לאחר נתק: ליצמן וגפני אצל נתניהו

לראשונה מאז הבחירות לראשות עיריית ירושלים גם ליצמן וגפני, שהיחסים ביניהם מפרנסים היטב טורים שלמים בעיתונות החרדית, ישבו בחדר אחד עם ראש הממשלה הטור הפוליטי של לילך ויסמן

באופן מפתיע, דווקא בתום שבועיים ביטחוניים רושם הליכוד ביתנו את התוצאה הנמוכה ביותר מאז הבחירות וזוכה ל-33 מנדטים בסקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס". עדיין מוקדם להסיק מסקנות. לא ברור אם זו תחילתה של מגמה או מצב רוח רגעי, אבל מה שבטוח הוא שמדובר בתוצאה מפתיעה לא פחות מההדחה של ספרד, אלופת העולם, כבר בסיבוב הראשון במונדיאל.

ספרד זכתה בכל התארים בשנים האחרונות, נראתה בלתי מנוצחת. בדיעבד, אמרו הפרשנים, היא הודחה בגלל שהסתמכה על כוכבי העבר, על שיטת המשחק שהצליחה לפני ארבע שנים. אלופת העולם לא ריעננה את השורות, לא חידשה, לא הבינה שמה שהצליח ב 2010 לא בהכרח עובד ארבע שנים אחרי.

נתניהו לא ממש אוהב ספורט אבל יועציו יכולים להסביר לו את האנלוגיה. אמנם כרגע נראה, שאין שום אלטרנטיבה לנתניהו כראש ממשלה, אבל אם אחרי שבועיים שבהם השיח הביטחוני שולט הליכוד ביתנו יורד במנדט, אנשי המפלגה שלו מוזמנים להיות מודאגים. לפי שעה הוא שומר על פער גדול משאר מתחריו ועל יציבות מרשימה בצמרת, אבל בדיוק כמו במונדיאל, הרבה יותר קשה לשמור על המקום הראשון מאשר להגיע אליו.

הסיסמאות על רה״מ חזק מול החמאס, שעבדו נהדר בבחירות 2009, נשמעות טיפה מגוחכות, כשמתברר שמשוחרר מעסקת שליט שנתניהו שחרר, רצח בליל הסדר את סנ״צ ברוך מזרחי ז״ל. נתניהו, כך נדמה, לא שינה את דף המסרים כבר חמש שנים והבוחרים מתחילים לחפש אלטרנטיבות. רה"מ כנראה נחשף למספרים דומים בסקרים משלו ובשיחות סגורות מעריך שבמושב הכנסת שיחל אחרי החגים תתקבל החלטה על הקדמת הבחירות. הוא מסמן על לוח השנה את חודש מאי.

בשבוע החולף זימן אליו את כל ראשי סיעות האופוזיציה לעדכון ביטחוני. על אף שהמזכיר הצבאי היה נוכח בכל הפגישות ולא דובר בהן על פוליטיקה, מותר להניח שהח"כים החרדים אהבו את היוזמה וראו בה מסאז' לאגו. היה שם דרעי, ולראשונה מאז הבחירות לראשות עיריית ירושלים גם ליצמן וגפני, שהיחסים ביניהם מפרנסים היטב טורים שלמים בעיתונות החרדית, ישבו בחדר אחד עם ראש הממשלה. אולי זו הסיבה שנוכחותו של המזכ"ץ נדרשה.

אין במי להתייעץ

נבחרת ספרד נפלה גם כי התאהבה מדי בשיטת המשחק המכונה טיקי טאקה. משחק של שליטה באחזקת הכדור ומסירות קצרות. רק שנדמה כי בשלב מסוים ספרד שכחה שהמטרה בכדורגל היא לא להחזיק כדור, אלא ת׳כלס לכבוש שערים. גם נתניהו התאהב בשיטת המשחק שלו, משחק ההאשמות וכדרור הכדור לרוחב מול אבו מאזן מבלי להתקדם.

הוא מדבר גבוהה גבוהה נגד החמאס, נגד ברית אבו מאזן משעל וגם נגד מדינה דו לאומית, אבל בפועל הוא מסרב להסיק מסקנות מעשיות. כדי שגורלו לא יהיה דומה לנבחרת ספרד חייב רה״מ להחליט, לעשות. לשכנע את אזרחי ישראל שיש לו מטרה מלבד להחזיק בכדור ולהעביר את הזמן.

את מרבית השבוע העביר נתניהו במה שהוא אוהב: דיוני קבינט. בעבר שימש הקבינט כפורום ביטחוני שהתרחב למועדון כיבודים יוקרתי, אבל עם הקמת הממשלה הנוכחית החליט נתניהו להחזיר את הקבינט לממדים מצומצמים ופונקציונליים למורת רוחם של בכירים בליכוד.

מרוב שהפורום מצומצם הוא כולל כתב מבמחנה ופילוסוף, אבל נטול בכירים ביטחוניים למעט בוגי יעלון. נתניהו מוצא שאין לו עם מי להתייעץ. בשבועות האחרונים הולך המועדון היוקרתי ומתרחב באמצעות עורכים מזדמנים כמו שטייניץ ופרי. בממשלה הקודמת היה לו את ברק, חבר מהסיירת. בממשלה הנוכחית יש לו את בנט, אמנם הוא מהסיירת, אבל לא חבר.

בינתיים יכול נתניהו להתנחם בעובדה שהוא אמנם איבד מנדט, אבל בנט איבד שניים. בניגוד לציפייה שאירוע מדיני ביטחוני יחזק את הימין מתברר שהציבור הישראלי לא נוהר ימינה בהמוניו אלא מעדיף לשבת על הגדר. הימין אולי מתוסכל אבל עוד לא לגמרי נוטש. אי הוודאות לגורל החטופים מעלה את אי הוודאות במישור הפוליטי ומעבירה את המתוסכלים לגדר.

אחד מכל חמישה לא יודע למי להצביע. מפלגת ה"אין לי מושג למי אצביע" גדלה בחודש האחרון בחמישה מנדטים. הציבור בהמתנה. הוא לא לוקח בחשבון את הדרמה של החטופים בחשיבה הפוליטית. אולי בגלל שהפרשה לא הסתיימה, אולי כי התמונה לא ברורה, אולי כי לא ידוע אם המצב מתפתח לכיוון רון ארד או גלעד שליט, בכל מקרה, כרגע אף אחד לא ממהר להסיק מסקנה מהסיפור.

הציבור מסרב להיכנס לפאניקה. החיבור של אבו מאזן והחמאס לא מרתיע אותו ולא מבהיל, הוא לא מתרגש מחטיפה של שלושה נערים ולא רואה סיבה לשבור ימינה. ההיפך. 38% מהציבור סבורים שלמרות שאבו מאזן חבר לחמאס יש ערך לחידוש השיחות עם הפלשתינים גם אם הן לא מובילות לשום מקום.

בשמאל יש רומנטיקה עוד שהמו"מ יוביל לאנשהו- 71% ממפלגות המרכז שמאל סבורים שחייבים לחדש את ההדברות, אבל כשגם בליכוד ביתנו יש 35% שמאמינים שזו הדרך, כנראה שהציבור רואה בשיחות אינטרס ישראלי, זה לא אומר שהוא רוצה תוצאה.

רעמי בחירות

שבועות ביטחוניים לא טובים ליאיר לפיד. כתב "במחנה" לשעבר לעולם לא ייתפס כאוטוריטה גם אם הוא מגיע לביתו הקודם ״אולפן שישי״ ומדקלם מסרים ביטחוניים, מה גם שפרשת החטופים דורסת כל אג׳נדה כלכלית-חברתית. כמה ימים לפני החטיפה הצהיר לפיד שהכסף נמצא איפה שהוא בין יצהר לאיתמר.

המשפט הפך לקטנוני כששלושה נערים מוסתרים אי שם בין גוש עציון לחברון וימים ספורים אחרי החטיפה אישרה הממשלה תוספת של מיליוני שקלים כסיוע מיוחד ליישובי יהודה ושומרון. תומכי יאיר הלכו לאיבוד במרוץ אחרי הלפיד. גם אם הם אמפתיים למשפחות החטופים, הם לא מעריכים את הזיג זג ויש עתיד יורדת הכי נמוך מזה ארבעה חודשים ל-13 מנדטים.

יותר מזה- מצביעי יש עתיד שמו לב שאחרי החטיפה נכנע שר האוצר כמעט ללא קרב לדרישות התקציב של מערכת הביטחון. הם מבינים שעוד מיליארד שקל לצה"ל מרחיקים את האפשרות למימוש ההבטחות על ירידה במחירי הדיור. 31% מהציבור לא קונים את תוכנית אפס אחוזי המע"מ של לפיד וסבורים שלא יחול שום שינוי במחירי הדיור. 54% ממש ספקניים ומאמינים שתהיה עליה של יותר מ-5% במחירי הנדל"ן.

הנתונים האלה מחזקים את ההערכה שלפיד יישאר בקואליציה בזמן הקרוב, אם כי יש מקום לחשוד בו שהוא נערך לבחירות. הוא עדיין שבוי בקונספציה שצריך להביא הישג בדמות הפחתת מחירי הדיור לפני הבחירות. כחלון נושף בעורפו וגם הסקרים לא משהו, ולכן הדבר היחיד שיכול להביא אותו לפרוש הוא קושי בהעברת התקציב. בעיקר תקציב הביטחון.

כדי להחזיק את צה"ל ברמה של היום, תוספת של מיליארד שקל לא מספיקה, וגם הרמה מזכירה יותר את המצב של מערכת הביטחון במלחמת לבנון השניה. על מנת לצאת מהברוך הזה צריך להעביר 5-6 מיליארד שקל יותר ממה שמתוכנן כרגע לתקציב הביטחון לשנה הבאה. בשביל לסגור את השנה הנוכחית צריך עוד מיליארד או שניים. זה יחייב את לפיד לחתוך בתקציבים חברתיים וזה שניה אחרי שסיבך את עצמו בבעיות בבית עם ועדת אלאלוף למצב העוני וועדת גרמן שדורשות מיליארדים. והוא עוד הבטיח שלא יעלה מיסים. כשגם אפס אחוז מע"מ לא בדיוק מגדיל את הכנסות המדינה, יהיה מעניין לראות איך לפיד מתכנן לשרוד את התקציב הבא.

הטקטיקה שלו היא להשקיע כסף משמעותי במשרדים שבהם מחזיקים שרי יש עתיד מבלי למצמץ. הוא פותח את הברזים באופן בוטה, נהרות הכסף שוטפים את משרדי שרי סיעתו. הפוליטיקה חזקה מהכל. הכלכלה יכולה לחכות. גם המדינה. קל וחומר שגם מערכת הביטחון. לפיד קורא לזה פוליטיקה חדשה, במערכת הפוליטית רואים בזה התנהלת קרה ומסוכנת ברמה הלאומית.

העזים של לפיד

חוק ההסדרים הקרוב צפוי להיות הפעם רזה מתמיד. לפיד לא לוקח בחשבון שיש היגיון פוליטי בהכנסת עיזים לספר החוקים העבה שמלווה את התקציב. הכנסת לעולם לא תאשר את הכל, הח"כים צריכים מרווח תמרון כדי לרשום על שמם הישגים, ולפיד מתעקש שלא לאפשר להם את זה הפעם.

הוא כל כך רגיש למעמדו שהוא לא מוכן להסתכן בביקורת ציבורית נוקבת על מספר העיזים בדיר. אלא שהח"כים לא יוותרו, ולפיד יאלץ לוותר במקום על עיזים על עניינים מהותיים.

חלק ממצביעי לפיד כבר מעדיפים לחזור לציפי לבני, שמתרכזת בנושא המדיני-בטחוני ולא מתיימרת להבטחות מפוצצות על יוקר המחיה. הקמבק של לבני דווקא בעיתוי הזה הוא מפתיע. מאז פברואר התנועה לא עברה את אחוז החסימה, ודווקא עכשיו היא רושמת ארבעה מנדטים.

אבל צריך להודות – הסיכוי שלבני תרוץ לבדה בבחירות הקרובות הוא קלוש. היא לא תיקח את הסיכון לגמור כמו מופז וקדימה. לבני תשתמש בסקרים כמו זה ובמעמדה כדמות היחידה שעוסקת במו״מ המדיני כדי לעשות עסקה טובה ולחבור למפלגה אחרת- יש עתיד, ליברמן, העבודה או כחלון.

סופת רוביקאן

לפני מספר חודשים נפגש ח"כ רובי ריבלין עם נשיא המדינה שמעון פרס. זה היה עוד במהלך המרוץ לנשיאות. בעודו יושב בחדר ההמתנה במשכן הנשיא, שמע אחד מבאי הבית את ריבלין מעיר לבן שיחו: 'אם אבחר לתפקיד, אין לי כוונה לשהות דקה אחת בבית הזה. אני מתכוון לחרוש את הארץ'.

מי שעקב אחרי הלוז של הנשיא הנבחר בשבועיים האחרונים (מניחום אבלים לישיבה לטקס בשגרירות לפגישה עם הורי החטופים ומשם למפגש עם דרעי ואח"כ מדידת חליפה והכל ביומיים) מבין היטב שריבלין, שרגיל לחיי כנסת סוערים, גועשים ויצריים, לא יוכל לשאת את השקט, הדממה, והרוגע של משכן הנשיא. הוא צריך אקשן, ויכוחים ועניין. הנשיא הנבחר נזהר מאוד שלא להיכנס בין רגליו של פרס כל עוד הוא מכהן, אבל אם כבר עכשיו, בטרם נכנס באופן רשמי לתפקיד הוא מפגין היפר-ונטלציה, תזזיתיות ואנרגטיות שלא היו מביישות את השפן של אנרג'ייזר, אפשר לדמיין איך יראו שבע השנים שלו כנשיא.

השבוע הוא ביקר בבית משפחת קראקרה שבנה מוחמד נהרג מטיל בגבול סוריה. אף פוליטיקאי לא היה שם קודם, ודאי לא ראש הממשלה. ריבלין החליק לוואקום שנוצר, והוא בכלל ח"כ לשעבר ועוד לא נשיא מכהן.

הוא אמנם התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק, אבל זה לא אומר שאת הכהונה שלו לא יאפיין אקטיביזם נשיאותי. ריבלין לא ישלים עם ישיבה על הגדר או פשרנות. הוא ינקוט עמדה בכל נושא ציבורי או פוליטי בוער. כבר הבוקר הוא הודיע שבכוונתו להיפגש עם אבו מאזן. לא נמצא אותו מבליג על שערוריות ציבוריות מתוקף תפקידו הממלכתי, אפשר לשער שיביע את חוסר שביעות רצונו גם אם זה יהיה כרוך בהתנגשות עם פוליטיקאים ורעיותיהם. הוא לא יסכם להיות חנוט בתנאי התפקיד, ולא יחנוק את עמדותיו או דעותיו. הוא לא יהיה נייטרלי, לא יעמוד מהצד, לא יישאר בפוזיציה חסרת משמעות. כשהממלכתיות תשעמם אותו הוא יתחיל לצקת בה תוכן.

ריבלין לא יחמיץ שום הזדמנות לעורר אצל משפחת נתניהו געגועים לפרס, אבל על רקע פרשת חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון ובצל העובדה שאך לפני שבועות ספורים נתניהו עמד לשחרר עוד מנת רוצחים בניסיון להציל את השיחות עם אבו מאזן, מדבר אחד נתניהו יכול להיות רגוע: ריבלין לא יחתום על חנינות למחבלי החמאס, כמו קודמו פרס.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.