לברוח מן הכבוד: משה רבנו היה עניו מכל האדם – טורו של הרב יעקב גלויברמן

 למרות מעלותיו הנשגבות של משה רבנו, אומרת לנו התורה שמשה רבנו היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. המילה הראשונה בתחילת הפרשה היא: 'ויקרא'.

האות אל"ף היא אות קטנה (זעירא). המפרשים מסבירים כי משה רבנו לא התפעל כלל מתפקידו הרם והחשוב כמנהיג העם היהודי, אדרבה, תמיד הוא היה שפל רוח בעני עצמו, בדומה לאדם פשוט שעומד על גג גבוה, ולא יעלה על דעתו להתגאות בזה שהוא גבוה, שכן הוא יודע, כי מכוח הגוף, איננו גבוה כלל ועיקר, אלא רק הגג הוא זה שמגביה אותו.

על זה אמרו חז"ל: "כל הרודף אחר השררה – שררה בורחת ממנו, וכל הבורח מן השררה – שררה רודפת אחריו". לכן, בגלל הענווה, זכה משה שאלוקים קרא אליו לבוא לאוהל מועד. הרבי מרוזי'ן זצ"ל מביא בעניין זה משל, על מלך שמינה מושל על עיר, וכל בני העיר היו נותנים לו כבוד גדול.

יום אחד הגיע המלך לראות, כיצד מנהל המושל את ענייני העיר. התחפש המלך ויצא לסייר ברחבי העיר יחד עם המושל. כך יצא שבני העיר חלקו כבוד רב למושל, ולא שמו לב כלל למלך שהיה מבויש ונכלם מכך…  לכן, צריך כל אדם להרגיש שהכבוד מגיע בעצם לאלוקים, שחנן את האדם במעלות שבגללן הוא זוכה לכבוד.

 חד וחלק: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.