כשסתיו שפיר ציטטה את מרן הרב שך

בין סיני לירושלים: ציוץ שנוי במחלוקת של חברת הכנסת מהמחנה הציוני הוביל אותה למחוזות מפתיעים {הפוסט והסערה}

כשחברת הכנסת סתיו שפיר צייצה ביקורת כנגד שר החינוך, נפתלי בנט, היא לא שיערה את גודל הסערה שתחולל. סערה שהובילה אותה עד לציטוט של דברי הרב שך. לא פחות.

תחילת ההתרחשות אמש בשעות הבוקר כאשר היא הגיבה לדבריו של שר החינוך לפיהם "ההיסטוריה שלנו מתחילה בירושלים" בכך שהיא מתחילה דווקא במצרים.

הציוץ המקורי של שפיר אותו היא מחקה בהמשך
הציוץ המקורי של שפיר אותו היא מחקה בהמשך

חוסר הדיוק שבקביעתה (גם אם עם ישראל נהיה לעם במתן תורה, הרי שחיי האבות בארץ ישראל וקודם לכן בחרן קדמו בהרבה לגלות מצרים) בתוספת העובדה שהם נכתבו כדי להעמיד את השר בנט על "הטעות שלו", הפכו את שפיר לבדיחת היום ברשתות החברתיות.

בעקבות הדברים מחקה שפיר את הציוץ והעלתה פוסט מפורט יותר ושונה בדף הפייסבוק שלה, בו היא משנה את טענתה לכך ש"העם היהודי עמד לראשונה כעם בהר סיני".

הדברים לא עשו רושם על הכותבים ברשתות החברתיות שהמשיכו להתנצח עם טענתה המקורית, תוך שחלקם יוצרים ממים משעשעים על חשבון קביעתה המוטעת.

מגן דוד העשוי מפרמידה. אחד הממים שהופצו אמש
מגן דוד העשוי מפרמידה. אחד הממים שהופצו אמש

בתגובה לדברים בחרה שקד להעלות פוסט נוסף ומפורט בעמוד הפייסבוק שלה, במהלכו היא אפילו גייסה את…הרב שך לסייע לה.

"פוסט שהעליתי הבוקר העיר גל של תגובות אלימות ברשתות החברתיות מאנשי ימין שניסו להסביר לי שאין לי שום סמכות להתבטא בנושא ההיסטוריה של העם היהודי, גם אם האמירות שלי מגובות בסיפור המקראי עצמו", פותחת שפיר ומוסיפה: "היהדות שייכת לכולנו, אך בנט וחבריו חושבים, משום מה, שהם קנו עליה מונופול. הבוקר הסתבר שגם את התורה הוא מוכן לסלף בשירות האידיאולוגיה הלאומנית שלו. לטענתו, ההיסטוריה של עם ישראל התחילה בירושלים. אבל התורה עצמה מספרת סיפור אחר: עם ישראל התהווה במצרים וגובש במעמד הר סיני. למעשה, התורה עצמה אומרת מתי עם ישראל נעשה עם. בספר דברים נאמר, ״הסכת ושמע ישראל: היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך״ (דברים כז, ט). הדברים נאמרים בנאום משה בעבר הירדן, לפני הכניסה לארץ. המפרשים המסורתיים חלוקים לגבי המיקום והזמן, אך כך או אך, על פי המקרא עצמו, לא מדובר על ירושלים".

בהמשך כותבת שפיר: "הדיון הזה לא מתקיים רק בין חילונים לדתיים, חלילה. הרב שך חשב שעם ישראל קם במדבר, והרב שרלו טען שהתהליך החל במצרים: ״אמת הדבר שההקמה כעם הייתה תהליך ארוך, שהחל ב'החודש הזה לכם', המשיך במעמד הר סיני, והסתיים עם הכניסה לארץ.״

עוד כותבת שפיר: "אבל האבסורד האמיתי הוא שאחרי שבנט מטיף בכל פינת רחוב על הצורך "לחבר" את הציבור ליהדות, ציבור אוהדיו פשוט יוצא מכליו כאשר מישהו מלבדם לוקח חלק בשיח, ועוד חלילה – חילוני. סליחה, אישה חילונית.

הרי זה מה שמקומם אותם באמת, שאני – חילונית, ציונית גאה, ששייכת לצד השני של המפה הפוליטית – מעזה להתווכח איתם בשדה שהם רוצים עליו בעלות. מסתבר, ולא במפתיע, שההזמנה של הבית היהודי לציבור להחשף ליופי שבמורשת ישראל זו בעצם דרישה לשכפל את דפוסי המחשבה של האגפים השמרניים של הציונות הדתית. בנט מתעקש לדחוף סוג מאוד מסוים של יהדות לתוך בתי הספר של הילדים שלנו, והשיחה הזו מראה בדיוק איזה סוג. לא שבעים פנים לתורה, אלא תורה שמשועבדת לחזון הלאומני שלו בלבד.

אבל השאלה שאני שואלת את עצמי מהבוקר היא בעיקר מדוע הסוגיה הזו מעוררת כזו סערה דווקא היום ב-2016, כשלעם ישראל יש מדינה וצבא חזק, ריבונות ועצמאות? האם לעובדה שעם ישראל, על פי התורה, התכנס דווקא בהר סיני ולא בירושלים, והגיע לארץ ישראל במסע ארוך ומלא תלאות, מורידה במשהו מהזכות הלאומית שלנו להקים בית במדינת ישראל, ולקבוע את בירתנו בירושלים? האם היא גורעת מהקשר ההיסטורי בינינו לבין ארץ ישראל, או מכמיהה בת אלפי שנים לשוב אליה מהגלות? בוודאי שלא.

אבות הציונות, ברובם אנשים חילונים, הבליטו והאדירו את הקשר העמוק בין העם היהודי לארץ ישראל תמיד. אבל לבנט חשוב ליצור כאן סיפור חדש. הציונות פחות מעניינת אותו, כי הציונות לא מצריכה שליטה גם בג'נין, ברמאללה, ואפילו לא בשכונות הערביות של ירושלים. יתרה מכך, הציונות במהותה מצדיקה גם מצדיקה את זכותו של עם לבנות לו בית לאומי, עניין שיש לו השלכות גם על עמים אחרים, ולכן אולי הוא לא נוח לבנט.

הציונות לא מספקת הצדקות ללאומנות, או ליצר סיפוח השטחים של "הבית היהודי", ולכן היא לא מספיק טובה בשבילם. גם התורה שבה נאחז בנט בהצדקותיו המשיחיות לא אומרת די מבחינתו, כי הוא רוצה פוליטיקה שלא מתבססת על זכותנו הטבעית ככל עם – אלא פוליטיקה שמציגה זכות *ייחודית* לנו. ולכן, מבחינת בנט, יש צורך פוליטי דחוף לשנות הן את הנראטיב הציוני והן את הנראטיב המקראי.

אבל אתם יודעים מה הכי גרוע? שבמשך שנים בנט וקודמיו יכלו לעשות את זה בשקט. כמעט ללא הפרעה. ככל שיש ביכולתי, וגם אם איאלץ לעמוד מול גדודים של טוקבקיסטים אלימים – לא אתן להם להמשיך ולהחריב את היסודות שעליהם עומדת המדינה שלנו – ובעיקר לא אתן להם להרוס את העתיד המפואר שיכול להיות לה".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.