כשהילד הזך זעק בבכי ותחנונים

פרשת משפטים

פרשת משפטים-שבת שקלים
"מפי עוללים יסדת עוז"-"נעשה ונשמע"
הנה בפרשת השבוע אומר משה לפני בני ישראל את כל משפטי התורה והם עונים מיד – אנחנו נעשה מה שאמר ה' וכמ"ש "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה" (פרק כ"ד פסוק ג') אח"כ קורא את ספר הברית באוזני העם והעם משיבים "נעשה ונשמע" וכמ"ש "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" וכתוב במדרש רבה (פרשה ל"ב) דברים נפלאים על מה שקרה באותה שעה שעם ישראל הוציאו את צמד המילים הללו מהפה "בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן צִוִּיתִיו מִצְוָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיְקַיְמֶנָּה וְהִשְׁוֵיתִיו לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וּמְקַיְּימִין תרי"ג מִצְווֹת חוּץ מִן הַכְּלָלִים וּמִן הַפְּרָטִים וּמִן הַדִּקְדּוּקִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיוּ הֵן חַיִּין וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, שֶׁנָּחֲלוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם" ואז קיבלו שחרור ממלאך המוות {שנאמר "והמכתב חרות על הלוחות" ודרשו חז"ל- חירות ממלאך המוות}איזו מעלה גדולה הגיעו עם ישראל בזכות המילים הללו! {אלא שאח"כ נפלו בחטא העגל ואיבדו הכל}- רואים אנו כמה יקר בעיני ה' האמירה "נעשה ונשמע"… וכן מובא בתלמוד (שבת פ"ח.) שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע – יצאה בת קול מהשמיים ואמרה "מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר (תהילים ק"ג, כ') "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" שהם המלאכים עושים את שליחותם לפני ששומעים. [ומבאר מרן הגרא"מ שך זצ"ל – שמלאך בשעה שהוא מקבל תפקיד הוא ממלא אותו מתוך שאיפה לקבל, עם סיום שליחותו, תפקיד נוסף, יותר נעלה. וכך הייתה קבלת התורה על ידי עם ישראל. שלא רק שקיבלו עליהם לעשותה, אלא ביטאו שמגמתם ב"נעשה" היא כדי שיהיה בעקבותיו "ונשמע". שיזכו לשמוע עוד ועוד. כי תכלית עשיית המצוות היא להתקדם ולהתעלות כדי לקבל ["לשמוע"] דרגות רוחניות נוספות, ולשמוע דברים נעלים יותר].- רואים אנו שהקב"ה גילה במתן תורה שרצונו שעם ישראל יידמו למלאכים שיודעים בדיוק מה ה' דורש מהם ועושים זאת בלי לשאול ולחקור.

לפי זה מבאר ר' אליהו לופיאן זצ"ל בספר "לב אליהו" יסוד בעניין חינוך הילדים! שהנה המדרש שיר השירים (א',ד') על הפסוק "משכני אחריך נרוצה" אמר ר' מאיר בשעה שעם ישראל עמדו לפני הר סיני… אמר הקב"ה "הביאו לי ערבים שתשמרו על התורה – ואני נותנה לכם!" ואז אמרו "אבותינו הקדושים יהיו ערבים! ולא קיבל ואמר "הערבים שלכם צריכים ערבים! והביאו הנביאים שיהיו ערבים וגם אותם לא קיבל… עד שאמרו "הרי בנינו ערבים עלינו!" ואמר אלוקים "אלו וודאי ערבים טובים, על ידיהם אתנה לכם!" ועל זה אמר דוד המלך בתהילים (פרק ח') "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" ואין עוז אלא תורה שנאמר "ה' עוז לעמו יתן"… ואומר המדרש שבכשם שבשעה שאין הלווה משלם מיד המלווה הולך לערב- כך בגלל רפיון של ההורים בתורה, הילדים משלמים!

ומסיים המדרש: "לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהַכְנִיס בְּנוֹ לַתּוֹרָה וּלְחַנְּכוֹ בְּלִמּוּד, שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יא): כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ".- מבואר שרק בזכות תינוקות של בית רבן קיבלנו את התורה הקדושה. והקשה הרב הקדוש "אביר יעקב" ע"ה – מדוע הקב"ה מחפש ערבים בכדי לתת את התורה והרי מי שלא יעשה מה שביקש- יפרע ממנו!? ועוד שואל-מדוע רצו להביא ערבים את האבות הקדושים, הרי הם כבר נפטרו מהעולם? ומדוע בסוף קיבל את הילדים כערבים? מה יש בילדים הללו? ומבאר ביאור נפלא- שכידוע התלמוד מספר (מסכת שבת פח:) שמשה רבינו לא קיבל את התורה בקלות… המלאכים התווכחו איתו ולא הסכימו לתת את התורה… וכאשר אמר הקב"ה "החזר להם תשובה!" אמר משה "ריבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם" וכו'… ומבאר הרב שכוונת משה שיש למלאכים טענה חזקה שהיא שהמלאכים קדושים והבל פיהם קדוש. ואם כך צריך ערבים שהם מתאימים להגדרה שהם קדושים והבל שבפיהם קדוש. ותחילה חשבו להביא את האבות הקדושים כמלאכים שיהיו ערבים… אך הקב"ה לא קיבלם כיון שגם הם לדרגתם הגבוהה שגו מעט… וכן הנביאים יצאה שגגה מתחת ידם. אם כך מי מתאים להיות ערבים כמו מלאכים? רק הילדים הצדיקים הבל פה שאין בו חטא ואין יצר הרע שולט בהם! וכדברי התלמוד (שבת קיט:) "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן" שהוא כנגד הבל פיהם של המלאכים והם מקיימים את העולם ע"י התורה שניתנה בזכותם ובה הם לומדים. ושם מבואר שאפילו שיבנה בית המקדש, לא מבטלים אותם מלימוד התורה… וכן עיר שאין בה תשב"ר שלומדים בה- מחריבים אותה. לכן כתב ה"לב אליהו" שההורים צריכים ללמד את הילדים את התורה ולא יחכו ללמדם כאשר יתבגרו ויעמדו על דעתם… אלא מיד שהתינוק מתחיל לדבר מלמדו את הפסוק הנפלא: "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" ואצל הילדים רואים את הביטוי "נעשה ונשמע" והערבות היא שהאבא ילמד תורה כדי שידע מה ללמד את בנו. עיין שם ותרווה נחת!

קוראים יקרים! למדנו שהילדים הצדיקים שלנו הם מלאכים ותפקידנו הוא שישארו מלאכים {וכמו שאמא אומרת לבן שלה "אוי איזה מלאך אתה" גם אם הוא מתנהג כמו מלאך המוות … } וזאת יש לדעת שכל הורה מחוייב לשבת ללמוד עם בנו פסוק מהפרשה או משנה או פרק בנביא מידי שבת בשבתו {ורצוי להקדיש ולמצוא זמן גם ביום חול}ואם הביא "דף קשר" עם החומר הנלמד- ישב ויחזור איתו ויקדיש לכך את זמנו {אפילו אם יוותר על לימודו} כי זה הדבר הכי חשוב בעיני ה' יתברך שאתה יושב עם הילד שלך שהוא הערב לקבלת התורה ואתה לומד איתו… וכיום ברוך ה' יש ארגון הנקרא "אבות ובנים" שם יושבים בצוותא אב ובנו ולומדים תורה במתיקות… וזהו זמן איכות לקשר בין אב לבנו, וכל אחד מחוייב לקחת את ילדיו למקום הזה… וודאי שהמקום הכי טוב עבור הילדים אלו התלמודי תורה ובתי הספר שמלמדים את הילדים תורה ומצוות ומעשים טובים, שגם הם כשיגדלו ילמדו את בניהם תורה. ויהי רצון שאנו ההורים נרווה נחת ושמחה מהמלאכים הטהורים! אמן כן יהי רצון!
בברכת שבת שלום ורוב נחת!- אלירן אליהו נגארי

סיפור מרגש ומאלף ביותר, שאירע לאחרונה במשפחה יקרה מאזור ירושלים. לבני הזוג היה בן יחיד בלבד, שנולד לפני תשע שנים. בעת לידת הבן, אירע סיבוך שגרם לסיכון חיי היולדת והעובר. בניסי-ניסים נולד וולד בריא ושלם וגם היולדת ניצלה, אך הרופאים הודיעו לבני הזוג, שמעתה האשה לא תוכל להיפקד פעם נוספת, כי ההריון והלידה עלולים לסכן את האֵם ואת וולדה. בנם של בני הזוג, שלא היה מודע לבעיית אמו, פנה פעמים רבות אל אמו בשאלה "מדוע אני בן יחיד, למה אין לי אחים?!". בכל פעם האם היתה מתחמקת מהשאלה. את האמת המרה, חשבה בליבה, אספר לבני בשלב מאוחר יותר. ויהי היום, הגיע הילד הביתה ושאל את אביו: "אבא, במקרה שהיום השמיני ללידת תינוק נופל ביום חג השבועות – האם עושים אז את הברית?", האב היה מופתע מעט מהשאלה, והגם שלא הבין את פשרה, השיב לבנו: "כן, בוודאי שמלים את הבן בחג השבועות, שכן אפילו בשבת קודש מלים את הבן אם מדובר ביום השמיני ללידתו". והשיחה הסתיימה. כעבור מספר ימים, האֵם עברה בדיקות שגרתיות בקופת-חולים, ולחרדתם של בני הזוג והרופאים, התברר שהיא בהריון. הרופאים הודיעו לבני הזוג בצורה חד משמעית, כי עליהם לבצע הפלה בהקדם. הבעל מיהר להתקשר אל רבו ושאלו האם אכן יעשו את ההפלה, והלה פסק, שלאור הנסיבות אכן יש לשמוע לדברי הרופאים ולהפיל את העובר. התור להפלה נקבע כבר למחר, אלא, שבאותו הלילה, כאשר האב עמד לומר עם בנו קריאת שמע שעל המיטה, נזכר לפתע בשאלה המוזרה אודות ברית המילה בשבועות, וביקש לברר: "אולי תגלה לי מה פשר שאלתך על הברית בשבועות? "הבן השיב בשפתו הטבעית והילדותית: "אבא, אתה בוודאי זוכר שפעמים רבות לימדת אותי שמקובל בידינו מצדיקים וקדושים, שקיימת סגולה מופלאה לכל הישועות, והיא, שבשעה שפוגעים באדם, ומעליבים אותו, והוא אינו מגיב, ומכניס את עצמו על ידי כך לחבורת-הקודש של 'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים' – זה הזמן הטוב ביותר לבקש ולהתחנן לפני ה' יתברך על מה שרוצים". ממשיך הילד ומספר, והדברים מבהילים כל לב (רק נזכיר שוב – מדובר בילד בן תשע!): באותו יום, אירע לי דבר קשה בבית הספר. אחד הילדים העליב אותי מאוד מאוד, הוא 'שפך' עלי קיתונות של גנאי, וכל זה לעיני תלמידים רבים, שחלקם החליטו להצטרף אליו ולפגוע בי. למרות שהרגשתי שדמי נשפך, החלטתי שלא להגיב לכינויים הפוגעניים. רצתי לפינה נסתרת, וזעקתי מקירות ליבי, מתוך בכי ודמעות: "ריבונו של עולם, ספגתי עלבונות ובושות, ולא הגבתי במאומה, ואני אף מוכן למחול בלב שלם לכל המצערים אותי, אך דבר אחד אני מבקש – אנא ריבנו של עולם תן לי אח במתנה!!" הילד (שאינו יודע כלל מהבדיקות של אמו ומההפלה), מסיים ואומר לאביו: "הרגשתי שתפילתי התקבלה במרום.

מרוב התרגשות רצתי מהר, ולקחתי לוח שנה, והתחלתי לספור מאותו היום תשעה חודשים, כדי לבדוק באיזה יום ייוולד אחי הקטן… בדקתי ומצאתי שיום לידתו נופל בדיוק שבוע ימים לפני חג השבועות, ולכן באותו ערב שאלתי אותך האם עושים ברית בשבועות…" האב שנפעם מאוד מדברי בנו, לא יכול היה להתאפק ופרץ בבכי. מיהר לספר לאשתו את המעשה, וכשהאשה שמעה את הדברים המרגשים, אמרה לבעלה: "עלינו לעשות שוב שאלת-רב בנוגע להפסקת ההריון, כי אם זכינו להיפקד הודות לתפילה המיוחדת של הבן שלנו – תפילה בעת רצון, מעומק ליבו הכואב של ילד זך וטהור – אולי מהריון כזה לא תצא תקלה. הבעל התקשר לרבו, ותשובת הרב היתה: "זו שאלה חמורה שאיני יכול להשיב עליה. יש להפנות את השאלה לאחד מגדולי הדור". פנה אפוא האב, עוד באותו הערב, לאחד מפוסקי הדור, ולאחר ששמע הרב את כל פרטי המעשה, ובחן היטב את דברי הרופאים ואחוזי הסיכון, השיב: "אם ההורים חדורים באמונה בה' יתברך, יש להם רשות להמשיך את ההריון, ולה' הישועה". (כמובן שאין ללמוד מכאן למקרים אחרים, אלא יש להפנות כל שאלה ושאלה בפני עצמה להכרעת חכמי ישראל. וע"ע בזה בספר 'שיעורי תורה לרופאים' ח"ד עמוד 65). חודשי ההריון היו רצופים בבדיקות וביקורות, ובחודש האחרון האם שהתה בבית החולים ל'שמירה'. טרם הלידה, בית החולים גייס צוות של שמונה רופאים מומחים (!) שנכחו בחדר הלידה. תהליך הלידה הניסי, עבר בסייעתא דשמיא בשלום – לבני הזוג נולד בן בריא ושלם, וגם האם ניצלה ולא נגרם לה שום היזק מההריון והלידה, דבר שעורר התפעלות רבה אצל הרופאים הבכירים. (אגב נציין, שהברית נערכה מספר ימים לאחר חג השבועות תשע"ד, אך אין זה גורע בכי-הוא-זה מהמעשה המאלף וקידוש השם הגדול שגרם לו אותו ילד). למדנו אפוא, שקיימת סגולה נפלאה, שברגע שאדם הושפל והתבזה, יכול באותה שעה לפעול ישועות במידה וישתוק ולא יגיב על עלבונו, אלא יפנה אל הבורא יתברך בתחינה, ומסוגל באותה שעה לזכות לניסים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.