006 כשהוא מושפל וחבול. "זו ההזדמנות שלך להחזיר לליכוד את הכבוד ולתקן את העוול שנעשה לי כחבר כנסת", אמר דון קורליאונה, הוא יחיאל חזן, לבנו. הסרטון חרך את הרשתות החברתיות אולם לא תמיד בהקשר חיובי. היו לא מעט תגובות הלועגות לרמתו המוסרית הנמוכה. בכל אופן אם היתה לחזן הבן הזדמנות לתקן את העוול שנעשה לאביו, הרי אחרי חשיפת ערוץ 2 השבוע את מעלליו כביכול בבולגריה, נראה כי אפשר כבר לקבוע כי המשימה נכשלה.

אחד הרגעים המכוננים של מערכת הבחירות האחרונה היה בהפגנת הימין שבה נאמו על במה אחת ראשי מפלגות המחנה הלאומי כמכת נגד להפגנת השמאל שנערכה שבוע קודם לכן ובמהלכה גנב את ההצגה יאיר גרבוז עם התבטאותו הבזויה נגד "משתטחי קברי הצדיקים ומנשקי הקמעות".

זמן קצר לפני הפגנת הימין, בירכתי הבמה, התחוללה דרמה שבמרכזה אורן חזן. מארגני ההפגנה נדהמו כשמספר שלושים ברשימת הליכוד, בחור צעיר ואנונימי לחלוטין, הפציע במתחם הסגור מאחורי הפרגוד, ודרש לנאום על הבמה.

אחרי שבדקו כיצד בכלל נכנס אותו צעיר למתחם, ניסו המארגנים להסביר לחזן כי הנואמים שנקבעו הם דמויות בכירות כמו ראש הממשלה ויו"ר הבית היהודי, אולם חזן לא ויתר. בשלב מסוים הוויכוח הפך לקולני והחלו בין הצדדים חילופי צעקות. בסופו של דבר, ויתר חזן ועזב את המקום בזעף.

עדיין לא פורש

אם בתחילת הדרך האופוזיציה והתקשורת לא ידעו מה לעשות עם חזן, הלכה התמונה והתבהרה לאחר כינון הממשלה וחלוקת התיקים בליכוד. אחרי שניסו ונכשלו לבנות את גלעד ארדן ולהציג אותו כאופוזיציה המרכזית של נתניהו בסיעת הליכוד, מהר מאוד התגלה חזן כמורד הבא שאולי ממנו תבוא הישועה לאור אכזבתו מהתפקיד הזוטר שקיבל והעובדה כי בממשלת 61 כל אחד יכול להכריע את המערכה. הצהרותיו המופרכות של חזן על דרישתו לתפקיד משמעותי יותר הפכו מיד לכותרות גדולות והוצגו כמוצדקות ביותר. כאילו לא מדובר במי שהגיע למקום האחרון ברשימת הליכוד. מהר מאוד התמכר חזן לכותרות המפרגנות והעלה את סף דרישותיו עד כדי כך שדרש להתמנות לסגן שר החוץ, לא פחות.

אולם אותם כלי תקשורת שבנו את חזן, הם אלה שהאיצו את תהליך התרסקותו השבוע לאחר הפרסום של עמית סגל בערוץ 2. ממורד אמיץ בראש הממשלה, הפך חזן לחזותה של מפלגת הליכוד כולה. הכפשתו הכפשתם.

הסיפורים על חזן כפי שנחשפו כמובן יותר ממטרידים, אולם מדובר בסיפור עיתונאי ולא במערכת אכיפת החוק ומכאן הקושי כיצד להתייחס אליהם. התמונות והעדויות לגבי מעשיו של חזן בתקופתו בבורגס מעוררות חלחלה ובושה, אבל עד כמה נוכל להיות בטוחים שמעשים אלו אכן בוצעו? הרי כבר ראינו תחקירים שנופחו מעבר לכל פרופורציה, שהציגו תמונה מושחתת של בכירים בשלטון, אולם ברגע האמת קרסו כמגדל קלפים והתבררו כערימת בדותות מצוצות מהאצבע.

בשל העובדה שלפחות נכון לעכשיו הפרשה אינה נחקרת על ידי שום גורם מוסמך, קשה מאוד לדעת כיצד היא תסתיים. החיסרון הגדול של הסיפור הוא חוסר היכולת לברר את האמת לאשורה. לכן לא ברור למה התכוון יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כשהודיע כי חזן לא ינהל את דיוני המליאה כסגן יו"ר הכנסת עד להודעה חדשה. מה אמור להתרחש כדי שתתקבל אותה הודעה חדשה? התקשורת תפסיק לעסוק בזה? ואז זה אומר שזה לא קרה? אותה השאלה אפשר לשאול את יו"ר האופוזיציה שהעניק "רשת ביטחון" לאדלשטיין למקרה שחזן יחליט להתנקם בקואליציה למשך שבועיים. ומה אחר כך?

הקושי הזה הוא גם זה שעומד בפני הכנסת כולה וכן בפני ראש הממשלה כיו"ר הליכוד. הכנסת לא יכולה להדיח את חזן. לא פרוצדורלית וגם לא אתית. הרי היו פושעים גדולים ממנו בבית המחוקקים, שאשמתם הוכחה בערכאות משפטיות אמיתיות וגם הם לא סולקו, אז למה חזן כן? לליכוד קיימת אפשרות חוקית להתנער מחזן, וזאת על ידי הכרזתו באופן כפוי כסיעת יחיד. אך כאמור גם זאת בעיה, בהסתמך על תחקיר עיתונאי, מבוסס ככל שיהיה.

נוסף על כך, הקואליציה תאבד את הרוב שלה. כך שנראה שגם האפשרות הזאת ירדה מהפרק. כמובן שאם חזן היה מתפטר מהכנסת היתה נחסכת הדילמה, אבל כרגע לא נראה שחזן עושה סימני פרישה.

הגירסה של חזן

אחרי שראש הממשלה ביקש ממנו לטפל בעניין, מיהר יולי אדלשטיין ליו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג כדי לוודא שבאופוזיציה לא ינצלו את המצב שעשוי להיגרם כתוצאה מהטיפול בחזן, שעלול להחליט לנקום בממשלה ולנסות להפילה. מה שקרה מפה ואילך נתון במחלוקת. על פי גירסת אדלשטיין חזן נקרא לשיחה בלשכת היו"ר שבמהלכה הבהיר לו אדלשטיין כי הוא מושעה מניהול המליאה עד שיתבהרו הדברים.

מנגד, חזן טוען כי הוא זה שיזם את השיחה עם אדלשטיין וזאת על מנת להודיע לו כי באותו היום לא ינהל את דיוני המליאה וזאת כדי לתת לעניינים להירגע בינתיים. לדבריו, הוא הוכה תדהמה כשלשכתו של אדלשטיין הוציאה הודעה שלפיה הודיע יו"ר הכנסת לסגנו כי הוא מושעה עד להודעה חדשה. לטענתו, לא כך נאמר לו במהלך הפגישה.

חזן מספק גירסה משלו לטענת לשכת אדלשטיין לאיומים כביכול שאיים על יו"ר הכנסת. לדבריו, אחרי שהוציאה לשכת יו"ר הכנסת את ההודעה על השעייתו, טילפן חזן לסלולרי האישי של אדלשטיין על מנת לדרוש ממנו הבהרות. אולם מי שענתה היתה מזכירתו שטענה כי יו"ר הכנסת בדיוק בעיצומה של תפילת מנחה והעבירה את המכשיר לראש המטה שלו. לדברי חזן, הוא לא איים במפורש או במרומז על יו"ר הכנסת אלא מחה על כך שהושעה על סמך פרסומים בתקשורת וללא כל הוכחה, תוך כדי שהוא תוהה אם במקרה שבו היו מתפרסמות האשמות דומות על אדלשטיין, היה יו"ר הכנסת נוקט אותה גישה שנקט כלפי חזן הצעיר.

חזן מכחיש מכל וכל את המיוחס לו וממשיך לטעון כי לא ניהל קזינו, אלא מלון שבו היה גם קזינו, וכי כל העדויות של העובדים בכתבה שקריות ומומצאות. "כל תחקירן מתחיל", הוא אומר, "היה לוקח את אותם עדים ובודק אותם בפוליגרף לפני שהוא מבסס עליהם תחקיר ומציג את דבריהם כעובדה מוחלטת. אבל לדרוש ממני להיבדק בעצמי בפוליגרף – עם זה אין להם בעיה".

ויש גם את ההקשר הפוליטי. החשיפה של עמית סגל על גניבת מחשב ההצבעה על ידי יחיאל חזן אחרי שנחשד בפרשת ההצבעות הכפולות היתה סיום עגום למסע הכפשה שהתנהל בתקשורת נגד חזן וקבוצת "מורדי הליכוד" שהתנגדו לתוכנית פינוי תושביה היהודים של רצועת עזה. הפרסום היה מוצדק מאין כמוהו והתנהלותו של חזן האב בפרשה היתה מתחת לכל ביקורת, אולם השאלה אם התקשורת לא ששה אלי קרב יתר על המידה בפרשה זו נותרה פתוחה.

קרב ישן־חדש

לא רק חזן סבל באותה תקופה מתקשורת שלילית. גם מיכאל רצון, איוב קרא, עוזי לנדאו, אהוד יתום, דוד לוי, גלעד ארדן ומשה כחלון עמדו אז על המוקד בשל התעקשותם לקבוע כי ההתנתקות מסוכנת. חזן הבן סבור כי התקשורת רודפת גם אותו בשל נאמנותו לשלמות הארץ, ולראיה לפני ההתנתקות ביקש חזן להשתחרר מתפקידו כקצין בצבא כדי לא לקחת חלק בגירוש.

לא רבים בארץ שמעו על כך אולם ביום ראשון תתקיים הצבעה גורלית ודרמטית במרכז הליכוד שעיקרה: ניסיונותיהם של כמה מחברי המרכז להחזיר את הכוח לבחירת חברי הכנסת לידיהם, אחרי שלפני בחירות 2006 עברה זכות הבחירה מהמרכז לכלל המתפקדים. מי שהיה צריך תזכורת כיצד נראו הימים ההם, ששיאם בימי ממשלת שרון, קיבל אותה השבוע. חברי המרכז פשטו בהמוניהם על משכן הכנסת ולא הותירו בו כל חלקה טובה. כמו אז כך גם עכשיו הם היו בכל מקום: במזנון, במסדרונות, בחדר סיעת הליכוד ובלשכות השרים. אף אחד לא מעז לגרש אותם. אפילו לא להזעיף אליהם פנים.

בימי שרון המצב היה גרוע פי כמה. חברי מרכז הילכו אימים על שרי הליכוד, נלחמו על ג'ובים במשרדים ובחברות הממשלתיות, דרשו נוכחות חובה בכל שמחה משפחתית, החל מחתונה ועד פדיון הבן, ונקמו בכל מי שאינו מיישר קו.
שרון קטע את השתוללות המרכז באחת, כאשר פרש מהליכוד והקים את קדימה, תוך שהוא מותיר ליורשו מעט מאוד מנדטים והמוני חברי מרכז תאבי שלטון. נתניהו הבין את פוטנציאל הנזק והצליח להעביר החלטה שפגעה אמנם בסמכויות חברי המרכז אולם סייעה ביצירת תדמית נקייה יותר לליכוד. מאז ועד היום יש קבוצת חברי מרכז שמתקשה להירדם בלילה מחמת טרדת הידיעה על כוחם שנלקח. בחלומם הם רואים את כוחם שב אליהם. את חברי הכנסת חוזרים לימי החנופה ואת השרים מפצים אותם על הזמן הרב האבוד במינויים וג'ובים עד בלי די. אבל בשביל זה הם צריכים לנצח ביום ראשון בקלפי, ולהתמודד מול ראש הממשלה, שנלחם ביוזמה הזאת בכל כוחו.

מבחינת נתניהו, החזרת הליכוד לימים ההם, של ביתן 28 ודוכני הנקניקיות, פירושה מכה אנושה לליכוד. לא בכדי, אומרים מתנגדי החזרת הכוח למרכז, כל הגורמים המתנגדים לליכוד, שפגעו בו בבחירות, מתגייסים כדי לסייע לאלה שרוצים בחיזוק המרכז. בתקשורת העוינת, הם אומרים, שייחלה לנפילתנו בבחירות, הם זוכים לאהדה ולרוח גבית, וכך גם בקרב בין אישי מפתח כמו אביגדור ליברמן תאב הנקם בנתניהו, וכן שמעון סוסן, מקורבו הבולט ביותר של משה כחלון, שמפלגתו נגסה בליכוד בחדווה רבה.

אפילו אורן חזן גויס למערכה על ידי שני הצדדים, שלא בטובתו כמובן. מתנגדי החזרת הכוח למרכז אומרים כי כדי למנוע בחירת דמויות שנויות במחלוקת כמו חזן יש לאפשר ל־100 אלף מתפקדי התנועה לומר את דברם ולא לקבוצה מצומצמת של חברי מרכז שלפעמים בוחרת משיקולים צרים ולא לאומיים וכלליים. מנגד, תומכי החזרת הכוח למרכז מזכירים כי חזן נבחר דווקא על ידי המתפקדים, אף שנבחר כנציג אחד המגזרים במשבצת הצעירים – ולא על ידי חברי המרכז.

פרשת אורן חזן הציתה שוב את הקרב בין יו"ר מפלגת העבודה הרצוג למס' 2 בעבודה שלי יחימוביץ', הפעם על רקע החלטתו של הרצוג להעניק לקואליציה רשת ביטחון. זו לא הפעם הראשונה מאז הבחירות שיחימוביץ' יוצאת חזיתית נגד הרצוג. אם פעם היו מקפידים המועמדים לראשות המפלגה להמתין כמה חודשים לפני שהם מתחילים לחמם מנועים לקראת הפריימריז שאמורים להתקיים במקרה של הפסד, הרי הפעם, הקרב הגלוי יצא לדרך כבר כעת וללא שהיות.

בעוד יחימוביץ' קוראת למתפקדים חדשים להצטרף למפלגת העבודה, ומבקשת הפעם שלא להתמנות לחברת ועדת הכספים אלא דווקא החוץ והביטחון, תוך כדי שהיא מחממת את יחסיה עם עמיר פרץ, הביעה השבוע יו"ר האופוזיציה לשעבר תמיכה פומבית גלויה בהצעת החוק לקיצור תקופת הצינון על בכירי מערכת הביטחון. לפוסט הארוך שכתבה בנושא בעמודה בפייסבוק צירפה יחימוביץ' תמונה מעניינת מטקס חילופי הרמטכ"לים האחרון שהתקיים בבית הנשיא.

בהנחה שיחימוביץ' לא תומכת בכך שרמטכ"ל מכהן יוכל במקביל לכהן בתפקיד פוליטי, וגם ראובן ריבלין הוא כנראה לא הסיפור פה, הרי את תשומת הלב המירבית בתמונה מושך הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. האם יחימוביץ' מעוניינת לייבא מועמד בכיר כדי לגבור על הרצוג, או שאולי בכוונתה להביא את גנץ כשחקן חיזוק אחרי שהיא עצמה תיבחר לראשות המפלגה כדי לחזק את מועמדותה בדמות ביטחונית מפוארת? גורמים לא מעטים במפלגה סבורים כי לא מן הנמנע שאחת משתי האפשרויות נכונה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.