כשרבי אלי' לופיאן אמר שצריך ללמוד תניא / הרב דרוקמן

רבה של ק'. מוצקין הרב דוד מאיר דרוקמן בטורו המיוחד והפעם על מה ששמע באזניו מפי הצדיק הרב לופיאן על לימוד התניא

סח וסיפר לי אברך יקר, בעל תשובה, שגם בעברו ה'חילוני' היה איש משכיל ובעל מחשבה – מה היה הרגע ששבר אותו וגרם לו לתפנית בחייו.

הנ"ל מספר כי בעברו החילוני, התארח אצל איזה יהודי חרדי, והטיח בזה האחרון, את מה 'שיש לו על הלב' נגד דתיים ונגד הדת, נגד החרדים ונגד הרבנים.

במקום לענות לו, הציע לו אותו יהודי חרדי, לשלוף ממדף הספריה התורנית שבבית המארח, איזה ספר קודש שימצא באקראי, ושיואיל להתחיל לקרא בו.

הנ"ל, קיבל את עצת המארח, ובאופן בלתי צפוי נפלה לידו מסכת עירובין, ומיותר לומר, שאורחנו לא היה מסוגל להתקדם בקריאה לא רק במשפט אלא לא אפילו במילה אחת; טרסקל, וגוד אסיק מחיצתא, כרמלית ומקום פטור, לחי פה לחי שם, כאן מילה בלתי מובנת בארמית, כאן מושג בלתי קליט בעליל.

"טוב, הבה ננסה ספר אחר", מציע המארח; "הפעם נפל לידי", הוא מספר, "ספר כולו עם כתב רש"י, עמוס ראשי תיבות. בקיצור: לא מצאתי את ידיי ואת רגליי".

"הרגעים האלה יצרו אצלי את המהפך; התברר לי ש'ש"ס' זה לא רק שם מפלגה, ו'תורה' אין הכונה למפלגת 'יהדות התורה' (מבלי להתערב בפוליטיקה, ומבלי לפגוע חלילה באף אחת מאלה),

ובעצם מתברר שאני תוקף יעד שכלל איננו מוכר לי, כך שבעצם השאלה הנשאלת – אני 'אנטי', אבל 'אנטי' נגד מה?"

ומרגע זה, גמלה החלטה בנפשי להתחיל ללמוד, לנסות להבין נגד מה בעצם אני נלחם? אומר ועושה; 'הפשלתי שרוולים' ונטלתי את הפרויקט ברצינות. והרי אני לפניך כמי שפרקו נאה וזקנו מגודל.

* * * * *

אבל זה היה שלב ראשון בחיי. כפי שאתה רואה, זכיתי וחזרתי בתשובה, ונהיתי בעצמי חרדי. השתלבתי במסגרת תורנית חרדית. זהו, בחרתי לי את דרכי בחיים, אני חרדי ליטאי, מה שמרגלא בפי העם – 'מתנגד'. נהרא ונהרא ופשטיה".

והנה, ההשגחה הפרטית שוב זימנה אותי למפגשים מעניינים, והפעם עם מישהו שאני אמור להיות 'מתנגד' שלו.
הנ"ל זימן אותי, לאחד מהסניפים של מרכזי החסידות 'היכל מנחם', והצביע לי על קירות שלימים עמוסי מדפים גדושי ספרי חסידות.
הוא די הביך אותי בשאלתו – האם אני מכיר עוד זרם ביהדות שלו כל כך הרבה ספרים וכתבים? וכמעשהו של אותו יהודי חרדי שקירב אותי לאידישקייט בכלל, גם הוא הציע לי, ליטול, אחד מספרי החסידות ופשוט להתחיל לקרא בו…

מה אומר ומה אדבר? שלפתי את אחד מהספרים, לימים התברר לי כי זה היה אחד מכתבי הרבי הרש"ב מליובאוויטש, והחלתי לגמגם: "כח ההגבלה שבעצמות דא"ס כשם שכוחו בבלי גבול כך כוחו בגבול". "או קיי", אומר לי אותו חסיד, ולא לשכוח, אני עדיין על תקן של 'מתנגד' שלו, "חסידות חב"ד היא קשה, הבה ניטול 'שפת אמת' על התורה של הרבי מגור, וקדימה, תתחיל לקרא: 'כי בחי' יוסף היה להיות קדוש ומובדל בלתי לה' לבדו כמ"ש נזיר אחיו, ובחינת יהודה היה להביא הקדושה גם בענייני עוה"ז…'".

לא נלאה אתכם, החלתי להחליף צבעים, לא מוצא את ידיי ואת רגליי, וכאן התחולל המהפך השני והאחרון בחיי, וגם כאן – השאר היסטוריה.

ב'גלגול הראשון' החרדי שלי , אילו היו מספרים לי את הסיפור הבא; שאלו פעם את האדמו"ר הזקן בעל התניא עם מה הוא מתפלל בראש השנה – אז הוא ענה "עם הסטנדר".

הבה ונשאל סתם יהודי עם מה הוא מתפלל בימים נוראים? הוא מסתמא יענה שאני מתפלל "עם המחזור", "עם החזן", יהודי תורני יותר ישיב, אני מתפלל בראש השנה עם מורא הדין שצברתי במהלך ימי הסליחות. אבל להתפלל "עם הסטנדר" עצים ואבנים? משהו כאן משובש, לא מתחבר.

ברם, כיום אני יודע, מה המשמעות שיש בעצים והאבנים והעפר, שתפקידנו ושליחותנו בעולם הזה להמשיך ולהחדיר בדומם אלוקות, כעת אני יודע מה מעלת 'הדומם' – שהרי בית המקדש בו השראת השכינה וגילוי אלוקות גם הוא עשוי היה מדומם (להבדיל מהמשכן שהיה מורכז מחי וצומח – עצים ועורות תחשים).

תסלחו על הדוגמא הבוטה: כיום אם אשמע, שבמנין מסויים לא נותנים למישהו לגשת ל'עמוד' עקב העובדה שאיננו 'בן תורה', ועוד, אוי ווי, הוא לא נראה 'ישיביש', היינו, הוא לא עוטה חולצה לבנה, והוא, שלא נדע מצרות, סה"כ שרברב שקובע עיתים לתורה ועוסק במלאכתו באמונה (לא דוגמא דמיונית) – פעם יכולתי להיות גאה בכך, ואילו כיום אני נתקף בזעזוע נוכח עובדה שכזו, זעזוע? זו מילה עדינה לזה".

יותר מאי פעם, אני קולט יותר מתמיד את האימרה המיוחסת לחתם סופר: "פעם הייה כפירה באמונה – כיום יש אמונה בכפירה".

לאמור,

הוא מאמין שצריך לכפור בדת,
הוא מאמין שצריך להתנגד למעיינות דברי אלוקים חיים – תורת החסידות והנהגותיה.

הוא לא יודע אמנם, נגד מה הוא הולך,הוא קרא חלקיקי דברים באיזה עיתון,באיזה פאשקוויל, ובכך די לו כדי להמשיך באמונתו העיוורת, במה? ב-'התנגדות'.

• * * * *

יום י"ט בכסלו, כידוע וכפורסם הוא יום גאולת רבנו הגדול רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא.

האירוע זה לא התרחש אתמול ולא שלשום, אלא לפני יותר ממאתים שנה.

ואם בימים אלה, יט-כ' כסלו – אלפים אלפים של בני תורה מכל זרמי הציבור החרדי באים בהמוניהם וחוטפים חסידות וספרי חסידות משל היו לחמניות חמות שזה עתה יצאו מהתנור – הרי, עוד לפני שנכנסתי לעצם ניתוח התופעה – עצם המראה הזה מצביע על האמת האלוקית שבתורת החסידות.

כי 'אמת' הוא דבר ניצחי, ואילו דבר דמיוני אף שמתכוונים אליו באמת – חולף והולך לו ברבות השנים.

אם אני רואה שליד 'ציונו' של אדמו"ר הזקן בהאדיטש שבאוקראינה יושב אברך, משגיח באחת הישיבות הנודעות, ושעות ארוכות מתעמק באחד מספרי החסידות של אדמו"ר הזקן,
אני מתקרב יותר למה שקיבלנו מרבותינו הקדושים, כי גאולת הרבי בי"ט בכסלו ממאסרו בפטרבורג (לניגרד), לא הייתה גאולה רק עבורו אישית, אלא עבור כל תורת החסידות.

רבים לא מכירים את ההיסטוריה, די אם נזכיר את העובדה הבאה: רבנו הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, לא היה רק 'רב'ה', הוא היה רב, פוסק הלכות – גאב"ד פינסק הליטאית.
אך ורק בגלל חסידותו, הציקו לו, והאכילוהו מרורים, וכל כך ירדו לחייו, עד שנאלץ היה לנטוש את עיר רבנותו פינסק – ולעבור לבארדיטשוב, ומאז הוא ידוע בשמו "רבי לוי יצחק מבארדיטשוב".

במקומו נכנס 'רב' אחר בשם אביגדור, והוא היה זה שהלשין ו'מסר' את רבנו הזקן לשלטונות, מה שגרם למאסרו של רבנו. אגב, לאחר נפילת מסך הברזל הסובייטי, נוצרה האפשרות, לחדור לארכיבים וגנזכים מתקופת הצאר הרוסי, וכאן, נמצאו כל מסמכי ההלשנה המקוריים, כך שסיפור המאסר והגאולה על כל פרטיו מוכח כיום גם מבחינה מדעית-אקדמית (למי שזקוק להוכחות אלה).

ואם כיום, כמה וכמה ממשפיעי חב"ד הינם יוצאי חלציו של אותו רבה של פינסק אביגדור – זה אומר את הכל. איך מתהפך הגלגל.

* * * * *

ההתנגדות לחסידות, ללא ספק היתה תופעה שמיימית. שהרי כל מגמתה של תורת החסידות הינה, לגלות את הנשמה שבתורה – פנימיות התורה, את הנשמה שבכל יהודי- את החלק אלוקה ממעל , ואת הנשמה שבעולם – האור אין סוף שמסתתר מאחורי הפוחלץ הגשמי של העולם אשר מצוי ומסתתר גם ב'סטנדר' שעמו התפלל רבנו הזקן בראש שנה.

וזוהי הרי כל התכלית של אחרית הימים; "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", לא רק הנשמה רואה אלוקית, כפי שזה במקרה הטוב כיום, אלא גם הבשר הגשמי הפיזי רואה אלוקות ומתגלית בו אלוקות.

נגד זה, חייבים הכוחות המנוגדים לקדושה להלחם בשצף קצף. כי הרי בהיגלות נגלות אורו של משיח והגילויים שבעטיו , לא נותר לכוחות אלה – אלא 'לחתום אבטלה' בלשכת התעסוקה.
אין להם יותר מה לעשות בעולם שכולו גילוי אלוקות, המתגלה אפילו ב'סטנדר'.

כדי להילחם בתורת החסידות, אי אפשר לשלוח, אם נהיה אקטואלים, את יאיר לפיד או את עופר שלח, שהרי בשופטני לא עסקינן.

כאן, התלבשה ה'התנגדות' בלבוש של קדושה ותורה. ולא רק בלבוש של קדושה, אלא בדמותם של אנשים באמת גדולים וקדושים. כי רק אלמנטים נעלים שכאלה יכולים להיות פונקציה המשמשת כ'קונטרה' ל-בעל התניא, למגיד מקוזניץ, לרבי אהרן הגדול מקרלין. לנועם אלימלך.

כי כך קיבלנו, וכך מבואר בכל הספרים הקדושים; מאז חטא עץ הדעת הקדמון, כל אור נשגב ונעלה, יכול להימשך בעולם, דווקא כאשר יש עליו התנגדות.

אגב זה, הראיה החותכת כי העלילות על גדולי החסידות בשעתו היו לשווא – די אם נזכיר את העובדה, כי אין כמעט סימן במשנה ברורה למרן החפץ חיים שלא מוזכר בו "הגר"ז" היינו רבנו הגדול בעל התניא, ולעיתים הוא מוזכר אף לפני הגרע"א, הלא הוא רבנו עקיבא איגר.

אם באוזניי שמעתי, כשעשיתי פעם שבת בישיבת 'כנסת חזקיהו' ברכסים, מהמשגיח הגה"צ רבי אלי' לאפיאן שאמר במהלך של 'שמוס' – שצריך ללמוד תניא, הרי זה אומר את הכל.

אם הספרים "מכתב מאליהו" מיוסדים כידוע ברובם על חברותא ושיחות נפש שהיה לגה"צ הרב דסלר בעת שהותו בלונדון עם החסיד החבד"י המפורסם הרה"צ רבי איצ'ה 'דער מתמיד' – הרי אמרנו הכל, הרי הפנמנו עוד יותר מה המשמעות ומה ההשלכות של גאולת י"ט בכסלו.

וגאולת החסידות הולכת ומתרחבת, הולכת מתפשטת, עדי נזכה ליעוד אשר בשבילו התגלתה תורת החסידות, הלא הוא: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
והיום, יום י"ט כסליו, הוא "יום בשורה" (שו"ת מן השמים).

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.