לא רק במירון – לכל יהודי יש קשר עם רשב"י • צפו בגלריה בוערת : מדורות במאה שערים וגם קראו סיפור המוכיח את הקשר המיוחד

לכל יהודי היכן שלא יהיה, יש לו קשר עם הרשב"י, לפניכם מעשה מופלא שיוכיח את הקשר המיוחד לרשב"י עם כל יהודי בישראל:

קשר של יהודי פשוט עם ציון רשב"י

משרדי 'חברא קדישא' בירושלים, אחת השעות המאוחרות של ערב שבת קודש. צלצול טלפון קורע את הדממה. המזכיר עודנו נוכח במשרד, עונה באי-חשק לטלפון. על הקו קולו הרועד של אדם בוכה.

טבעם של שיחות הטלפון במשרד זה, שאינם מבשרות בשורות טובות. אזניו, כמזכיר, שומעות כאן מידי יום ביומו את רעד קולם של יהודים ביומם הקשה, קולם של יתומים או אלמנות המבקשים בבכי את שירות החברא קדישא בשעה כה קשה עבורם. במקרה זה רווח לו מעט, כששמע כי לכל הפחות הנפטר זכה לשיבה בטרם סיים תפקידו עלי אדמות.

מלכתחילה ביקש הפונה לערוך את הלוויה במשך יום זה – אלא שמבט על השעה המאוחרת של יום ערב שבת קודש, הבהיר כי הדבר אינו בר ביצוע כלל. בלית ברירה סיכמו ביניהם כי יעמדו בקשר במוצאי שבת, בכדי לערוך אז את הלוייה. המזכיר הבין מתוך השיחה כי מדובר ביהודי פשוט מן השורה. מיד שם עין על חלקת קבורה מתאימה, והחליט לגמור את הסדר הענין במוצאי שבת.

מוצאי שבת הגיע. עריכת לוייה של תלמוד חכם חשוב ומפורסם ועוד עיכובים שונים גרמו לכך שרק לקראת חצות הלילה נפנו בני ה'חברא קדישא' לטפל בענינו של נפטר פשוט זה. אחר עריכת הטהרה, בדרך אל הקבורה בהר הזיתים, הבחינו בני ה'חברא קדישא' בכך שחסר להם עשירי להשלמת מנין. החליטו כי יעצרו ליד בית מדרש בירושלים ויבקשו את אחד הנוכחים להצטרף עמם.

בפינת בית המדרש ישב אז הרב ישראלי, מסיים את עיונו המעמיק בספרים שלפניו. מגיד שיעור הוא, זה עתה עמד לסיים את הכנת שיעור המחר. בקשתו של בן ה'חברא קדישא' הפתיעה אותו קצת: לצאת אל הר הזיתים כחצות לילה, לקבורת יהודי ששבק חיים בר מינן, אינה דבר נעים במיוחד… מלכתחילה ביקש להתנצל על כך שנבצר ממנו, מגיד שיעור הוא ועליו להיות עירני ביום המחרת. סבר להפנות את הבקשה אל אחרים ששהו אז בבית המדרש. אך במחשבה שניה שש על מצוה זו נזדמנה לידו, מצות גמילות חסד אמיתית עם אדם שלעולם לא יקבל הימנו גמול וכלל אינו יודע מי הוא. סגר ספריו ואץ לקיים את המצוה שזימן הקב"ה לידו.

באפילה שבהר, צועדים מנין היהודים עם מיטתו של הנפטר לעבר מקום מנוחתו. בידי הצועדים בראש – פנס המטיל אלומות אור. לאורו נערכת קבורת אותו פלוני כפי כל הנהוג. נסתם הגולל, מישהו קרא קדיש, וה'חברה' מבקשים לפנות לביתם. השעה מאוחרת מאד, לא נעימה השהיה במקום כזה. ינוח הנפטר בשלום על משכבו, יעמוד לגורלו לקץ הימין, והם ישובו הביתה לחיים ולשלום. אלא שבדיוק אז, נזכר אחד מהם שהאלמנה ביקשה מאד, ממש התחננה, שלאחר הקבורה ישוררו סביב הקבר את הזמר 'בר יוחאי'… אמרה כי בעלה ציוה על כך. קשור היה לרשב"י בכל נימי נפשו, וזה היה חפצו ורצונו כל ימיו.

כמעט פנו ללכת, אך הנזכר קורא לכל חבריו ומפנה תשומת לבם לבקשתו של הנפטר שזה עתה נקבר. עייפות וליאות הכבידו עליהם, רוחות של לילה נשבו ושרקו, דממת מוות שבמקום האיצה בהם להסתלק ומהר – למי יש חשק לשורר עתה 'בר יוחאי'… אורו של הפנס ריצד, מישהו אמר, ובצדק: 'אין לנו כאן סידור, מי בינינו יודע את הזמר בעל פה?' איש אינו עונה, דומה כי אף זה היודע את הזמר על פה – אינו זוכרו במעמדים כגון דא באישון לילה ואפילה בבית הקברות. הרב ישראלי עומד בצד, נבוך מעט מפחדו של מעמד זה שאינו רגיל אליו. עודם מתלבטים, כמעט נסוגו לאחוריהם, לפתע נזכר הרב ישראלי כי בכיסו יש תדפיס של הזמר. 'הנה', קרא אליהם והושיט את שבידו, 'יש לי כאן את הזמר'. מישהו אחז בדף, האיר עליו בפנס והחל קורא רפויות: 'בר יוחאי נמשחת אשריך'!

אם ברגעים ראשונים היה קולו בודד וחסר חיות, הרי שאט אט החלו הכל מצטרפים אליו. אחרי ככלות הכל מעמד כזה לא חוזר על עצמו מידי יום. למרגלותם רגבי עפרו של יהודי עלום. הזמר פורט על נימים חבויים בלב. לך תדע, מי היה ומה היה נפטר זה. עוברים הם מקטע לקטע בשיר הקדוש הזה, הגדול בסתרי תורה, מין התלהבות ניכרת פתאום בחלל. מהדהדות המלים על פני ההר כולו, מנסרות את דממתו: 'תעלומה ואין קורא לה, נמת, עין לא תשוריך'.

סיימו את השיר, ירדו מן ההר בלב מתפעם. הרב ישראל היה נרגש כולו: 'הפלא ופלא', מילל ופילל, 'פלאי פלאות'. ניכר היה עליו כי הינו המום ממשהו. במהלך הדרך חזרה שח להם את השתאותו הכבירה, היה בפיו סיפור מדהים שהמם את שומעיו. לשמע דבריו נמוגה מהם כל עייפותם כליל, הדברים אכן היו מפליאים. 'שמעו נא רבותי', קרא, 'מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. האזינו וראו אך סיבב הקב"ה שיקוים רצונו של נפטר זה, שישוררו 'בר יוחאי' אחר קבורתו.

'רגיל אני מדי שבת להתפלל 'מנחה גדולה' אחר סעודת שבת בבית כנסת סמוך. זהו מנהג תמידי אשר איני מוותר עליו. "משום מה" הארכתי היום בסעודת שבת יתר על המידה, שלא כהרגלי עבר זמנו של מנין זה. סיימתי את הסעודה ופסעתי לעבר בית כנסת אחר להתפלל בו מנחה. בהגיענו סמוך אל אותו בית כנסת אחר, מצביע בני על הארץ ומראה לי כי מתגולל על הרצפה דף הטעון גניזה. גחנתי והגבהתיו, היה זה דף שנדפס עליו 'בר יוחאי'. נשקתיו והכנסתיו לכיסי, כשבכוונתי להכניסו בבית הכנסת אל תוך סידור.

שכחתי מכך, עקב זאת נותר הדף הגנוז בכיסי. רק עתה, בבית הקברות, נזכרתי כי מצוי התדפיס בכיסי. עתה גם הבנתי מדוע גולגל דף זה לידי, מדוע אירע לי – שלא כהרגלי – לאחר את המנין הקבוע ולהגיע למקום אחר. רק כך פגשתי בדף מתגולל זה. גנזתיו בכיסי, בכדי לשורר הימנו 'בר יוחאי' על קברו הרענן של יהודי בלתי מוכר….'.

חברי ה'חברא קדישא' נדהמו מהסיפור, אכן השגחה פרטית מופלאה. הבעל שם טוב זיע"א הראה לתלמידיו כי לכל עלה נושר יש מטרה, כאותו עלה שנתלש והצל על גווה של תולעת ,מיקוד להט השמש. עתה ראו עין בעין כי גם לכל דף גניזה מתגולל יש תכלית ויעוד, הקב"ה מפגישו עם אדם מסוים שיגביהו, לצורך מטרה מאד מיוחדת. שוב למדו הכל כי אין מקרה בעולם, הכל בהכרזת שמים. אין אדם נוקף אצבעו – עד שמכריזים עליו. אין אדם מאריך בסעודה ומאחר מנין – עד שמכריזין עליו. אין אדם מגביה דף גניזה עד שמכריזין עליו. (מתוך ספר נפלאותיו לבני אדם, עמ' 307)

מדורות רבות האירו את רחובות וסמטאות ירושלים אמש בליל הילולת רשב"י • לפניכם גלריה יוקדת אשר לכדה את המראות של אורו של הרשב"י והניחוחות בעין המצלמה.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . .

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.